מסע אסטרונומי אל עולמות רחוקים
הקדמה מאת פרופ' דן מלר
בחודשים דצמבר 2003 וינואר 2004 העלינו על במתנו את סדרת הרצאותיו של פרופ' יואל רק, מהמחלקה לאנטומיה של ביה"ס
לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, בנושא האבולוציה של האדם. בתקופה הקרובה נשתף את קוראי האתר בסדרת הרצאות
נוספת באותה מסגרת, הפעם בנושא האסטרונומיה, שהועברו באביב 2004 מפי פרופ' צבי מזא"ה, מביה"ס לפיסיקה
ואסטרונומיה באוניברסיטת תל-אביב.
מערכת השמש על בול יפני
בצדק ישאל הקורא - מה לאתר חופש, הנאבק לחופש מדת ומכפייה דתית, ולמדעי
הטבע, והאם קיים קשר כלשהו בין מטרות האתר לתחומי מדע אלו. התשובה היא
בהחלט חיובית, וכבר עמדנו על כך
בסיכום לסדרת ההרצאות הקודמת
בה כתבנו, בין השאר:
"ההומו-סאפיינס הקדמון, בטרם השכיל לפתח הסברים לתופעות הטבע, ולא עמדו לרשותו
כלים ושיטות שילמדוהו זאת, סבר, כרבים הדומים לו עד היום, שלכל תופעה חייבת
להימצא סיבה מובנת לו. לכן ברא לעצמו אלוהים, כקולב לתלות עליו את הסיבות
וההסברים לכל תופעות הטבע. אלוהים זה אומץ בהתלהבות רבה בידי רוב הדתות
שבעולם, בוודאי המונותיאיסטיות שבהן, ובדרך ההתנגדות הקלה ביותר תלו בו, באלוהים,
את הכל. ממש את הכל. בהעדר ידע, מהווה תלות זו פיתרון של חוסר ברירה. אבל משנרכש
והצטבר בתרבות האנושית ידע, והוא מצוי ונגיש לכל אדם בתבל, וכל שנדרש לצורך הבנתו
ואימוצו הוא קטיפתו מעץ הדעת, ועיכולו."
מטרתנו בהעלאת הרצאות ומאמרים בתחומי מדעי הטבע, כמו הסדרה בנושא
האסטרונומיה, בה אנחנו פותחים הפעם, היא להסביר לקורא - זה המוכן לקרוא
והמבקש להבין - שאין קשר בין הטבע על כל חלקיו, לבין אמונה שבלב האדם. נפש
האדם היא חלק ממערכת הטבע המורכבת, תלויה בה ונובעת ממנה, ולעולם לא
תכיל את כל הקיים בטבע, או תבין את רזיו, צפונותיו, סיבותיו וגורמיו. נפש האדם,
היודעת את ראשיתה ומודעת לאחריתה - הקרובה מאד לראשיתה ביחס לזמנים
הכמעט אין-סופיים שבטבע - בנויה על מערכת עצמית של סיבות, גורמים
וקישורים, שאין בינם לבין הטבע - מרחביו, זמניו, כוחותיו והיווצרותו - קשר
מהותי או רלבנטי. בהעדר קשר מהותי מייצר האדם לעצמו קשר אמונתי, ולא כאן
המקום להיכנס לדיון מעמיק בנושא. ביכולתו השכלית הייחודית והאדירה מבקש
האדם לדעת הכל. במחדלו או בחוסר יכולתו לדעת ולהבין הכל, הוא מייצר תשובות
משלו לשאלות המציקות לו והמפירות את שלוותו, ואלו אינן מצויות בטווח השגתו,
גם לא הבנתו.
ריצ'רד דוקינס
אין כל טעם והצדקה להמציא את הגלגל, ולחזור בשפה בלתי מקצועית על דברים
שנהגו, נבדקו, נכתבו ופורסמו בידי אנשי מקצוע והוגי-דעות מנוסים ונבונים. עם
המעולים שבהם נמנה פרופ' ריצ'רד דוקינס, שאת דעותיו המקוריות והמלומדות
פרסם בספריו השונים. אחד מהם, השייך לענייננו כאן, הוא "השען העיוור" (הוצאת
דביר, 1993). טענת "האומן שיצר את השעון לשם התכלית למענה הוא נוצר" עלתה
לראשונה על-ידי תיאולוג נוצרי בשם ויליאם פיליי, במאה ה-18 כבסיס לאמונה,
שעולמנו, המכיל אלמנטים מורכבים הרבה יותר מסתם שעון, לא יכול היה להיווצר
ללא יד מכוונת, יוצרת, על פי תוכנית ברורה, ובעיקר לשם תכלית מוגדרת מראש.
"טיעונו של פיליי הוצג בכנות נלהבת והסתמך על מידע שסיפקה מיטב הלמדנות הביולוגית
של זמנו", כותב דוקינס, "אבל הוא היה מוטעה - מוטעה להרהיב, מוטעה לחלוטין.
המשלת הטלסקופ לעין, המשלת השעון לאורגניזם חי, היו מופרכות מעיקרן. למרות כל
מראות העין, השענים היחידים בטבע הם כוחותיה העיוורים של הפיסיקה... הברירה
הטבעית, התהליך העיוור, הלא-מודע, האוטומטי שגילה דארווין, ושאנו מודים בו כיום
כהסבר לקיומם של כל החיים ולצורתם התכליתית לכאורה, אין ביסודו שום תכלית. אין
מאחוריו מוח חושב, ואין מחשבה. אין לו תכנית לעתיד לבוא. אין לו חזון, ולא ראיית
הנולד, ולא ראייה בכלל. אם אפשר לומר עליו שהוא ממלא את תפקיד השען בטבע, הריהו
שען עיוור".
השען העיוור
בקרון הרכבת, בה נסעתי בשבוע שעבר מתל-אביב לחיפה, ישבו למולי שני צעירים,
עובד במחלקת המחשבים של רכבת ישראל, ובקר כרטיסים. עיניהם צדו את ספרו
של דוקינס, שהיה מונח על השולחן בינינו, וביקשו לדעת במה הוא עוסק. הסברתי
להם בקצרה ובפשטות. "יפה, מעניין", ענה לי איש המחשבים, "אבל אי-אפשר
להאמין שכל מה שאנו רואים בטבע סביבנו נוצר ככה סתם, מעצמו. מוכרח להיות
אלוהים שברא את הכל".
ל"אי-אפשר להאמין" הזה מתייחס דוקינס בספרו "השען העיוור" (עמוד 52), אליו
ואל ביטויים רגשיים רבים אחרים. "כל אימת שאני מגיע בקריאתי להערות מסוג זה,
אני מתפתה לכתוב בשוליים 'דבר בשם עצמך'". דוקינס מביא כדוגמה לגישה זו את
ספרו של יו מונטיפיורי, ההגמון של בירמינגהם - "ההסתברות של אלוהים", בו
"הוא עושה שימוש נרחב במה שאפשר לכנות 'טיעון אי-היכולת להאמין'. במהלך פרק אחד
אנו מוצאים את הביטויים הבאים, בסדר הבא: דומה כי אין הסבר על יסודות
דארוויניסטיים... בה במידה לא קל להסביר... קשה להבין... בה במידה קשה להסביר...
לא קל לי להבין... אני מתקשה לראות... אני מתקשה להבין... לא נראה לי שאפשר
להסביר... אינני יכול להבין כיצד... בלתי אפשרי... כיצד היה יכול להתפתח איבר כה
מורכב?... לא קל לראות... קשה לראות...".
"טיעון אי-היכולת להאמין הוא טיעון חלש מאין כמוהו, כפי שציין דארווין עצמו. בכמה
מקרים, הוא מבוסס על בורות פשוטה... יש גירסאות רציניות יותר לטיעון אי-היכולת
להאמין... אחת מצורות הטיעון עושה שימוש ישיר בתחושת הפליאה הנשגבת שחשים
כולנו כשאנו ניצבים בפני מכונה סבוכה ומסובכת", וכאן מביא דוקינס סדרת דוגמאות
מעולם העטלפים. "יסוד אחר לאי-נכונותנו הטבעית להאמין באבולוציה של אברים
מורכבים הוא השימוש האינטואיטיבי שאנו עושים בתורת ההסתברות", והדוגמה הפעם
היא מחיי הקוקיה, וכך לאורך כל ספרו.
רבים, בהם שאינם יהודים, בוודאי יהודים דתיים, מביאים את הטקסט התנ"כי
ובעיקר התלמודי כראייה לכך, שהכל מידי אלוהים בא לנו. טעותם, מן הסתם בתום
לב, היא בהבנת מקורה ומשמעותה הכוללנית של ספרות המקרא וההלכה. עיקרה
של ספרות זו אינו דתי, אלא הצבה של מערכת חוקים ותקנות, שבלעדיהם אין
חברה אנושית מסוגלת לחיות בלא כאוס, אנארכיה ואלימות משתוללת.
ה"אלוהים" שהוכנס אל בין השורות נועד לתת תוקף למערכת חוקים זו, שהרי בלא
תוקף, סמכות ושלטון מרכזי, לא תיכון שום מערכת חוקים. היום, אלפי שנים
לאחר אותן תקופות קדומות, כשהאדם הבין שהריבון היחיד מבחינתו הינו הוא
עצמו, ואין שום ריבון אחר, בוודאי לא יישות ערטילאית חוץ-עולמית, יש לחברה
האנושית הכוח והיכולת ליצור בעצמה, ומתוכה, את הסמכות המוסרית והמעשית
על מנת להשליט ולאפשר חיים מסודרים ומבוקרים.
אריסטו - 384 עד 322 לפני הספירה
פרסקו מאת רפאל סנציו
פסל הרמב"ם - 1138 עד 1204
קורדובה, ספרד
כך גם בתחומי המדע. אין כל קשר בין הידע שהיה לאדם בנושאים מדעיים שונים
בתקופת המקרא, עד לחורבן בית שני, קרי - לפני הספירה, או גם בארבע מאות
השנים שלאחר מכן - תקופת התלמוד, או בימיו של הרמב"ם, שחי כאלף ושלוש
מאות שנה לאחר מורו היווני אריסטו, לבין "אלוהים". לא "אלוהים" הכתיב להם
את הידע המדעי, שהיה נכון לאותם זמנים קדומים, כפי שמאמינים חסידי התורה
למיניהם: "ויאמר אלוהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויעש אלוהים
את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן...ויעש
אלוהים את שני המאורות הגדולים... ואת הכוכבים ויתן אותם אלוהים ברקיע השמים
להאיר על הארץ" (בראשית א'). ידע זה אינו מקורי, ואינו אלוהי. הוא עמד כבר
לרשותם של האסטרונומים המצרים, הבבלים והיוונים הקדומים. אם "אל" כלשהו
הוא מקור הסמכות לידע המדעי, עלינו לאמץ אל לבנו את אל - אבי האלים של בבל
העתיקה ואלילם של מדעני-בבל במאה ה-5 לפני הספירה, של קידינו מסיפר, גדול
האסטרונומים הבבליים (*) , שחי בתחילת המאה ה-4 לפני הספירה, ואת זאוס, אבי
האלים ביוון העתיקה, בה התפתחה האסטרונומיה לאור ידע שנרכש מהבבלים
והמצרים. זאת, מאחר שכבר במאה ה-5 לפני הספירה היה לבבלים ידע מדוייק
למדי אודות מחזור הירח והשמש, ולתלס היווני מיחסים את החישוב מראש של
ליקוי החמה, בשנת 585 לפני הספירה (*) .
ליקוי חמה על בול מרומניה
אין ספק אפוא שגם לחז"ל, חכמי התלמוד, שנכתב מאות שנים מאוחר יותר, היה
ידע בנושא זה. לתם מההגדה, שאינו יודע אבל יודע לשאול, התמה הכיצד ידעו כל
אותם מדענים קדומים פרטים כה מדוייקים על מבנה כדור הארץ, על מערכת
השמש, הירח והכוכבים, בלא שהיו בידיהם כלי מדידה - התשובה הפשוטה היא,
שהם השכילו להשתמש בחושיהם ובשכלם. חייהם היו תלויים בכל פיסת מידע על
מנת לשרוד, שכן, פרט לשמש לא עמד לרשותם שום מקור אנרגיה ואור, והם היו
חייבים לפתח חקלאות על מנת לשרוד, הם ובניהם והדורות שאחריהם. הם ידעו
לנצל היטב את חושיהם הטבעיים, והיו נבונים להפיק מהנתונים שקבלו את
המסקנות החיוניות להם כל כך. ידע, שהושג הודות לחוכמת האדם ולתבונתו, אך
יוחס ושוייך לכוח-עליון, חוץ-אנושי, הוא שגוי, מוטעה ומטעה, גם אם מיליארדי
בני אדם בימינו עדיין מאמינים בכך.
באווירה זו ימשיך אתר חופש להעלות כל נושא, שיש בו כדי לסייע לכל אחד, בייחוד
להססנים ולמפקפקים ולחסידי "טיעון אי-היכולת להאמין" להבין את חשיבותה
של השקפת-העולם החילונית-אתיאיסטית בחייו של כל אחד מאתנו כפרט, ובחיי
החברה האנושית ככלל.
--------------
(*)
האנציקלופדיה העברית, תשכ"ה, כרך רביעי, עמודיות 779-778
מרץ 2005
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
