תכנון תבוני - הטיעון המודרני

Dr. Massimo Pigliucci

דצמבר 2000, תורגם ברשות המחבר ינואר 2003
תורגם ע"י עודד

בואו נכיר בעובדות - קשה ל"בריאתנים" לטעון לעליונות אקדמית על מתנגדיהם. גם אם הם קוראים לעצמם בריאתנים "מדעיים" (הגדרה שסותרת את עצמה) ולמרות קיומם של "המוסד לחקר הבריאה" (מה שזה לא יהיה) ואפילו של מוזאונים בריאתניים, כל אחד יכול לראות שה"קבלות" של רוב הבריאתנים טובות כמו אלה של מוכר מכוניות משומשות. למרות זאת, יש קבוצת בריאתנים (שלא ממש אוהבים שמכנים אותם כך) שמנסה - בהצלחה מסוימת - להתקדם בעולם האקדמי, או לפחות בקרב אמצעי התקשורת וכמה פוליטיקאים בכירים יחסית. הכירו נא את התנועה לתכנון תבוני - אולי ההתקפה המתוחכמת ביותר עד כה נגד המדע המודרני.

אעיר כי זה שמקשיבים למישהו באקדמיה לא בהכרח מצביע על כבוד אינטלקטואלי. פילוסופים פוסט-מודרניסטיים ומדענים ממדעי החברה מפיצים זבל בכיתות קולג' והורגים הרבה עצים לשווא כדי לקדם שטויות על נגישות שווה, לכאורה, לאמת של כל "תורה תרבותית" שהיא. כך הם נותנים משקל זהה למדע ולאסטרולוגיה (או גם לבריאתנות). אבל חלק מהטוענים לתכנון תבוני מחזיקים בדוקטורט לגיטימי מפקולטות למדעים; הם לא מפריחים טענות פרועות על זה שהארץ היא צעירה או על בריאה בשישה ימים, ואפילו מצליחים להתפרסם בעיתונות המדעית. מיהם, אם כן, הבריאתנים החדשים האלה, והאם יש ממש בטענות שלהם על עדויות לבורא תבוני של היקום?

המתקפה הראשונה והחשובה ביותר של התנועה המודרנית לתכנון תבוני הייתה כנראה ספרו של מייקל בהה, "הקופסה השחורה של דרווין: האתגר הביוכימי לאבולוציה" (1996). בהה הוא ביוכימאי באוניברסיטת להיי בפנסילבניה ואומר במפורש שהוא מקבל הרבה מתורת האבולוציה - כל כך הרבה שהוא עוד יסתבך עם בריאתנים מהאסכולה הישנה. אבל בהה קובע את הגבול ברמה המולקולרית: תומכי תורת האבולוציה יכולים אולי להסביר איך התפתח האדם מהקוף, ואולי יש להם אפילו הסבר טוב להתפתחות של העין, אבל הם אינם יכולים לומר כיצד נוצרו מנגנונים ביוכימיים מורכבים. קחו לדוגמה את קרישת הדם. כדי שהדם ייקרש כשהעור נחתך, על כמה חלבונים לפעול בסדר מדוקדק. אם תוציאו מי מהם, תדממו למוות. או, כדוגמה אחרת, נחשוב על השוטון של בקטריה (ה"זנב" שמאפשר לכמה סוגי בקטריות לשחות). השוטון עשוי מכמה חלקים המחוברים יחד בצורה מורכבת. שוב, אם נוציא מי מהם, החיידק יישאר תקוע במקומו לנצח. אבל, מציין בהה, האבולוציה אמורה לפעול בהדרגה ולהרכיב מבנים שפועלים בכל שלב (כי היא אינה יכולה לצפות את השימוש העתידי של משהו). זה יוצר פרדוקס לכאורה שבו כח טבע חסר דעת אמור ליצור משהו שמאוד מזכיר תכנון תבוני. האין זו מכת מוות לרעיון כי אבולוציה מסבירה את מורכבות החיים?

בקטריה בעלת שוטון

לא כל כך מהר. במתאר של בהה חסרים כמה דברים ששווה לחשוב עליהם קצת. ראשית, הוא לא הכין שיעורי בית: בניגוד לטענה החוזרת בספרו, ביולוגים חקרו לא מעט את האבולוציה של תהליכים ביוכימיים, ויש מספר דוגמאות ידועות של בקטריות עם שוטונים שהם פשוטים מאשר זה שבהה מתייחס אליו לנוחיותו. לא צריך להיות מדען גרעין (או ביוכימאי) כדי להבין שבעצם הגרסאות הפשוטות האלה יכולות לייצג שלבי ביניים לקראת שוטונים מורכבים. שנית, בניגוד לדברי בהה, אין זה נכון שתהליכים ביוכימיים בנויים באופן שלא ניתן להוציא אף אלמנט בלי לגרום לקריסת המערכת כולה. למעשה רוב המחקר הגנטי מבוסס על היכולת ליצור מוטציות שהורסות גנים מסויימים (ולפיכך חלקים מסויימים של תהליכים ביוכימיים) ועדיין לקבל אורגניזם פונקציונלי שניתן לחקור. אחת התגליות הגדולות של הביולוגיה המולקולרית של המאה העשרים (שבהה כנראה פספס אותה איכשהו) היא שאורגניזמים אינם מורכבים בצורה שאינה ניתנת לפישוט. במקום זאת, הם מראים מורכבות שיש בה יתירות: הם עשויים כמה חלקים שהפונקציה של כל אחד מהם אינה ייחודית והיא ניתנת להחלפה. כפי שהביולוג פרנסואה ג'ייקוב ניסח זאת, זה בדיוק מה שניתן לצפות אם הברירה הטבעית פועלת כ"מחדש" ולא כמהנדס ערמומי. "מחדש" הוא אדם שמרכיב דברים חדשים תוך שימוש בחלקים ישנים שזמינים בקלות. התוצאה היא בהכרח מורכבת, תת-אופטימלית, יתירותית ולא מאוד יפה. ממש כמו אורגניזם חי, ובדיוק מה שהיינו מצפים מתופעה טבעית. לא נדרש תכנון תבוני.

יש לבהה לפחות שתי שגיאות יסוד בהתקפה שלו נגד ביולוגיה אבולוציונית (מלבד זאת שהתרשל ולא בדק ביסודיות את הספרות הקיימת). השגיאה הקטנה היא שהוא מתעלם לגמרי מכך שביולוגיה אבולוציונית עוסקת במקרים היסטוריים ולא רק בעניינים שוטפים. אם בוחרים אורגניזם מודרני , נניח חיידק מסוג E. coli‏, ומנסים לדמיין כיצד הוא התפתח, נתקלים בבעיה ענקית: מה שרואים היום תחת המיקרוסקופ אינו אורגניזם פרימיטיבי אלא תוצאה של מיליארדי שנים של שינויים. מאורגניזמים מאובנים שנמצאו (בניגוד לרוב החיידקים) ידוע לנו שיותר מ-99% מהמינים שהתקיימו בעבר הוכחדו. מאחר שרוב אלה אינם נעשים מאובנים (במיוחד חיידקים), יש לנו מזל אם אנו נתקלים בכמה שלבי ביניים, בין שחיים או מאובנים. אין פלא שהאבולוציה עשויה להיראות כמו סדרה של קפיצות ענק שלא יכולות להיות תוצאה של ברירה טבעית. אבל בהה מתנהג כאילו איננו יודעים כלום על הכחדה ואבולוציה ומבסס את טיעונו על תפיסה נאיבית ביותר של המחקר הביולוגי ושל מדע בכלל.

השגיאה השנייה של בהה היא שגיאה פטאלית, המשותפת לכל הגרסאות של תכנון תבוני: הגישה כולה מבוססת בעצם על טיעון שנובע מבורות. נניח שאין לביולוגים מושג קלוש איך תהליך ביוכימי מסוים נוצר (לדוגמה, נשימת חמצן במיטוכונדריה). מה זה אמור להוכיח? אם בהה היה חי בזמנו של אריסטו, האם היה טוען שהברק הוא הוכחה ברורה לקיומו של זאוס, משום שאין לנו מושג איך תופעת טבע יכולה לגרום לשחרור אנרגיה פתאומי כזה? ובכן, זהו בדיוק ליבו של הטיעון של בהה: מאחר שאיננו יודעים איך זה קרה, זה בטח היה אלוהים. מצטער, מייקל, אבל מדע משמעותו שצריך לעבוד קשה כדי למצוא תשובות. להרים ידיים תוך קריאה ל"דאוס אקס מכינה" ("אל מתוך מכונה" - משהו שממציאים כדי לפתור בעיה שלא מוצאים לה פתרון) - זה כבר סרט אחר.