צדק אלוהי - ילדי העולם בטרבלינקה

צופיה מלר

נכתב ב-1987

אלוהים - כך לדעת המתיימרים לייצגו עלי אדמות - לא היה רוצה שנוער יהודי בשנות השמונים יצפה, יאזין או יקרא על מחדליו כלפי הנוער היהודי בטרבלינקה של שנות הארבעים!

אברהם ליזרסון, סמנכ"ל רשת החינוך העצמאי, המשתייך למשרד החינוך והתרבות ומתוקצב על ידו, מוכן להודות בשפה רפה (גלי צה"ל, 20.3.87) כי אחת הסיבות לאיסור שגזרו מרנן ורבנן מקרב המנהיגות החרדית על המשך נוכחותם של בני הנוער במשפט דמיאניוק היא החשש מהרהורי כפירה. ואכן, כיצד אפשר שלא להגיע להרהורי כפירה בהיווכחנו ש"שופט כל הארץ לא יעשה משפט"?

יותר מכל זועקת העוולה ביחסו לילדים. הללו, מסתבר, מעולם לא נשאו חן וחסד מלפניו. ילדים בלא הבדל גזע, דת ומין, ש"אם לא, אפוא, מי הוא?" מיהו שגזר מוות על ילדים מצריים בכורים, והמיתם על חטא שחטא מלכם, לאחר שהוא עצמו הכביד את ליבו? מי המצווה לשמוח בפורים לדורותיו על מות בניו הקטנים של המן - ולא הסתפק בחזיון התלייה הפומבית של אביהם? מיהו שגזר כליה על ילדי החיתי, החיוי, הסיחי, האמורי, הפריזי, היבוסי, הגרגשי, ואפילו העמלקי, במלחמות "מצווה"?

אלוהים התאכזר לילדי העולם ויותר מהם - לילדי מאמיניו! הוא המשסה דובים טורפים בילדים חסרי דעת שלעגו - כמה טבעי - לאלישע נביאו! הוא הממית את בניו של איוב - סתם כך - כדי לזכות בהתערבות עם ידידו השטן, על גורמי צדיקותו של אביהם.

והגדיל אלוהים לעשות בילדי טרבלינקה, מיידאנק ואושוויץ! כמו המולך נוטל הוא לעצמו קורבנות אדם - ילדים רכים - וכמו המינוטאורוס הוא בוחר בטובים שבהם, ביפים ובתמימים - בילדיהם של "נבחריו"! האלטרנטיבה ל"עשה" האלוהי היא ה"לא תעשה", ומנקודת ראות של האמונה אינה מחמיאה לו יותר, שכן - אם בטרבלינקה לא היה האלוהים, אם ממיידאנק הדיר את רגליו, אם לשוועתם של "בחיריו" המעונים באושוויץ אטם אוזניו - מה לנו כי נחפשנו במזוזותיו של השר לשעבר מ"רעננה"? במי רגליו ה"קדושים" של הבאבא מנתיבות? בשיריים מן הטיש של הרבי מלובאביץ?

אם אלוהים לא היה בטרבלינקה, לא היה באושוויץ, לא היה במיידאנק, הוא לא היה בכלל. לא היה. לא. את המסקנה הבלתי נמנעת הזאת חייבים החרדים להסתיר מילדיהם, פן תיפקחנה עיניהם לראות נכוחה.