על אוננות וחרדים

שישה מליון יהודים גרים בארה"ב. 95 אחוזים מהגברים בארה"ב מאוננים. 89 אחוזים מן הנשים בארה"ב מאוננות. 80 אחוז מהמאוננים ושישים אחוזים מן המאוננות מדווחים על השגת אורגזמה (אורגזמה = עונג גופני המהווה בדרך כלל שיא בפעילות המינית) תמיד או בדרך כלל. הנתונים בישראל אינם שונים בהרבה. אז מדוע אוסרים החרדים על אוננות? התשובה: שילוב קטלני של בורות ופוליטיקה.

בורות: האדם, מעצם העובדה שהוא יצור ביולוגי בעל מבנה רבייה משוכלל ובעל עוצמה, מעוניין לשכפל את עצמו כדי לשרוד. מערכות הגוף התפתחו לאורך האבולוציה כך שהאדם יתרבה בעזרת מישגל המחייב מגע בין זכר ונקבה. הגבר מגיע לבגרות מינית בממוצע בגיל 13, והאישה מגיעה לבגרות מינית בממוצע שנה קודם לכן; לא פלא, לכן, שטקסי בר-המצווה ובת-המצווה נערכים בגילאים הללו, כיוון שהם למעשה מסמנים את גיל המעבר מילדות א-מינית אל עבר בגרות מינית ראשונית. טכנית, בגיל 13 יכולים נער ונערה להביא ילדים לעולם. בגיל זה הגוף מייצר הורמונים רבים ו"מעודד" את האדם להתרבות על ידי מישגל. כאן נכנסת האוננות לתמונה: היא מאפשרת לאדם (זכר ונקבה כאחד) לשחרר את הלחץ הביולוגי שמפעילה מערכת הרבייה על שאר הגוף.

במילים פשוטות, האוננות היא כלי מצוין לשחרר לחצים.

לאורך ההיסטוריה, התמודדה החברה האנושית בדרכים שונות ומשונות עם תופעת האוננות, שימיה כימי קדם. אנשי-דת ומיסטיקנים, מחנכים ופוליטיקאים ניסו לשלוט בתופעה ולרסן אותה. הנסיונות הללו לא צלחו. הסיבה המרכזית לכך היא, שיחסי המין והאוננות נעשים תמיד ברשות הפרט, מקום שבו כל ממסד דתי מתקשה לחדור אליו. איסור מלא על אוננות משול לנסיון למנוע מבני אדם לקיים יחסי מין. זה בלתי אפשרי.

סיפורי-עם ואגדות אורבניות, הנפוצות עד היום בכל המגזרים, הפיצו שמועות על אנשים שהשתגעו בגלל אוננות, או על עיוורון ו/או חירשות בקרב המאוננים ה"כבדים". ילדים ונערים מבולבלים מריצים שמועות (עד היום) על שיער הצומח בכף היד, הידבקות בשפעת, שיתוק ואפילו מוות בעקבות אוננות. הנצרות (בעיקר הקתולית) והיהדות (בעיקר האורתודוקסית) רואות באוננות חטא. אין מאחורי כל השמועות והאגדות הללו שום בסיס עובדתי. המדע חקר את תופעת האוננות ומצא שהיא נורמלית לחלוטין. האוננות היא מעשה אגוצנטרי לגמרי, ומטרתו סיפוק מיני עצמי. בחברה המודרנית, שבה מערכות יחסים מיניות הן תהליך מורכב שמופיע בגילאים מאוחרים יחסית (16 ומעלה), אפשר לומר בביטחון שרק פראייר לא מאונן.

ולמרות זאת, המחקר הרפואי בתחום המיניות האנושית החל להתקדם רק במחצית השנייה של המאה העשרים. עד 1950 לערך, האמינו רבים שהאוננות מביאה מחלות. המחקרים הרבים שנערכו מאז סתרו אמונה טפלה זו מכל וכל. המודעות הציבורית בעולם המערבי השתפרה באופן הדרגתי, עד שכיום מעודדים רופאים ופסיכולוגים את ההורים לשוחח עם ילדיהם בנושא זה, כדי שלא ייווצרו תחושות כוזבות ומיותרות של אשמה ומצוקה עקב אוננות "חשאית" ו"אסורה".

פוליטיקה: העולם החרדי, באופן לא מפתיע, חרד ממין בכלל ואוננות בפרט. העוצמה האדירה של ההורמונים והשפעתם על הגוף האנושי וההתנהגות החברתית הם מתחרים צמודים ועיקשים בכוחן של כל הדתות באשר הן. כל איש-דת בכיר נמדד בין השאר ביכולתו הפוליטית לשלוט בגוף האנושי ולהכניעו.

מחד, הלחץ המיני האדיר בו נתון החרדי הצעיר (מגיל 13 והלאה) יוצר בקירבו תחושות עזות של אשמה ובלבול. מאידך, התשוקה לפורקן מיני מעניקה לו תמריץ חזק למצוא שידוך בזריזות ולזכות במערכת יציבה של יחסי מין קבועים. מערכת השידוכים המשוכללת והעניפה בעולם החרדי, במקביל לשליטה הרבנית ההדוקה על החינוך המיני, שניהם בעלי אינטרס מובהק לאסור על כל גילוי של אוננות.

לכן אין שום נסיון להסתיר את ערפל הבורות בנושא פשוט זה: הנערים אינם יודעים דבר, ושאלותיהם הביישניות אינן נענות בצורה רצינית. בעולם החרדי מכונה האוננות בכינויים משפילים שונים כמו 'הוצאת זרע לבטלה', 'שפיכת זרע לבטלה', ואף 'השחתת זרע' או 'לפגום בברית'. אפילו מילון אבן-שושן, שיצא לאור לראשונה בשנת 1952, כולל את הביטוי הארכאי 'הוצאת זרע לבטלה' תחת המילה 'אוננות'. הכינויים הללו מגוחכים במיוחד בעולם המודרני של ימינו, שבו אמצעי מניעה משוכללים מווסתים את הילודה, מונעים התפוצצות אוכלוסין והריונות בלתי-רצויים. דרך ארוכה עברנו מן השבטים הקדומים של כנען ועד למיפוי הגנום של ימינו.

האיסור על האוננות בעולם החרדי, אם כן, הוא מכשיר פוליטי רב-עוצמה היוצר תחושות-אשמה קשות בקרב הנערים המתבגרים, מעניק כוח לרבנים ולמחנכים, ובמקביל מעודד את הצעיר החרדי להיעזר במערך השידוכים, להתחתן במהירות וליהנות מיחסי מין מלאים.

לאוננות יתרונות רבים: היא מאפשרת לרווקים ורווקות, אלמנים ואלמנות, חיילים ומהגרים לספק את עצמם. אוננות יכולה להתבצע בכל שעה משעות היממה. המאוננים לומדים להכיר את צרכיהם המיניים האישיים ואת טעמם הייחודי, כמו גם לפתח את הדמיון המיני שלהם על ידי מחשבות מגרות. המאוננים מרחיקים עצמם מפתרונות מסוכנים מבחינה בריאותית כמו צריכת שירותי זנות, סטייה וחס וחלילה קיום יחסי מין עם בעלי חיים, תופעה בעייתית במיוחד בגלל הסכנה להידבקות במחלות מין קשות. המאוננים משחררים עצמם מלחצים והם רגועים, שלווים ופנויים לעסוק בחייהם השגרתיים. כמו כן, מחקרים מוכיחים כי אוננות מתונה מחזקת את איברי המין הג'ניטליים. כאן המקום לציין שכמו בכל פעילות פיזית בעולמנו, יש לשמור על גבולות סבירים, לא להפעיל כוח רב מדי ולשמור על היגיינה בכל שלב.

גם בזמן נישואים או זוגיות יציבה, אוננות משותפת בנוכחות שני בני הזוג משפרת את האינטימיות בין הגבר והאישה. היכרות גופנית קרובה עם הרגלי האוננות של בן/בת הזוג מועילים למערכת היחסים הרגשית העמוקה ביניהם. סקסולוגים בכל העולם ממליצים לגברים ולנשים ללמוד לאונן לבני זוגם, כדי להבין טוב יותר את גופם ואת הרגליהם.

לסיכום: נער חרדי, נערה חרדית! האיסור על האוננות הוא הבל הבלים. אין מאחוריו שום בסיס. אוננות היא פעולה טבעית, מותרת, לגיטימית, פופולרית ובריאה. הרבנים והמחנכים האוסרים עליכם לאונן פוגעים בכם ובבריאותכם הנפשית והגופנית. ואם אינכם מוכנים להסתמך על אתר 'חופש', אתם מוזמנים לקרוא במקומות אחרים, למשל בתשובותיו של הפסיכו-סקסולוג ד"ר אילן בירן או בכל ספר רציני של סקסולוגים ורופאים.