אמונתי באלוהים נשרפה באושוויץ עם כל הנשרפים

קטעים מתוך מאמר מאת ישראל אבירם (סופר ומרצה על השואה)
נדפס ברבעון "יהדות חופשית", גליון אוקטובר 1997

...

על האב

אבא היה יהודי תלמיד-חכם ובעל-גמרא מובהק. בבחרותו, היה מתלמידי הרבי מגור, והוריו קיוו לראותו רב בישראל. הוא ניחן בזכרון פנומנלי וידע בעל-פה מסכתות שלמות. משציטט מובאה מן הכתובים, הוסיף מיד באיזה הקשר נאמרה, או באילו נסיבות, ולעתים אף זכר את מספר הדף בגמרא.

מן הגטו שולחנו לאושביץ-בירקנאו, ומשם ליבוז'נו, לעבודה במכרות הפחם.

...

חמש מאות מטר בעומק בטן האדמה, בכוכים האפלים ובמחילות החשוכות והרטובות; מכוסים אבק-פחם שחדר לתוך כל נקבוביות העור; רעבים מקור - קר שם, במעמקי האדמה - ישבנו מחובקים, על מנת שייחם לנו מעט - ואבא שינן עמי דברי תורה. פרקי גמרא ומשניות; מדרשים ופירושים, משל בעלי התוספות ומשל חכמי אשכנז.

...

בהגיע ראש השנה - והרי לא נמצאו לנו מחזורי תפילה - הצטערו היהודים, שוכני הבלוק, על שאין לאל ידם להתפלל כהלכה. בוודאי האמינו - התמימים וישרי הלב - כי התפילה תקרב ותבטיח את פדותם, את גאולתם...

...

...

באחד הלילות בין כסה לעשור, העיר אותי אבא באמצע הלילה וקרא לי לעלות ולבוא אל דרגשו.

"דבר חשוב לי אליך", אמר.

אל זה אינו אלוהי עוד!

וזו תמצית דבריו אלי באותו הלילה: "אין איש יודע יום פקודתו, לא כל שכן בתנאים בהם אנו מצויים. ולכן, אני רוצה כי תדע את הרגשותי, מחשבותי ומסקנותי, בענין שהוא מרכז חוויתי כיהודי וכאדם: כל שנותי עד היום לא סטיתי מאמונתי השלמה והמוחלטת באלוהי ישראל הכול-יכול; 'ושיוויתי את אדוני לנגדי תמיד'; מעולם לא הטלתי ספק כי הוא הינו בכל מקום, בחינת 'מלוא כל הארץ כבודו'; שכוחו בכל ומעל הכל, כפי שנאמר 'אין אדם נוקף אצבעו למטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה'. משמע, הוא נמצא גם כאן, בגיא-צלמוות זה, וכל מה שנעשה כאן, על דעתו נעשה; מרצונו ומכוחו בא. הלא 'הוא הכריז עליו מלמעלה'. הנה כי כן, אני הגעתי למסקנה: ממה נפשך? או שאין אלוהים, וכל מה שלימדוני ולימדתי הינו בחינת עורבא פרח ואין על מה לדבר; או, אם יש אלוהים, הרי שהפועל-יוצא ההגיוני הוא, כי כל זה מכוונתו בא והוא לשביעות רצונו... כי לולא כן, לא היה ביכולתם של הגרמנים לבצע את מעשי רשעותם. אם כן, אל זה אינו אלוהי עוד! אני לא רוצה בו! לא אעבוד אותו; לא אפנה אליו ולא אשמע למצוותיו, ובוודאי שלא אתחנן ולא אשטח לפניו את תפילותי ובקשותי". בסיום דבריו - דקות מעטות אחרי כן נשמעו כבר צריחותיו של המעיר אותנו משנתנו - כמו הזדעק: "על קן ציפור יגיעו רחמיך!? ומה עלינו!?"