אלוהים כמטבע עובר לסוחר

"וקראתם בשם אלוהיכם, ואני אקרא בשם יהוה, והיה האלוהים אשר יענה באש הוא האלוהים." -- מלכים א', פרק י"ח, פסוק כ"ד

פירוש שמה של "חיזבאללה" בערבית הוא "מפלגת האל". פירוש שמו של "נסראללה" בערבית הוא לא פחות ולא יותר מאשר "נצחון האל". ל- "אל", כך נראה, יש תפקיד מרכזי בעימות האחרון בגבול הצפון, בין מדינת ישראל לבין מפלגת הטרור הלבנונית-איראנית שקבעה את משכנה בכמה בונקרים בדרום לבנון.

תוך שימוש בצירוף שקבע אמנון אברמוביץ' בחדשות ערוץ 2: יושב לו עסקן חרדי מוסלמי בארץ הארזים, ומגייס את "אללה" שלו למלחמה בכופרים הציונים. לעסקן הלבנוני, המוכר לנו הטפה שחצנית בדיבור מודגש כטקטיקה שמעוררת אמינות אצל אנשים מסוימים, אין בלעדיות לא בטקטיקת ההטפה השחצנית ולא בגיוסו של אותו "אל" למטרותיו הפרטיות. קדמו לו בשני הנושאים גם יחד אנשים רבים "וטובים" אחרים, כולל כמה בני ימינו ואיזורינו, כמו סאדאם חוסיין ואוסאמה בין-לאדן, וגם דמויות מיתולוגיות רבות אחרות של עמי האיזור.

אין הבדל גדול בין העולם העתיק, בו כאשר שני עמים יצאו למלחמה הביא אתו כל אחד לקרב את האלים שלו, לבין העולם המודרני, בו שני עמים הנלחמים זה בזה מביאים את "אלוהים" למערכה. מעניין להשוות את הנאומים הרבים שנישאו על ידי סאדאם חוסיין וג'ורג' בוש (האב) בתחילת 2003. אם האלוהים הנוצרי הוא אותה ישות כמו האלוהים האיסלמי, הוא סובל בוודאי מפיצול אישיות.

למעשה, חוטא בדמגוגיה אלוהית זולה זו, כמעט כל פוליטיקאי שהושם מיקרופון אל מול פניו. מספיק לשמוע נאומים כמעט בכל פרלמנט מודרני (כולל כנסת ישראל) כדי להיווכח כיצד מגוייס אלוהינו, לפעמים בכוונה יתירה, ופעמים רבות אף מבלי משים, לטובתו של הדובר.

"אל" חדר לא רק לשמותיהם של טרורסיטים ומאמינים אדוקים, אלא לשפת היום-יום שלנו ולשמותינו החילוניים למשעי. החל ב- "תודה לאל" וכלה באליהו, אלחנן, עמנואל, מיכאל ודומיהם לרוב, כפי שגם קרה לבן-משפחתו הקרוב-רחוק "יה" בעובדיה, יונתן, יורם, הללויה, ג'ון, ג'ודי ורבים אחרים.

"אל" הוא כידוע שמו של אבי-האלים המקומי בפנתיאון העתיק הכנעני-פניקי, כפי שגם נתגלה בחפירות אוגרית מהמאה ה-14 לפנה"ס. איננו יודעים בוודאות ממי וכיצד ירשו אותם לבנונים קדומים את שמו של "אל" ומאיזה תרבויות קדומות להם, אם בכלל. אנו כן יודעים כיצד התפתח מבחינה לשונית שמו ל- "אלוהים" של ישראל הקדומה ול- "אללה" של העולם האיסלמי. כמה אירונית העובדה ש- "מפלגת האל" והמטיף הטרוריסט המכונה "נצחון האל" הופיעו להם בנקודת זמן זו של ההיסטוריה של המזרח התיכון, באותו האיזור הגיאוגרפי בו התפתח שמם לראשונה, על פי הידוע לנו.

"נצחון האל" וה- "אל" המנצח

גיוסם של כוחות עליונים לטובת האדם הוא פועל יוצא של תכונותינו ודבר "טבעי"במצבים רבים וקשים. כאשר אנו סובלים סבל רב, אנו נוטים לקרוא לעזרת כל אלוה שהתחנכנו על קיומו או אפילו על קיום שמו בלבד. ייתכן ונעשה זאת בליבנו וייתכן ונעשה זאת בקול רם ובהדגשה יתירה. אין בכך כל פסול ואין על כך כל ביקורת. כך אנו בנויים.

הביקורת הנדרשת (והחסרה לעיתים קרובות) הינה על השימוש המניפולטיבי הקר והמתוכנן היטב, בגיוסם של אותם כוחות עליונים להצדקת מעשי זוועה בשמו של המגייס. לפעמים למען אזני השומע ובפעמים רבות אחרות, גם לצרכי הצדקה עצמית למען המשמיע עצמו. "אללה" במובן זה הפך לסתם עוד כלי נשק בארסנל העסקנות המלחמתית, והעושים שימוש בכלי נשק למיניהם, בל יתפלאו כאשר כלי הנשק ירדו מגדולתם בד בבד עם תוצאות השימוש בהם.