במקום בו חלוקים המדע והדת 

תרגום של הרצאה שניתנה כחלק ממצגת על "מדע ודת" בחסות המועדון של פילוסופיה ודת של האוניברסיטה טרומן של מדינת מיזורי, 15 לאוקטובר, 2001. המקור נמצא כאן. תורגם על-ידי רעיה ברשות המחבר.

המשפט "עבורך, אני אתיאיסט. לאלוהים - אני מתנגד נאמן" הוא, מן הסתם, בדיחה של וודי אלן. לדעתי אני מייצג היום את המתנגד הנאמן, ואנסה לומר כמה מילים על האופן בו המדע והדת תואמים, או שלא.

ראשית, נראה בבירור שמדע ודת תואמים ברמה האישית. מדענים רבים הם דתיים, והם אינם בודדים היוצאים מן הכלל. סקרים מראים,  שמחויבות דתית בקרב מרצים במכללות זהה למחייבות הדתית בקרב האוכלוסייה הרחבה. אנשי מדע מראים נטייה קלה לספקנות, אם-כי לא במידה משמעותית. רק באליטה של אנשי המדע שיעור הדתיים  הוא קטן משמעותית, ועובדה זו פתוחה לפירושים רבים.

העיסוק במדע אינו מהווה מחסום לאמונה. לעבודתי בפיסיקה של האטמוספרה, למשל, אין שום קשר לדת, אלא אם-כן היא פוגעת באמונתה של כת, המאמינה באלוהי-שמיים אקטיבי ביותר.

ברור גם שהדת והמדע, כמוסדות חברתיים, חיים יחדיו בדו-קיום יפה, לפחות בעולם המודרני. לעיתים קיים ניגוד אינטרסים בתחומים כמו חינוך - למשל במלחמות בריאה/אבולוציה - אך בדרך-כלל אין המדע והדת עומדים האחד בדרכו של השני.

עם זאת, יש הטוענים לאי-התאמה בין השניים. טיעון נפוץ ששמעתי הוא, שבסופו של דבר הדת חייבת להסתמך על אמונה והמדע על ההיגיון, ולפיכך הם מנוגדים. אינני סבור שזהו טיעון משכנע: יש בכך סיכון של השמתה של הדת ללעג, וגם אם היה זה נכון, אינני בטוח שהיה בזה יתרון כלשהו. יתכן שאנחנו יכולים להיות מדענים משעה תשע עד חמש, ומאמינים טובים וראויים בסופי שבוע.

חוסר התאמה אחד נותר, לדעתי, ועליו לא ניתן להערים עליו על-ידי משא ומתן, והוא במסגרת תחומי ההשפעה, או על-ידי מידור חיינו. לדתות יש טיעונים באשר לאופיו של עולמנו, ואני טוען שמנקודת ראותו של המדע המודרני טיעונים אלה נראים כוזבים, והרשו לי להבהיר:

קיימת מידה מסויימת של האנשה בדרך בה המסורות הדתיות שלנו מתארות את המציאות. הן מניחות תמיד שקיימת מציאות רוחנית מעל ומעבר לעולם החומר. לעיתים קרובות מציאות זו מעגנת אירועים וישויות על-טבעיים מסורתיים, לפחות, כמו המקור לבריאה ביקום, למשל. המציאות, עמוק בתוכנו, היא במידת-מה רוחנית - והאלים שלנו, ככלות הכול, בני-אדם הם. האנשה זו נכונה גם לאלים האחרים, המתוחכמים יותר, המיסטיים, המרשימים פרופסורים ללימודי הדת. המציאות המוחלטת, אותה לא ניתן להביע במילים, נגלית בסופו של דבר כמשמעותית בצורה אנושית, וכמתמשכת ברציפות למושגים מוצקים יותר של תחומים רוחניים.

המדע עוסק, בין השאר, גם בהיבטים רחבים של המציאות. גם אם העבודה המדעית היומיומית מופנית בדרך כלל לתחומים צרים, כמו העברת קרינה באטמוספרה, הדבר נעשה בהקשר לתכנים רחבים יותר. אנחנו, אנשי המדע, שואלים שאלות רחבות-היקף על טבעה של המציאות, ואנחנו ניגשים לשאלות אלה באותן הדרכים בהן אנחנו מטפלים בכל שאלה עובדתית.

מדע מודרני לטעמי מתמקד בקפדנות בתמונה נטורליסטית. היקום שלנו יסודו מקרי, ואינו תכליתי. הוא בשום פנים ואופן אינו ניתן להאנשה, וזאת ברמה ששום מסורת דתית, כולל הבודהיזם, אינה מסוגלת לדמיין. אם כך הדבר, חזונם של כל הדתות שגוי במהותו.

למרבית בני האדם טענה זו תשמע מטורפת, ובצדק. על-מנת לתמוך בטענתי זו עלי לנמקה באריכות, דבר שאינני יכול אפילו להתחיל לעשות כאן. לשם-כך אפנה אתכם לספרי רוח הרפאים ביקום. עם זאת, עלי לנסות ולהעניק לכם טעימה מהנמקתי.

אני מוצא משמעות בכך, שלמציאות רוחנית אין תפקיד הסברתי במדע המודרני. אין זה משום שהמדע פועל בתחום צר - להיפך: למדעים שלנו יש מה לומר על כל שאלה של עובדה, כולל נושאים שהינם באופן מסורתי דתיים, כמו מוצא החיים, קוסמולוגיה וטבעה של התבונה האנושית. כאשר אלוהינו אינם מופיעים כלל בטובות שבתיאוריות שלנו, הם מתחילים להראות כמו סנטה קלאוס. יש שיטענו, שהרוח המוכרת בשמו סנטה מופעלת על-ידי הורים, המניחים מתנות מתחת לעצים, אלא שאין להתייחס לזה ברצינות. בדומה, חבל להשחית את זמננו על אלים, שאינם נדרשים להסברים אודות עולמנו.

הרשו לי להדגיש מעט יותר את הדרך בה אני מנמק ביתר שאת את דביקותי בנטורליזם. לשם כך, חשוב להעריך את תפקיד האקראיות במדע המודרני.

תורת הקוונטים מפורסמת בשל האקראיות שהיא מחדירה אל תוך הפעילויות של העולם. בכך אינני מתכוון להתייחסות הבלתי ברורה אל 'סיכוי' מטפיזי, או כמראה מקום, בשל חוסר ידיעתנו את הסיבות האמיתיות לכך. מתמטית, אקראיות הינה חוסר מושלם בתבנית. פירוש הדבר הוא, שאם יש לפנינו תהליך אקראי אמתי, איננו יכולים אפילו להתחיל את התהליך הנורמאלי של זיהוי תבניות ובניית אירועים אל תוך מארג של סיבות. פירושו גם, שאיננו יכולים להמציא סיבות, ככה סתם. פירושו של איש בוהמה למכאניקה של הקוואנטים, למשל, רק דוחקת את האקראיות מן הדינאמי אל המצב ההתחלתי. כאשר משהו הינו אקראי, איננו יכולים להציב מאחוריו סיבה כלשהי.

אין זה אך עניין של מוזרות של תיאוריה אחת בלבד - הקוונטים. כל הפיסיקה הבסיסית נגועה באקראיות. בתורת היחסיות הכללית, גבולות הזמן/חלל מציגים אקראיות - בין אם בתיאורית חורים שחורים או במפץ הגדול. איננו יכולים לומר בשטחיות, שאקראיות היא דרכו של האל לעשות דברים. כדי להציג גורם אישי האחראי לאירועים, יש צורך לזהות סוג מסויים של תבנית. במילים אחרות, עלינו להוכיח שמה שנחשב אקראי למעשה אינו כזה. זוהי טענה בעלת עוצמה, בלא שיש לה הוכחה תומכת.

גרוע מכך: לאקראיות יש תפקיד מכריע בהסבר הניתן לאינטליגנציה שלנו וביצירתיות שלנו. ערכתי מחקר מסויים לגבי תפקידה של האקראיות באפשרות של בינה מלאכותית. היצירתיות  והאינטליגנציה שלנו נסמכים כמעט ללא ספק בתהליכים דארוויניים במוח, במקום בו האקראיות משרתת כמחוללת חידושים. במילים אחרות, סביר מאד שגורמים אישיים הינם חלק מטבע חומרי שטוף תקריות. וכך, טענות בדבר האנשה של ישויות על טבעיות בעלות עצמה מוצאות עצמן בצרה צרורה.

כפי שכבר אמרתי, זוהי אך טעימה מתוך הנמקה ארוכה. ולמרות זאת, כשאנחנו מצרפים יחדיו את כל המרכיבים, אנחנו מקבלים עולם שיכול לעמוד בזכות עצמו, ללא אלים ושדים. אני מקווה שלכל הפחות אתם מוצאים את טענתי מעניינת, והיא - שאם משהו נראה מוחלט בימים אלה, זהו התוהו ובוהו, אויבם הקדמון של האלים.

מרץ 2006