היכן היה אלוהים בשואה?

מאמר שני בנושא - למאמר הראשון ראה כאן

מאת כתב חופש לענייני אין-אלוהים
בהבעת תודה לאהרן, שסיפק לנו מידע משבועון דתי

השאלה "היכן היה אלוהים בשואה?" היא שאלה מובנת מאליה, ודומה שאין אדם מאלה שנחשפו הן לשואה הן לאגדת האלוהים, שלא שאל את עצמו ואת זולתו שאלה מעין זו. שכן, אל שמתיימרים לטעון שהוא דואג ואוהב ושומר ומגן, בייחוד שהוא גם כל-יכול שברא הכול, לא היה מאפשר השמדה אכזרית של שישה מיליון מ"בניו האהובים", ועימם עוד כמה מ"ברואיו", בני האדם.

מה כבר לא ענו חסידיו של אותו אל? הרי מתירוציהם לבדם היו יכולים לקבל דוקטורט, ואין כמעט תירוץ מאלה שהועלו על-ידם, מבלי לחשוב על הבלותם של אותם תירוצים, שלפני שאמורים היו לספק תשובה לשואל, נועדו לחזק את נפשם של המשיבים, ולאפשר להם להמשיך לחיות ביודעין עם שקר.

"אין תשובה לשאלה כזאת" , כתב בני, "משום שאנו לא מסוגלים לתאר את אלוהים, ומה הוא, ומה הוא עושה בתקופות שונות", ובכך הוא מייצג את אלו מבין המאמינים, שבכנות-לכאורה אומרים את שבלבם. כנות-לכאורה, משום שקיים כאן חוסר יושר אישי: מהו אלוהים, מה מעשיו - אינם יודעים, אבל הם כן "יודעים" ש"ברא" את העולם על כל הקיים בו, וש"נתן" תורה ל"עמו" ישראל ו"ציווה" עליו לקיים את "מצוותיו". "גם את הטוב נקבל מאת האלוהים ואת הרע לא נקבל?" אמר בפי איוב לאשתו עורכו של ספר איוב (ב10), וכך אנחנו לבני: את מה ששתלו במוחך חסידיו בנושא האלוהים אתה מקבל, ואת הרע העומד בסתירה לדבריהם אינך מקבל?

לאחרים יש תשובות אחרות: "כדאי שתסמוך על אלוהים שהייתה לו סיבה" כתבה לנו יעל;
עדיאל מסתפק במיגננת העדר הידע: "השואה היא דבר לא מובן לנו משום שנסתרות דרכי האל, ברם לעתיד לבוא ידעו למה היא התחוללה. יתרה מזאת אפשר לומר, כי הקב"ה ממש ממש לא רצה שתהיה השואה, אך לשאלה למה בכל זאת - לא מובן, וכל מה שרק יגידו יחריף את הטעם המספיק רע שנשאר לנו מהשואה". ראיה נוספת לניצחון המיסטיקה על השכל הישר: מיד לאחר ההצהרה "נסתרות דרכי האל" באה הצהרה סותרת "הקב"ה ממש לא רצה שתהיה שואה"... נפלאו דרכי השכל של מאמיני האל.
גם דלית חומקת לאגף מיסטי בו אין נדרש הסבר לוגי לשום דבר, ועל אף המלל גם אינה אומרת שום דבר: "למה הייתה שואה? קודם כול, זה באמת מעבר להבנתנו. רק הגאווה של האדם גורמת לו לחשוב שהוא יכול להבין הכול, אבל אנו לא יכולים או צריכים. לצערי, מתוך הרקע החילוני שלי אני חייבת להבין אבל כל דבר. ובכן, זה איך שאני מסבירה את זה לעצמי. לכול אדם יש תיקון לעשות בעולם. למה? כך נבראנו".
"תפסיקו להאשים את אלוהים כל הזמן, ותתחילו לחשוב מה אתם עושים טוב יותר" גרסה ניצן, בעוד יוד כתב "האופן שבו אתם מציגים את השואה כנושא כזה שכל מטרתו היא נגד אלוקים אז אני פשוט לא יודע מה לענות לכם, טוב זה לא אשמתכם, כנראה שהחינוך שלכם לימד אותכם אחרת..".
אלעד מעלה הסבר: "שהחרדים שנרצחו בשואה נרצחו בגלל שלא החזירו את החוטאים בתשובה",
ואסף מתחמק לפינה מוגנת: "דעו לכם שהשואה לא היתה הפשע הכי גדול בהיסטוריה. בחורבן הבית השני הרומאים רצחו הרבה יותר יהודים - תחפשו בספרים ותראו".
"למה אתם נטפלים דווקא לשואה עם כל הנוראות שבה" הטיח בנו חגי והצטרף בדעתו לאסף - "למה השאלות לא באות על חורבן בתי המקדש"?
הרב הראשי לחיפה, שאר ישוב הכהן, ראה בשאלה זו ["היכן היה אלוהים בשואה"] ששאל ילד מעל גבי עיתון חיפאי "דברי כפירה וגידוף כלפי השם" ושלח מחאה לראש העיר;
כשדרור ביקש מאנשים דתיים הסבר לשאלה, הוא נתקל בתגובות הבאות:
(1) שלחו אותו לרב ולסמינר, ע"מ שיקבל שם את התשובה;
(2) "נכון שאלוהים גרם לשואה ואם היה רוצה היה מונע אותה אבל הכול קרה בגלל שעם ישראל חטא";
(3) "אלוהים לא תכנן את השואה. הוא אמר פשוט בסדר, אתם לא הולכים בדרכיי, אני נוטש אתכם, וכל מה שיקרה- יקרה";
תשובה דומה מציג גם סייברדין בקטע שלו על אלוהים בשואה.
לגירסת שלמה בניזרי, כשעדיין היה ח"כ, הציונים הם האשמים: "הציונים הפקירו חרדים למות בשואה, הם אמרו עדיף פרה מעין-חרוד על יהודי גלותי מגרמניה" (מעריב, 14.8.2000, ראה יומן חופש מס' 25). הלך החבל אחר הדלי...
אדונו ומורו, עובדיה יוסף, העלה גירסה מרושעת משלו לתירוץ האל בשואה: "הנרצחים הם גלגולי נשמות של חוטאים".
איוולת נוספת מעלה רועי, לדבריו מפי רבו אמנון יצחק: "צריך להבין שאלוהים עשה עם אלו שנהרגו בשואה חסד עם כל הכאב שבדבר...".

התייחסותנו החוזרת באתר חופש לשאלה "היכן היה אלוהים בשואה" לא באה אלא לאחר הצהרות חוזרות ונשנות מפי רבנים ועסקנים מראשי ההנהגה הדתית-חרדית, כשלגירסתם "אלוהים הביא את השואה בגלל חטאיהם של בני ישראל, שלכאורה לא מלאו את מצוותיו..." ראה בבמת חופש.

הגדיל מכולם הרב שך, שנתן אישור בחותמת הבד"ץ שלו ("יתד נאמן") לטענה, שאלוהים הביא את השואה: "... וכי ללא סיבה עמד עלינו הצורר לכלותנו? הלא מאמינים אנו בהשגחה, הרי דבר כזה של הריגת יהודים לא היתה מאות שנים? אלא התאסף חשבון ארוך עד שנתמלאה הסאה, עד שהגיע רגע לתשלום החשבון שמוכרח היה להיות שואה. כך יהודי צריך להאמין, ואם אינו מאמין כך, הרי הוא כופר בעיקר! ולאחר שנהרגו שישה מיליון יהודים, התחיל חשבון חדש! ומי ערב לנו שזה יקרה שוב מאות שנים? אולי הסאה תתמלא עוד שנה שנתיים?... הרי בסופו של דבר עלולה להתמלא הסאה!..."
כרב שך כן גם הריי"ץ מלובביץ - חותנו של הרבי מלובביץ, שאמר באותו נושא ("יתד השבוע", 11.1.91): "שואת יהדות אירופה - עונש על חילול התורה. אם יהודי אמריקה לא ילמדו לקח - יקרה להם בדיוק כמו אירופה"!

ב-6 בדצמבר 2008 העלה שבועון דתי בשם "עולם קטן" תשובה גאונית לשאלה הבלתי-פתורה-עד-לרגע-זה של תעלומת האלוהים בשואה. התשובה מובאת במסגרת שיח במדור שאלות ותשובות, וכך משיב נציג השבועון (המקור שמור במערכת חופש):

לפנינו שיטה מתוחכמת להתחמק מתשובה ע"י הסטת השואל משאלתו הבלתי-נוחה וניתובו למסלול נוח, בו יכול אדם מאמין באלוהים להטיף מוסר לכל האחרים. הדמגוגיה לה נזקקים מטיפים אלו גורסת קיומם של שני מסלולים: עיקרי וטפל. ברגע שניפול בפח שטמן לנו הדתי, ונקבל מבלי משים הנחת יסוד זו, או אז יחל הדיון מה כאן עיקר ומה טפל, והמלל יישפך כמים ממרומי הניאגרה, מבלי שבן השיח התמים ישים לב כיצד סבבוהו בכחש.

לא, אדון שבועון דתי - אין כאן שתי שאלות, וממילא אין כאן עיקר ואין גם טפל! קיימת אך ורק שאלה אחת, וזכותנו המלאה לשאול אותה בריש גלי מבלי שתרשה לעצמך למנוע אותה: היכן היה האלוהים בשואה?

זו השאלה, ועליה ורק עליה יש להשיב.

ביחס לשואה אפשר ומותר להעלות שאלות רבות נוספות, כמו מעשיהם של הנאצים כבני-אדם, ועוד. השאלה "היכן היה האדם בשואה" היא בהחלט שאלה נכונה, וראוי להקדיש לה - וכבר הוקדשו לה במות נכבדות, אלא ששאלה זו ושאלות דומות אחרות אינה יכולה לשמש תחליף לשאלה "היכן היה אלוהים בשואה", שהיא שאלת ששת המיליונים, ששום מאמין דתי לא נתן תשובה כנה והוגנת לגביה, וכל הדיון בשאלת ההטעייה "היכן היה האדם בשואה" אין בה אלא כדי להסיח את הדעת מהעיקר, ולהציג לשואל תשובה-לכאורה, בתקווה שיבלע את הפיתיון ויעניק לשבועון הדתי את הנאת הציד.

תשובה כנה והוגנת, אחת ויחידה לשאלה "היכן היה אלוהים בשואה" נתנו יהודים, שעד לשואה היו דתיים, כמו חיים כהן ז"ל, לשעבר שופט בית המשפט העליון, כפי שנכתב באתר חופש:

שואת אירופה, בה נרצחו באכזריות נוראה 6 מיליוני יהודים - דתיים, חרדים וחילונים, בהם מיליון וחצי ילדים, מהווה נקודת משבר באמונה הדתית באלוהי העם היהודי, שלכאורה, אם היה קיים, אמור היה לשמור ולהגן עליו מכל משמר, אחרת מה טעם בהמצאתו של אלוהים, אם לא למטרה כזו? והנה, באה שואת אירופה וטפחה על פניהם, לבם ונפשם של המאמינים, והיטיב לבטא זאת שופט בית המשפט העליון, חיים כהן ז"ל, שעד לשואה היה יהודי מאמין: עומדות בפנינו שתי אפשרויות ואין בלתן, אמר: או שיש אלוהים, או שאין. אם אין אלוהים - הנושא יורד מעל סדר היום. ואם יש - הרי לנוכח הרצח האכזרי של שישה מיליון מבניו - זה אלוהים מרושע ואכזרי, ואינני רוצה בו עוד כאלוהים שלי. הסיר את הכיפה והפך יהודי חילוני.

שתי האופציות הללו שהעלה השופט חיים כהן, הן השתיים היחידות האפשריות לאדם תבוני ובר-לבב, ושתיהן מוליכות לאותה מסקנה מעשית: שאין טעם להוסיף ולשמור את מצוות "האל" - אם משום שאינו קיים, ואם משום שאדם מוסרי ותבוני אינו יכול לקבל קיום שכזה - היינו הך.

מכאן ברור אפוא מדוע אין האדם הדתי והמאמין יכול להתמודד באופן אובייקטיבי עם שאלה זו, המעמידה אותו במצב של דיסוננס קוגניטיבי, המקעקע את שלוות נפשו, ואולי את כל בניין הקלפים שבנה לעצמו כמשמעות קיומו עלי אדמות.

אכן דרוש אומץ-לב של ממש כדי להניח לדבר כזה להתרחש, ולא רבים הם בני האדם, כשופט חיים כהן, שיוכלו לאתגר הקשה הזה.