על הראש היהודי

פרופסור (אמריטוס) אריה ש. איסר

ירושלים

כמדען אני מורגל להקדים כל מאמר בתקציר המסכם את המסר המרכזי המיועד להגיע לידיעת הקורא. נראה לי שהתקציר המתאים ביותר למאמר הנוכחי תהיה הכותרת של עיתון "הארץ" מיום חמישי ז' חשון תשע"ד (10/10/2013) "פרס נובל בכימיה הוענק לחוקרים ישראלים שהיגרו לארצות הברית". בכותרת המשנה מצוינים שמות הזוכים תמונותיהם. כותרות דומות וכן התמונות הללו הופיעו בימים האחרונים על העמודים הראשונים של העיתונים האחרים.

הכותרות, המאמרים והתמונות הזכירו לי את השיר שחיבר בזמנו חיים חפר ושר אותו אורי זוהר על "הראש היהודי שממציא לנו פטנטים". זיכרון השיר הזה הביא לזיכרון נוסף של שיחה עם אחד המארחים בהפסקת הקפה של יום הרצאות בכנס מדעי באוניברסיטה של העיר פלרמו בסיצליה ב-1996. בכנס זה הצגתי את מחקרי בנושא האבולוציה של האינטליגנציה. בכניסה לאולם ההרצאות היו חקוקים על הקיר שמות חתני פרס נובל. המארח שלי, חוקר בשטח הפילוסופיה של המדע, שאל אותי איך אני מסביר את העובדה שלמעלה מ-20% מחתני פרס נובל הם יהודים. התשובה שלי הייתה שאני מתכוון לחקור נושא זה וכאשר תהיה בידי תשובה אדווח לו. המחקר התמשך ורק בשנה האחרונה סיימתי אותו. באותה פגישה הצביע מארחי הסיציליאני על הלוח והעיר "לדעתי חסר כאן שם של עוד יהודי" לשאלתי למי הוא מתכוון הוא אמר: "פרופסור יובל נאמן". ומארחי הסיציליאני, הלא יהודי, הוסיף: "השוודים לא היו מסוגלים לתת באותה שנה את הפרס לפיזיקה לשני יהודים גם למוריי גל-מן וגם ליובל נאמן". כנראה וחברי הועדה שהעניקו השנה את פרס נובל בכימיה התגברו על העכבה שבה החשיד עמיתי הסיציליאני את השוודים.

את הדחף להתחיל במחקר "האבולוציה של האינטליגנציה" אשר על תוצאותיו הרציתי בפלרמו, קבלתי בעת עבודת הדוקטורט שלי שהייתה על "הגיאולוגיה של מקורות המים באזורי השפלה והשרון". במסגרת עבודה זו היה עלי להתמחות במחקר כלי הצור של האדם הקדמון, משום שבעזרתם קבעתי את גיל השכבות בשפלת החוף של ישראל. ההתפתחות של כלי הצור מכלים פרימיטיביים שבתחילה היו חלוקי אבן שבורים בקצוות לאפשר חיתוך בשר, לכלים המתוחכמים של תקופות האבן האחרונות הביאו אותי לחקור את התפתחות רמת המשכל של האדם הקדמון שהתבטאה בעליה בתחכום של הכלים. המשכתי במחקרי לאחר מכן גם בעת ששימשתי יועץ בנושאי מים לממשלות דרום אפריקה וכמה ממדינות מזרח אפריקה בהן נמצאו שרידי האדם-הקוף והכלים הפרימיטיביים ביותר.

לגבי השאלה של עמיתי הסיציליאני (שכבר אינו בחיים) על האחוז הגבוה של חתני פרס נובל היהודים. תמצית התשובה שלי היא שהעם היהודי עבר תהליך התפתחותי, שהואץ לאחר חורבן בית שני והתארגנות הקהילות היהודיות בפזורה באימפריה הרומית. בתקופה זה הסתיים מעמד הבכורה של משפחת המלוכה והכוהנים הגדולים והנהלת הקהילה עברה לרב החכם. דירוגם של הרבנים נקבע כבר בישיבות לפי המצוינות בכוח הפלפול והזיכרון ובקיאותם בתלמוד וההלכה. לאחר ההסמכה לרבנות הוא נקבע גם לפי כושר המנהיגות של העדה ושמירה על אחדותה. הקהילות היהודיות קיבלו עליהן לשחרר את הרבנים מדאגות פרנסה. במקביל השתרש הנוהג, שאימצו לעצמם עשירי העדה, לאמץ צעירים תלמידי חכמים - עילויים, כלומר בעלי זיכרון מצד אחד וכושר פלפול מצד שני, לפרנסם ולחתנם עם בנותיהם. מצאצאי חיתון אלה שוב בחרו את העילוי ושוב חיתנו אותו עם בת העשיר ביותר וכן הלאה וכן הלאה. אחרי עילויים אלה חיזרו פרנסי הקהילות מכל רחבי הפזורה היהודית, להכתיר אותם כרבני הקהילה וכראשי הישיבה.

כאיש מדעי הטבע אני רואה כאן תהליך של ברירה והשבחה שהמוצר הסופי שלו היה אחוז גבוה יחסית של פרטים בכל קהילה שכושר הזיכרון, הלימוד והמחשבה המופשטת, הפלפולית המבוססת על חוקי ההיגיון 'אם-אז' שלהם עולה על הממוצע המקובל בחברות עמים אחרות. אין פלא לכן, שכאשר נפלו חומות הגטאות הרוחניים שבהם סגרו והסתגרו היהודים וניתנה להם אפשרות להשתלב בחברה המדעית, העפילו מיד רבים מהם לפסגת ההישגים המדעיים, למרות שהוריהם לא חרגו מתחום השקפת העולם שהתגבשה על ידי חכמי התלמוד.