הרקע לדיון

כבר בראשית דיוננו בנושא האמונה הדתית אני מבקש לסייג ולצמצם את הדיון לאותה אמונה הגורסת אפשרות קיום קשר דו-סטרי בין האדם לבין ישות על טבעית שמסוגלת להשפיע על גורלו הפרטי וכמובן גם על מהלך ההתרחשויות העתידי ביקום כולו. ברור שאמונה כזאת ורק אמונה כזאת, יכולה להוות את הבסיס להיווצרות של דת (או דתות) וכללי תפילה ופולחן.

אותה ישות על טבעית בעלת הזיקה האמורה לעיל אל האדם, קרויה על ידי "אל פולחני".

האל בהינדואיזם

בכל המשך הדיון בנושא, תהיה כל התייחסות שלי ל"אלוהים" או "אל" , מכוונת ל"אל פולחני", וזאת בניגוד ל"אלוהים" כלשהו אשר לא קיימת כל זיקה או קשר בינו לבין בני אדם, כמו בדוגמאות הבאות:

	•	בודהיזם - הבודהיזם המקורי איננו עוסק בשום אפשרות קיום קשר בין ישות אלוהית על טבעית לבין האדם, ולכן גם איננו קשור לתפילות , הקרבת קרבנות, או קיום פולחנים. משום כך אין להגדירו כ"דת".
	•	שבט (דמיוני) מסוים שמאמין בעולם רוחות המכיל את אלי הברק, הרעם, האדמה, הנהרות, וכד'. אלים אלה עוסקים ביחסים הדדים ביניהם (ראה המיתולוגיה היוונית), אך אין להם כל קשר או עניין בבני האדם. אנשי שבט זה "מבינים" על כן, לתפיסתם, את כל סודות הבריאה והתנהלות העולם, אך בהיעדר "ערוץ קשר" אל האלים, לא יעלה בדעתם להשפיע ע"י פנייה אליהם - במקרה כזה, למרות קיום האמונה בכוחות על טבעיים המשפיעים באורח שוטף על החיים, יחסר כאן הקשר בין בני האדם לאלים האלה, ולכן לא יהיה קיים כל פולחן המנסה ליצור קשר אל ההוויה האלוהית, לא נגדיר את האמונה הזאת כ"דת" או את האלים האלה כ"אלוהים פולחני".
	•	בהעדר יכולת עכשווית להסביר את הבריאה בעזרת חוקי הטבע (מה היה לפני המפץ הגדול, מה גרם לו, כיצד נוצרו החיים ?), מאמינים אנשים רבים בקיום ישות "על טבעית" אשר גרמה להיווצרות המצב ההתחלתי של היקום, כולל חוקי הטבע השוררים בו, וכי מאותו רגע ואילך מתנהל היקום בהתאם לאותם חוקים (אשר המדע מאמין בקיומם ועוסק בגילוים), ללא כל מעורבות על טבעית נוספת. בשפה היומיומית נוטים אנשים אלה לומר שהם מאמינים בקיום אלוהים, בה בעת שהם מתכוונים בסך הכול לאותה ישות נעלמה מתפיסתנו, אשר גרמה להיווצרות אותם "תנאי התחלה" של היקום, אשר כל התפתחויותיו לאחר מכן, כולל היווצרות החיים, כבר היו תולדה של אותם "תנאי התחלה", תולדה שניתן להסבירה ע"י חוקי הטבע ( בין שכבר התגלו ובין שיתגלו בהמשך המחקר המדעי). סוג אמונה כזה, גם הוא לא יוגדר כ"דתי" או "תאיסטי", מאחר שאינו מניח כל קשר דו צדדי אפשרי בין האדם לאותה ישות בלתי נתפסת , וממילא אין המאמין הזה עוסק בכל פולחן, תפילה וכיוצא בזה.

אלת הפריון בדת השינטו

הגבלת הדיון, כאמור לעיל, רק לדתות הפולחניות ולאלוהים השונים שהן מייצגות, עוקפת איפה בכוונת תחילה את עצם שאלת קיומו של כוח עליון על טבעי, וממקדת את הדיון בשאלה האם קיים קשר כלשהו בין אותו כוח על טבעי (אם קיים), לבין בני האדם. במילים אחרות - לא נעסוק כאן בשאלת עצם קיומה של ישות על טבעית שבראה את העולם ואת החיים שבתוכו (קיום שלא היה גורם לכל קונפליקט בין דתי ולא היה גורם למיסוד פולחנים וממסדים דתיים ולמסעות הרג ורצח בשמם), אלא נבקש לברר מהיכן ההנחה שיש לאותו כוח עליון היפותטי, "מחשבות", "רגשות", "רצונות", "העדפות" וציוויים כלפי בני האדם (כולם או חלקם), וכיצד יכול האדם לדעת מהם אותם ציוויים.

החשיבות של בירור כזה הינה בכך שהוא חושף את הבסיס (או את חוסר הבסיס !!) לקיומן של הדתות והאלוהים השונים שקשורים אליהן, קיום שגרם וממשיך לגרום במרוצת ההיסטוריה האנושית לאין סוף מעשי רצח במסגרת מלחמות דת ובשם האלוהים.

הכלים בהם נשתמש בדיון

את הדיון עלינו לפתוח בליבון הכלים העומדים לרשותנו בבואנו לדון בשאלת קיומו או אי קיומו של אלוהים ( פולחני - כמוגדר לעיל ). ברור כי כל מחשבה, ניתוח, הרהור, או התלבטות בשאלה זו, מתבצעים באמצעות השכל האנושי. ללא קיום השפה האנושית ויכולת המחשבה הנגזרת ממנה, לא תתכן כמובן כל אמונה בקיום אלוהים ובצורך לקיים את מצוותיו. ואכן, כל הדתות משתמשות במחשבה ובהיגיון האנושי כדי לבנות בקרב האדם את האמונה בקיום האלוהים ומצוותיו. התגלויות האלוהים ע"י התרחשויות על טבעיות, דרושות לכל דת על מנת שתוכל לבשר באמצעותן את כל צוויי האלוהים, אך הן מותנות ביכולתו של האדם להכיר בכך שאכן אלה התרחשויות שלא כדרך הטבע. ויכולתו זו נובעת מכושר הפעלת מחשבתו וכושרו להשתמש בהיגיון האנושי. כך, למשל, נזילת דמעות מעיני פסל הבתולה, או דם מפסלו של הצלוב, או מחזה על טבעי בהר סיני, או התבוננות בסוס מעופף, וכד'- כל אלה לא יהיו מסוגלים ליצור אמונה במוחם של עדר פילים או להקת אריות, וזאת מאחר שאין ביכולתם להפעיל מחשבה והיגיון שיוכלו להגדיר אירועים אלה כעל טבעיים ועל כן- כמחייבים קיום ישות על טבעית.

האל בדת ה-Cao Dai

לפיכך, כשם שהאמונה בקיום האלוהים נשענת, כפי שראינו לעיל, על המחשבה וההיגיון האנושי, כך גם ברור שאם אותה יכולת מחשבתית, תוביל את מישהו למסקנה ולאמונה בדבר אי-קיום האלוהים, לא ניתן יהיה לפסול מסקנה זו על בסיס הטענות המושמעות בפי אנשים "דתיים" בדבר האיסור להשתמש ביכולות המחשבה האנושית "המוגבלת", כדי להסיק מסקנות לגבי דברים הנשגבים מיכולת תפיסתנו. מעבר לכך - אם קיים אלוהים שטבע בנו את יכולתנו לחשוב, ובאמצעות יכולתנו הזאת הוא "משדר" לנו את כל מערכת ציוויו, הרי שבהחלט ברור שהתכוון שנפעיל את כושר מחשבתנו הזה ונשתמש בו. אם נגיע על כן בתום לב באמצעות ההיגיון האנושי שנשתל בנו, למסקנה ואמונה "מוטעית" בדבר אי קיומו של אלוהים, הרי שהאשם בכך איננו שלנו, אלא של מנגנון ההיגיון ה"פגום" שהאלוהים העניק לנו. על כן- למרות מסקנתנו שאלוהים איננו קיים, בוודאי היה הוא מבין ומצדיק את אורח חיינו ה"חילוני" הנובע מכך, ואם ניהלנו חיים הוגנים, אף היה מזכה אותנו במושב בגן עדן. לחילופין - אילו רצה אלוהים למנוע מאיתנו מסקנה מוטעית כזו, הרי היה שותל בנו (באמצעות עץ הדעת?) מנגנון מחשבה והסקת מסקנות שהיה מעמיד אותנו על טעותנו.

לסיכום נקודה זו : תהליך חקירת שאלת קיומו של האלוהים (הפולחני !! ) באמצעות כלי המחשבה, הניתוח, וההיגיון האנושי, הינו לגיטימי וצריך היה להיות מקובל גם על אנשים "דתיים".

נקודה נוספת הדורשת הבהרה טרם הדיון בקיום או אי-קיומו של האלוהים, היא הניסיון הפסול להכניס שיקול תועלתי לדיון, כלומר- שימוש בטענה שהאמונה באלוהים ובמצוותיו הביאה וממשיכה להביא, הרבה תוצאות טובות, כמו קיום חברה מוסרית, הבאת שלווה לנפשו של האדם, המשך קיומו של העם היהודי, התקבלות ע"י הקהילה, וכד', או, טענתו של פסקל (1654), שטען: "אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכול". כלומר- כדאי להאמין בקיומו של אלוהים.

אך, מה לעשות, שאמונה בקיום או אי קיום האלוהים, הינה השתכנעות פנימית במשהו, ואין היא ניתנת לשינוי באמצעות ארגומנטציה תועלתנית. אם, אחרי בדיקה והסקת מסקנות, אני מאמין שמה שעומד לפני הינו בקבוק, אז גם אם יהיה לי ברור כי אילו האמנתי שזהו לוויתן, הייתי חי מעתה ועד עולם באושר ועושר, לא הייתי מסוגל להאמין בכך !! יכולתי כמובן לומר לאנשים, שאני מאמין בכך שזהו לוויתן, ויכולתי גם להתנהג בהתאם, אך את אמונתי הייתי מסוגל לשנות רק אחרי השתכנעות מחשבתית אמיתית!

ה"אל" בבודהיזם

מקור האמונה של האדם הפרטי בדת מסוימת

נשאלת כמובן השאלה, מה יגרום לאדם "דתי" להאמין לכוהני דת מסוימת, בזמן שרוב אנשי העולם אינם מאמינים להם ומשוכנעים שדת זו הינה מצג שווא ? - ננסה לענות על תהייה זו בקטע הבא:

אמונה מוטבעת מלידה

רוב בני האדם "נולדים לתוך דתם", כלומר- הרוב המכריע של קהילות בני האדם הן בעלות דת אחידה מסוימת, ותינוק הנולד לתוך קהילה כזו, מקבל את אמונתו הדתית מהוריו ה"דתיים" במסגרת למידה חברתית, שאותה מנחילים ומטביעים ההורים בצאצאיהם מבלי יכולת בחירה משמעותית. למידה הכרתית של העולם והאינטראקציה עימו, מתרחשת אצל כל בעלי החיים בהדרכת המטען הגנטי שלהם אשר מקנה להם את דפוס ההתנהגות של הלימוד מההורים. אמונה כזאת, בליווי השתתפות פעילה מגיל רך בפעילויות הפולחניות, לרוב לא תתערער בעקבות הפעלת שיקולים מחשבתיים לוגיים כלשהם, והיא לצערנו הגורם למלחמות הדת לאורך מהלך ההיסטוריה עד לעצם ימינו.

אמונה הנובעת מגורמים נפשיים

אמונה דתית נותנת למאמין פיצוי נפשי על רגשות תסכול, עליבות, ונחיתות חברתית. היא גם משככת את החרדה הקיומית של מי שתנאי חייהם ירודים, ואת החרדה מהמוות, וגם מאפשרת למאמין לקבל תשובות לשאלות בדבר משמעות החיים . מבחינה פילוסופית טהורה ניתן לראות שיקולים אלה כשיקולים תועלתניים אשר לא ישפיעו על אדם רציונלי בבואו להחליט על קיומו של איזה אלוהים, אך אין זה כך כשמדובר במי שתנאי חייהם או מבנה נפשם הם כאלה שאמונה דתית חיונית עבורם כאוויר לנשימה. עצם האמונה בקיום כוח עליון הקשוב לבעיותיהם, יביא מזור לנפשם. מצב כזה אכן יעורר ויתחזק את אמונתו הדתית של האדם, ואז לא יעניין אותו במיוחד באיזה אלוהים (כלומר באיזו דת) להאמין, וכמובן יבחר בדת השולטת באותה חברה. ככל שאנשים נמצאים במצב סוציו-אקונומי ירוד יותר, או נמצאים תחת איום קיומי כמו מלחמה או רדיפות, כך יתרבו המאמינים מסוג זה. גם קבוצת מאמינים זו אינה בנויה לבחון את מידת וסוג אמונתם תוך הפעלת שיקולים מחשבתיים. יש להניח שבקרב אוכלוסיית המאמינים העולמית (מכל הדתות) מהווה סוג זה אחוז ניכר.

האל והאלה בדת הניאו-פגאניזם

אמונה המושפעת מגורמים חברתיים, לאומיים

קבוצה לא מבוטלת של אנשים המגדירים את עצמם כ"דתיים", ואשר מקפידים, מי פחות ומי יותר, בקיום המצוות הפולחניות, מונעים מאוסף סיבות שונות שאין האמונה הדתית מהווה את הראשית שבהן. בין סיבות אלה ניתן למצוא את הלחץ החברתי והרצון להיות חלק אינטגרלי של החברה (הדתית), ואף לזכות בתמיכתה, כמו גם שיקולים של תחושת סיפוק מההשתתפות הפעילה בחיים הפולחניים (ועד מציאת פרנסה ממש בזכות הפעילות הדתית). סיבות נוספות הן, בחברות מסוימות, כפייה דתית, או, במקרה המיוחד של היהדות, תחושה של שייכות לאומית שלא ניתן להפרידה באופן מוחלט מקיום מסוים של טכסי פולחן דתי. לסיבות אלה יש להוסיף את מי שגדלו ברקע דתי בבית הוריהם, וממשיכים בקיום חלקי של מצוות פולחניות "כמצוות אנשים מלומדה", חלקית מתוך כיבוד בית ההורים וחלקית מתוך גישת "אם לא יועיל אז ודאי גם לא יזיק" (ראה טענת פסקל). כל האנשים האלה עשויים להגדיר את עצמם כ"דתיים", אך חלקם עשוי להיות מסוגל לבחון את אמונתו תוך הפעלת שיקולים מחשבתיים, שדיון זה ינסה לתאר.

גוף הדיון - האם קיים בסיס לאמונות הדתיות השונות?

לאחר הקדמה ארוכה זו, ניגש עתה לעצם הדיון, אשר, כפי שנטען לעיל, יוכל למרבית הצער לפקוח את עיניהם של מיעוט בלבד מקרב ה"דתיים".

מספר עובדות לגבי הדתות הקיימות כיום בעולם:

על פי פרופסור בנימין בית-הלחמי, קיימות בעולם כעשרת אלפים דתות שונות (שרובן התפתחו במאתיים השנים האחרונות) ולהם כארבעה מיליארד מאמינים, כאשר בראש צועדות הנצרות עם כ-2.1 מיליארד מאמינים, האסלאם עם כ-1.3 מיליארד מאמינים, וההינדואיזם עם כמיליארד מאמינים.

20 הדתות הגדולות מורכבות בערך ממספר המאמינים הבא:

1. Christianity (2.1 billion) 2. Islam (1.3 billion) 3. Nonreligious (Secular/Agnostic/Atheist) (1.1 billion) 4. Hinduism (900 million) 5. Chinese traditional religion (394 million) 6. Buddhism (376 million) 7. Primal-indigenous (300 million) 8. African traditional and Diasporic (100 million) 9. Sikhism (23 million) 10. Juche (19 million) 11. Spiritism (15 million) 12. Judaism (14 million) 13. Bahai (7 million) 14. Jainism (4.2 million) 15. Shinto (4 million) 16. Cao Dai (4 million) 17. Zoroastrianism (2.6 million) 18. Tenrikyo (2 million) 19. Neo-Paganism (1 million) 20. Unitarian-Universalism (800,000)

האל בדת ה-Primal Indigenous

כל הדתות מבוססות בצורה זו או אחרת על התגלות האלוהים לבן אדם או לקבוצת אנשים, אשר להם הוא מבשר את קיומו, מורה להם את המצוות השונות שהוא מצווה עליהם לקיימן, והופך את שליחיו האלה לקדושים, נביאים, או, במקרה של ישו- לבן האלוהים. חלק מהדתות מסתמכות גם על כתבי קודש אשר תוכנם נמסר גם הוא ישירות מאלוהים לאלה שהוא התגלה אליהם. תוכן כתבים אלה נמסר מדור לדור עד שהועלה על הכתב בצורה המוכרת כיום. ההתגלות של אלוהים מלווה בדרך כלל באירוע על טבעי אשר מהווה את ההוכחה שאין מי שחזו את ההתגלות, בודים את העניין מלבם.

בתהליך כזה או דומה לו, נוצרו הדתות השונות המוכרות כיום, וכל מאמין "יודע" שהאלוהים שהוא מאמין בו ובציווייו, הוא האמיתי, מאחר שההתרחשויות הקשורות בהתגלותו אכן התרחשו, ודווחו מדור לדור עד שהגיעו לאוזניו, והן גם מתוארות בכתבי הקודש של אותה דת. כל דת טוענת כי התגלויות האלוהים הנטענות ע"י דתות אחרות, הן טענות שקריות, או בלתי מעודכנות לאור ההתגלויות המאוחרות יותר.

לסיכום התפתחות זו של הדתות השונות, ניתן לומר כי בכל הדתות יש לאלוהים יחס מיוחד אל בני האדם או אל חלקם (בדת היהודית), והוא שציווה עליהם באמצעות התגלותו הישירה אליהם או אל מישהו מהם, איך להתנהג בעצמם, עם זולתם, ומול אלוהים- כלומר, כללי התנהגות ופולחן. ההוראות השוטפות הקשורות לענייני דיומא ולשיח של הפרט עם אלוהים, מתקבלות באמצעות אנשי דת מקצועיים אשר את כשירותם לייצג את מצוות האלוהים לא קיבלו מאלוהים ישירות, אלא דרך שרשרת של דורות קודמים המגיעה עד למי שאלוהים התגלה אליו אישית.

אילו היה מדובר רק בישות על טבעית שבראה את העולם, יש להניח שלפחות שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות היו יכולות להסכים ביניהן, שכולם מדברים על אותו אלוהים. אך מכיוון שעיקרה של הדת מתייחס לזיקה ההדדית בין האדם לאלוהיו, וזו מתבטאת בצורת הפולחן, הרי שאין זה יכול להיות אותו אלוהים שציווה על בני האדם לנוח ביום שבת, לבצע ברית מילה, ולנשק את המזוזה, לעומת האלוהים שציווה לנוח ביום ראשון , לטבול את הרך הנולד, ולנשק את הצלב, או אותו אלוהים שציווה להכניע בכוח את מי שלא מאמינים בו.

אמונתו של כל מאמין מושתתת ומותנית איפה באמונתו בהתגלות האלוהים לאבות השלשלת הדתית שהוא נמנה עליה, ובביטחונו שאמונתם הדומה של חסידי הדתות האחרות בדבר התגלות האלוהים לאבותיהם, איננה נכונה.

אם נתבונן בטבלת חלוקת העולם לדתות השונות, נראה שלגבי כל אחת ואחת מהדתות הקיימות, מאמינים רוב תושבי כדור הארץ שאין זו הדת האמיתית, והאלוהים שאותה דת מפיצה בשמו את ציווייו והוראותיו הפולחניות, איננו קיים!!

מאידך, הדרך היחידה להשתכנע בקיומו של אלוהים פולחני מסוים, הינה כאמור, להאמין לכוהני אותה דת מסוימת שאכן היו בעבר התגלויות של אותו אלוהים בפני אנשים שהעידו על כך ועל ההוראות שמסר להם באותן התגלויות, ואשר הועברו הלאה מדור לדור עד ימינו אלה.

האל בדת הסקיתיזם

כל שתואר לעיל מביא איפה למסקנות הבאות:

	1.	המאמין הדתי המקבל את אמונתו ודתו "בירושה" מהוריו וקהילתו, לא בוחר לו את דתו ע"י בחינת אמיתותה (כלומר- אמיתות טענת ההתגלות האלוהית בפני אבות אותה דת), ולא יהיה מוכן גם בדיעבד להפעיל שיקול מחשבתי לבחינת אמיתותה.
	2.	מי שאמונתו באלוהים זה או אחר "נצרבה" בנפשו עד כדי אי יכולתו להפעיל את מחשבתו העצמאית כדי לבחון את אמונתו, לא יוכל לעקוב אחרי מהלך דיון זה עד למסקנתו הסופית.
	3.	לעומת זאת - מי שלא "קיבל בירושה" אמונה דתית מסוימת (למשל,חייזר המגיע לכדור הארץ), וברשותו רק כושרו האינטלקטואלי, יושר מחשבתי, ונכונות לשמוע טענות כל דת בזכות אמיתותה- אדם כזה יגיע בהכרח למסקנה שכל סימן, טענה או עדות בדבר קיום זיקה כלשהי בין כוח עליון על טבעי לבין אוכלוסיית בני האדם, נסמכים אך ורק על עדויות שמיעה עקיפות שונות העוברות מדור לדור. עדויות אלה נמצאות בסתירה זו עם זו, וכל עדות כזאת מוכחשת בתוקף ע"י מרבית תושבי כדור הארץ ! אין על כן כל אפשרות לקבל אף אחת מהן !!!
	4.	לגבי מי שאינם מסוגלים לתת לטיעון חזק וישיר זה, להתגבר על אמונתם (אפילו אם מסיבות שונות לא יביאו את עצמם לחדול מהמשך הרגלי הפולחן), קיים מגוון נוסף של טיעונים נוגדי פולחן דתי כלשהו. כל שאר הטיעונים האלה עשויים (לדעתי) לשמש חיזוקים נוספים ל"שכנוע המשוכנעים", יותר מאשר לשמש כגורמי "מהפך" אצל מאמינים דתיים, וזאת היות וטיעונים אלה מתבססים על שיקולי סבירות ואי סבירות של הנחות שונות. גם השתכנעות בקיום אי סבירות קיצונית לאמונה כלשהי, לא תספיק בהכרח לכל מאמין לנטוש אותה. טיעונים אלה תקפים גם בהינתן שאכן קיים כוח עליון על טבעי (שלא כאן המקום לדון בשאלת קיומו), אשר אחראי לבריאת היקום על כל נפלאותיו.
	4.1	כל העוקבים אחרי סרטי הטבע של National Geographic , ובוודאי מי שעוסקים בענפים השונים של המדעים המדויקים, אינם יכולים שלא להשתאות מגודלו האין סופי של היקום אשר כל מערכת השמש שלנו גודלה כ"פירור" במיצבור עצום של מערכות כשלנו המפוזרות במרחביו. ועל פני אותו כדור הארץ זעיר שלנו, מתקיים מגוון אדיר של תופעות טבע ושל צורות חיים החל מוירוסים וכלה בדגי ענק, עופות, זוחלים ויונקים למיניהם. כל אלה, החל באטום הבודד, דרך התא החי, וכלה ביצורים חיים כגון היונקים, מקיימים מערכת מורכבת של תהליכים הנמצאים בשווי משקל הדדי ומאפשרים ע"י כך את קיומם והתרבותם. ככל שמתקדם המחקר המדעי, אנו נוכחים יותר ויותר במורכבותו של העולם, וככל שאנו מתקדמים בהבנת התהליכים שמניעים את כל היקום, וככל שאנו מתקרבים להבנת רגע היווצרותו, באותה מידה גוברת בנו ההכרה בדבר אפסותה של כל מערכת השמש שלנו בתוך היקום, ושל שוליותו של המין האנושי בתוך אלפי המינים החיים על פני כדור הארץ הנמצא בתוך מערכת השמש שלנו. האל בדת הזורו-אסתריאניזם כיום כבר ברור שרמת הסיבוכיות הכרוכה בקיומו ותפקודו של גוף האדם, איננה גדולה מזו של כל חיה אחרת, או מזו של התנהלותה של גלקסיה על מיליוני כוכביה הנולדים ומתים. גם התפתחות יכולתו האינטלקטואלית של האדם אין בה כדי להעיד על היותו "נזר הבריאה" - חסידות ולווייתנים ניחנו בכושר ניווט שאין לאדם, חיות הג'ונגל אינן תוקפות ורוצחות את בני מינן, ואם יינתן עוד קצת זמן ( במונחי זמן הנהוגים בהתפתחות היקום), סביר שהשימפנזים עוד יפתחו ויטיסו מטוסי קרב מתקדמים. בהינתן כל אלה, כלומר- אפסותו של המין האנושי בקוסמוס הנברא, נראה כי הרעיון שלבורא עולם (בהנחה שקיים כזה) תהיה העדפה כלשהי לבן האדם דווקא, על פני כל דומם, צומח או חי אחר, אשר יצר ביקום כולו, רעיון זה נגוע באי סבירות קיצונית - יתר על כן, מי שלמרות כול האמור לעיל, נשארים דבקים באמונה כי לריבונו של עולם יש עניין לקיים איתם שיג ושיח כלשהו, נגועים בשיגעון גדלות או בתפיסה מאד ילדותית של המצב. מעשה הפולחן הדתי, כנראה בכל הדתות, מבוסס על פרסוניפיקציה של האלוהים לדמות האדם, או לתפיסת הדתיים- בריאת האדם ( ולא הג'ירף או התולעת, או ההר !) בצלם האלוהים. במקום להצטנע בקצה התבל כיאה לו, מלביש האדם את האלוהים בדמותו, ומייחס לו גם תכונות אנושיות כגון חיבה, כעס, קנאה, וצורך בקבלת מחמאות, תשבחות, ודברי חנופה, שהרי על אלה מבוסס תהליך ותוכן התפילות בכל הדתות. למה הדבר דומה- לילד בן שנתיים שמתוך אהבה ורצון לגרום שמחה לאביו, מגיש לו במתנה את המוצץ שלו ! את האבסורד הזה גילו כבר בימי קדם נביאינו - " למה-לי רוב-זבחיכם יאמר יהוה " (ישעיהו א, יא ). למעשה, ניצלו הנביאים את אמונתם הדתית של ההמונים, כדי לגרום ליותר צדק חברתי בעם, או אף כדי להשפיע על מדיניות החוץ - פעולה ברוכה כשלעצמה, אך נשענת על טענת רמייה מצידם כאילו אלוהים מדבר מגרונם. ההתיימרות של כל דת לטעון שאלוהים, בורא שמים וארץ, דיבר אל מייסדיה ואף ציווה עליהם כיצד להתייחס אליו ( להגיש מנחות לכוהניו, להשתחוות, להשתטח, לכרוע ברך, להצטלב, ובעיקר לשבח ולהלל אותו בתפילות), נראית על כן כבלתי סבירה באורח קיצוני, והשיטה של בקשת עזרה מאותו אלוהים תוך כדי "מריחתו" בשירי הלל וחנופה מהווה ללא ספק פגיעה ילדותית ומעליבה בו, אם אכן הוא קיים.
	4.2	טיעון נוסף המחזק את הסבירות הגבוהה שהאלוהים הינו פרי המצאת האדם ולא פרי התגלותו לאדם, הינה העובדה שכל מאמין בדת מסוימת מכיר בכך שבזמן שבו התגלה לאבותיו האלוהים ה"אמיתי", כבר היו מיליוני מאמינים שעבדו אלוהים אחרים, אשר היו לפיכך פרי המצאתם. המצאותיהם האלה כללו כמובן את תיאור תכונותיו של אותו אל (או אלים), התגלויותיו, קשריו עם האדם, וציווייו. מקובל אם כן על דעת מאמיני כל הדתות שאותם עובדי אלילים שקדמו להם ולא זכו להתגלות האלוהים ה"אמיתי", הם שהמציאו את מושג האלוהים ככוח עליון על טבעי אשר ניתן לתקשר עימו, לרצות אותו, או להכעיס אותו, ואשר יש לעבוד אותו ולהישמע לציווייו. כאשר התגלה האלוהים ה"אמיתי", הרי הוא התגלה לאותם עובדי אלילים שעצם המושג של האלוהים המתקשר עם בני האדם כבר היה טבוע בהכרתם, מתוך שאי שם בעבר המציאו אבות אבותיהם את אותם אלים. ה"התגלות" אשר לה טוענות כל הדתות, שינתה אם כך בסך הכול את פרטי דרישות הפולחן ובמקרים מסוימים הכניסה את עקרון המונותיאיזם, אך קיבלה בירושה את עקרון האלוהים ה"פולחני" שדמותו הומצאה ע"י הקדמונים בצלם האדם. האל בדת ה-Jainism ברור כי השתכנעות בכך שמושג האלוהים הינו פרי המצאתו של האדם, מובילה ישירות למסקנה שכל הפולחן הדתי אינו מצווה משמיים, אלא גם הוא פרי המצאתם של בני האדם!