על אוננות, על גניבת זרע ועל לילית

מאת כתב חופש לענייני אגדות ומיסטיקה

ביום 8.1.2003 עלה באתר חופש קישור ל מדריך חרדי בנושא "איך להתגבר על אוננות" על פי הקבלה, ובין השאר מוזכרת שם "לילית".

המדריך מסביר לנו כי "על ידי אוננות שיוצא הזרע בלא להיכנס למקום הראוי לו גם באוצר הנשמות יוצאת נשמה בלא להיכנס לשום מקום מתאים ואז באותה שעה על ידי כוחות הרע נעשה איזה גוף רוחני של משחית ומזיק (שד)". עוד כתוב שם כי על פי התלמוד, יצירת השד נחשבת למעשה רצח, כי השד נוצר במקום הנשמה שאמורה היתה להיווצר ולהיוולד.

נושא זה של "יצירת שדים" מזרע שלא הגיע ליעדו ברחמה של אשת פולט הזרע, עלה באגדות עמים רבים כבר בשחר ההיסטוריה האנושית. פליטת הזרע, נסיבותיה, ההנאה שנגרמה בעטיה והתוצאות הנובעות ממנה, בפועל או בדמיון האנושי, העסיקה ועודנה מעסיקה את גברי כל העולם. על כך כתב ידידנו אורי ברייטמן במאמרו " על אוננות וחרדים":

"לאורך ההיסטוריה, התמודדה החברה האנושית בדרכים שונות ומשונות עם תופעת האוננות, שימיה כימי קדם. אנשי-דת ומיסטיקנים, מחנכים ופוליטיקאים ניסו לשלוט בתופעה ולרסן אותה. הניסיונות הללו לא צלחו. הסיבה המרכזית לכך היא, שיחסי המין והאוננות נעשים תמיד ברשות הפרט, מקום שבו כל ממסד דתי מתקשה לחדור אליו. איסור מלא על אוננות משול לניסיון למנוע מבני אדם לקיים יחסי מין. זה בלתי אפשרי".

האוננות הגברית נקשרת גם לאישה בעמים ובדתות שונים, כולל בתחומים המיסטיים של היהדות, בעיקר בקבלה. העדר ידע (בימי קדם) בשילוב עם פחדים קיומיים, יצר שלל אמונות, מיתוסים ואגדות בנושא זה. הפיתרון הטוב ביותר לאמונות הבל נמצא בדמות יצירת יש מאין של רוחות ושדים. השדים ממין נקבה הם, בין היתר, לילית ואחיותיה/חברותיה, שכל עמי-קדם בנו עליהן סיפורים אין-ספור.

בתנ"ך מוזכרת "לילית" פעם אחת ויחידה - בישעיהו ל"ד / 14: "ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא, אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח. שמה קיננה קיפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצילה, אך שם נקבצו דיות אישה רעותה", ולא כאן המקום להיכנס לסוגיית מקורם ופרשנותם של כל אותם שמות וכינויים (1). "לילית" העברית לבשה צורה ושינתה שם במיתולוגיה של רבים מעמי-קדם, החל מ"לילתו" הבבלית-אשורית, דרך "ליליאקה" השומרית, "ארדת לילית" האכדית, "לאמיה" היוונית, ועוד.

רוני שיר בספרו "מאגיה ומיסטיקה ביהדות" (2) מביא אגדות שונות, בהן לילית היא אשתו של השטן סמאל. סמאל, או במקור אחר "אשמדאי", הוא אבי השדים, ולצדו חיו ארבע נשים - שדות: לילית, איגרת, מחלת ונעמה. בכמה מהתרבויות (אשורית, בבלית ויהודית) מוכרת לילית כ"חונקת תינוקות", וכ"גונבת זרע של גברים".

זרעו של גבר, שנפלט לאווירו של עולם במקום לרחמה של אשתו החוקית, בין אם מדובר באוננות או בפליטה לילית, בשינה או בחלום ("קרי-לילה") נגנב מיד עם היפלטו בידי לילית וחברותיה, והן מתעברות מהזרע ונולדים שדים קטנים, שהם עקרונית "בניו" של הגבר המאונן, או הפולט. לפי אחד המנהגים היהודיים, אסור לגבר יהודי להשתתף בהלווית אביו, משום שבהלוויה זו משתתפים, כמה מסוכן, גם אחיו השדים. אחים אלה 'נולדו' ללילית וחברותיה, שגנבו את זרעו של האב בפליטות או באוננויות שאירעו לו בחייו. מפגש כזה מסוכן מאד, משום שבכוחם של האחים-השדים לנשל את הבן "האמיתי" מהירושה, והלווית האב היא ההזדמנות האחת והיחידה שעומדת לבנים-השדים לרשת את "אביהם".

על פי האגדות המיסטיות ביהדות (בתלמוד ובמדרשים), לילית היא למעשה האישה הראשונה שברא אלוהים לאדם. האגדות התלמודיות מספרות (2, 3),בעקבות פרק ב' בבראשית, שאלוהים הביא בפני אדם את כל בעלי החיים, כדי שיקרא להם בשמות. כשעברו לפניו התקנא אדם באהבה שהיתה קיימת ביניהם, וניסה להזדווג עם כל נקבה ונקבה מאותם בעלי-חיים, אבל לא מצא בכך סיפוק. בצר לו התפלל לאלוהים וביקש לזכות גם אותו בבת זוג ראויה לו. שמע אלוהים לתפילתו וברא את לילית, בדרך שברא את אדם, אבל לא מעפר טהור, אלא מזוהמה ופסולת (בדרך דומה ברא אלוהים גם את חברתה של לילית - את נעמה, אחותו של תובל-קיין). מהזדווגותו של אדם עם שתיהן נולדו שדים רבים. אלא שאדם ולילית לא נהנו יחדיו: לילית לא הסכימה לאדנותו הגברית של אדם, ולא הסכימה לקיים עימו יחסי-מין בתנוחה השמרנית (פרקדן), וביקשה גם היא "להיות למעלה". על "עבירה איומה" זו נתחייבה מיתה. אבל לילית הצליחה להגיע ל"הסכם" עם מלאכי האלוהים, שבמקום להמיתה ניאותו, וגם היא הסכימה, שמאה מילדיה ימותו במקומה.

לילית הבבלית
תבליט מחימר שרוף, מוזיאון הלובר, פאריס

אלוהים ניסה, אפוא, לברוא אישה אחרת, את חווה הראשונה, אולם נכשל בחלק הטכני של הניתוח שביצע: ניתוח זה בוצע ללא הרדמה, אדם ראה את יצירתה של חווה מאברי גופו, הוא נגעל ממנה ולא הסכים לקבלה כאישה. חווה ראשונה זו נעלמה, ואיש אינו יודע מה עלה בגורלה (גריבס ופטאי מביאים פרטים מעניינים על אותו "ניתוח" ועל כישלונו). בפעם השלישית נהג אלוהים ביתר זהירות, ויצר את חווה מצלעו של אדם בהרדמה כללית (בשנתו), וכך נוצרה חווה "אמנו", המוכרת לכל ילד בישראל מסיפורי המקרא שבתורה, הנלמדים בכל בית-ספר בישראל החל בכיתה ב'.

ל"עיסקת המוות" הנוראה שעשתה לילית עם מלאכי אלוהים יש תזכורת קבלית במנהגי-פולחן של גירוש שדים, מזיקים ורוחות, שהיו מקובלים בקהילות יהודיות רבות לצורך הגנה על תינוקות (2). בין השאר היו מציירים על קיר חדר הלידה עיגול שבתוכו כתבו "אדם וחוה, לילית - החוצה".

לוח יהודי להגנה על תינוקות מפני לילית
פרס, המאה ה-18 לספירה

לילית מוזכרת בתרבות השומרית בשם "ליליתו", וילדיה קרויים "לילים". הפרשן הירונימוס בן המאה ה-4 לספירה הקביל את לילית עם המלכה הלובית "לאמיה" מהמיתולוגיה היוונית. הלאמיות היו מוכרות כמדיחות גברים בשנתם, כמוצצות את דמם ואוכלות את בשרם (2). האלה היוונית הרה גזלה את ילדיה של לאמיה (לילית), ומאז נוקמת לילית בגזילת ילדיהן של נשים אחרות.

תבליט של לילית משנת 2000 לפני הספירה

לילית אחראית לחלומות הארוטיים של הגבר, ומתעברת ממנו בשעת אוננות או פליטת-זרע אחרת (4):

Lilith is also said to be responsible for males' erotic dreams and night emissions. Another theory says that Lilith is impregnated, thus creating more demons by masturbation and erotic dreams

לילית מוזכרת ב"עלילות גילגמש" הבבליים כשד נשי, הבונה את ביתה לצד ביתו של הדרקון (5):

a dragon had built its nest at the foot of the tree
the Zu-bird was raising its young in the crown
and the demon Lilith had built her house in the middle

---

מקורות עזר:

1. http://hcc.haifa.ac.il/~deamon/lessons/12/lilit12.htm#midrash
2. מאגיה ומיסטיקה ביהדות. רוני שיר. הוצאת כתר, 1997.
3. מיתוסים עבריים: רוברט גרייבס ורפאל פטאי. הוצאת מסדה, תשכ"ז.
4. http://www2.kenyon.edu/depts/religion/projects/reln91/Power/lilith.htm
5. http://ccat.sas.upenn.edu/~humm/Topics/Lilith/gilgamesh.html