סיפורי התגלות המונית בדתות ותרבויות שונות

מאת: ניצן

הקדמה

כמעט כל מאמין יהודי דתי מכיר את הטיעון הזה: שש מאות אלף גברים, יחד עם נשותיהם וילדיהם, שהיו "עדים" ביחד להתגלות אלוהים ב"הר סיני" ולמתן התורה - סיפור כזה שעבר בקפדנות מדור לדור - לא יכול לצמוח מעצמו. אין מצב שמישהו המציא סיפור כזה, והצליח לרמות ולשכנע בו את כל העם.

הטיעון וגרסאותיו זכו עם השנים למספר כינויים: "והגדת לבנך" (שמות יג ח - הפסוק שזכה להיכנס להגדה של פסח); "טיעון העד" (ברור); "שרשרת המסירה" ("משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"); "טיעון הכוזרי" (על שם ספרו של רבי יהודה הלוי בו הוצג הטיעון).

כיום אנו כבר יודעים הרבה על הדרכים בהן נכתבו ושוכתבו הטקסטים של התורה עם השנים, ואפילו על הדרכים בהן התפתח הטיעון האמור עצמו. כל זה כמובן לא מפריע למאמינים דתיים רבים להמשיך ולהאמין בסיפור המקראי הנ"ל כאילו הוא באמת מתאר אירוע היסטורי אמיתי. אנשים נוטים לדבוק באמונתם ולאמץ עבורה צידוקים.

למדן מה הוא אומר

הטיעון לכשעצמו לוקה בחוסרים רבים, אותם מכיר כל מי שלמד אנתרופולוגיה והיסטוריה של תרבויות. על קצה המזלג נזכיר רק חלק קטן מהבעיות הגלומות בו:

• כאמור, כיום אנו יודעים שסיפור כתיבת התורה שונה לחלוטין מהנאמר בטיעון, אשר אינו משכנע כלל חוקרים והיסטוריונים חילוניים.
• סיפורים "מיתולוגיים" מתפתחים פעמים רבות בתחילת דרכם בהדרגה, לפעמים אפילו עם איזה גרעין היסטורי אמיתי שהסיפור הולך ומתרחק ממנו עם השנים מבלי שמישהו "משקר" במודע.
• הסיפור החל את דרכו בתקופה בה מעטים ידעו קרוא וכתוב, רבים האמינו באגדות וסיפורים על אלים וניסים, אמצעי תיעוד מודרניים לא היו קיימים, ולמפיצי הסיפור הקדומים (הסופרים והכוהנים) היה אינטרס ברור בהפצתו, כמו גם יכולת לעשות זאת.
• אפילו הטקסט התורני עצמו מכיל שתי גרסאות (שונות) של הסיפור, שבאחת מהן כתוב במפורש: "וניגש משה לבדו אל יהוה ... והעם לא יעלו עמו. ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי יהוה..." (שמות כד ב-ג)
• התנ"ך ומקורות יהודיים אחרים מתארים תקופות ארוכות (חלקן של מאות שנים) בהן העם כולו שכח את התורה והמסורת, אשר שוחזרו מאוחר יותר ידנית באופנים שונים על ידי "יחידים".
• אבותיהם של רבים מאיתנו, שאינם שקרנים כלל ועיקר, סיפרו לנו סיפור שונה לחלוטין... אז מי המציא את הסיפור שלהם והצליח לרמות את כולם?

מי שמעוניין לקרוא עוד בנושא איכות הטיעון, מוזמן לעיין גם במאמר "טיעון העד אחת ולתמיד", וגם במאמר "טיעון העד ומעמד הר סיני".

ברוך שלא עשני גוי

"כן," יאמר המאמין היהודי-דתי, "אבל שכחת דבר חשוב אחד: היהדות היא הדת היחידה בעולם שטוענת ל'התגלות אלוהית' מול קהל עצום. במעמד הר סיני נכח כל העם."

אז ראשית, הסיפור על "קהל עצום" או "כל העם" אינו סותר אף אחת מהבעיות המוזכרות לעיל, אשר נותרות נכונות איתו או בלעדיו. עם זאת... הוא גם אינו נכון. סיפורים דומים על קהל גדול כזה או אחר, לעיתים העם כולו, קיימים למכביר גם בתרבויות ואמונות אחרות. באופן לא מפתיע, המאמין בסיפור אחד נוטה לזלזל בקיומם ובאמינותם של סיפורים אחרים - כי הוא חונך על ברכי סיפורו שלו.

דרך טובה לנסות ולהתפכח מאשליית האמונה בסיפור מיתולוגי היא לחשוב היטב על אחד הסיפורים המיתולוגיים של "האחרים", אשר יש ונרגיש כלפיהם כאילו מדובר באיזו אגדה ילדותית מטופשת, שברור שאין לה כל קשר למציאות, ואז לנסות להפנים שכך בדיוק יחשוב מי שחונך אחרת - על הסיפור שלנו: מטה שהופך לנחש? להוציא מים מן הסלע? אתון מדברת? מה נסגר עם היהודים האלה...?

האצטקים - לכו לכם מארצכם וממולדתכם

לאימפריה האצטקית באמריקה הייתה אגדת התגלות המונית משלה שעברה מאב לבן, והיא גם הרבה יותר קרובה בתארוכה לימינו מאשר הסיפורים העתיקים של היהדות.

על פי הסיפור האצטקי, ציפור גדולה עפה מעל ארצם הישנה וקראה לכל העם שהם חייבים ללכת למולדת חדשה. בהמשך דיבר אליהם אל השמש והמלחמה, אמר שיוביל אותם בצורת ציפור-נחש אל מקומם החדש, ופקד עליהם לבנות לו שם מקדש, יחד עם עוד כמה וכמה "מצוות" לגבי דרכם במקום החדש. העם בסיוע כוהניו ציית לכול, הלך שנים רבות וארוכות בדרכו לארץ החדשה, והסיפור - שנחשב כמקור לדתם - מציין עוד ניסים כאלה ואחרים שנעשו מול כל העם בהמשך... בקיצור נשמע לכם מוכר.

שבטי האינדיאנים נאספים יחדיו

הסיפור הבא מקושר בגרסאות שונות לשבט ה"סו" האינדאיני (Sioux) ולשבטי האוג'יבווה (Ojibwe) הקרובים אליו. הסיפור עלה בין השאר לכותרות בעקבות האפּוס "שירת היוואתה" שפרסם המשורר האמריקאי הנרי וודסוורת' לונגפלו במאה ה-19. שם הוא מצטט בין היתר מסורת אינדיאנית ידועה שעל פיה אל "הרוח הגדולה" כינס את כל שבטי האינדיאנים של האזור אל מקום ידוע מסוים (במינסוטה של ימינו), ושם, מעל ההרים תוך עישון "מקטרת השלום" ופעלולים מרשימים אחרים, הטיף להם מצוות שונות ודרכי חיים... גם זה מן הסתם נשמע לכם מוכר.

סיפורי מסורת אינדיאנים דומים העוברים מדור לדור אצל שבט הלקוטה המקורבים לסו, דנים בהתגלות האל לכל שבטיהם בצורת באפלו לבן שהפך לאישה (בליווי ניסים נוספים), אשר העניקה את "המקטרת הקדושה" לבני עמה יחד עם אוסף של מנהגים ופולחנים. החפץ הקדוש גם הוא הועבר מדור לדור ונשמר עד עצם היום הזה. השומר הנוכחי (לזמן כתיבת סיכום זה) הוא צ'יף ארוול 'סוס מביט' (Arvol Looking Horse) הנחשב לדור ה-19 של שומרי המקטרת. יש מסורת עם תאריכים, ויש אפילו חפץ ידוע ומוגדר שהועבר בה מדור לדור ועדיין קיים.

אגב, תירוץ יהודי-דתי נפוץ לקיום המסורת האינדיאנית דן בעובדת היותם "מושפעים מתכנים דתיים ששמעו מהכובש הלבן". ועל כך נאמר: "טול קורה מבין עיניך"... שהרי העברים העתיקים היו מושפעים לא פחות מתכנים תרבותיים ודתיים של עמי האזור, וחלק מהשפעות אלה ניכרות בבירור בתכנים רבים של המסורת היהודית: החל מחוקי חמורבי, דרך עלילות גילגמש והמבול ממנו ניצל אותנפישתים בעזרת ספינתו, תיבת הגומא על הנהר ממנה נמשה סרגון מלך אכד, מחזור הירח המדוייק שחישבו הבבלים והפך להיות הלוח העברי, אפילו השמות 'אלהים' ו'יהוה' שנגזרו מאלים של תרבויות קדומות יותר. וכן, גם רכיבים כאלה ואחרים מסיפור יציאת מצרים ומעמד הר סיני.

העם שבקע מהאדמה

לפי המיתולוגיה היוונית, בני תבאי (Thebes) הראשונים בקעו מהאדמה, אחרי שהדמות המיתולוגית קדמוס (Cadmus) המקורב לאלים זרע שיני דרקון על האדמה. רבים מהעם שבקעו מהאדמה מתו במלחמה פנימית, ואלה ששרדו הפכו להיות האבות המייסדים של העיר.

גם לסיפור זה היו עדים "באופן טבעי" כל אבותיהם של המייסדים, הסיפור עבר מאב לבנו, ואין מצב שמישהו המציא סיפור כזה, והצליח לרמות ולשכנע בו את כל העם, נו אתם מבינים.

האיכות קובעת

אם שש מאות אלף גברים הם כשלושה מיליון גברים, נשים וטף - הרי שחמשת אלפים גברים הם כעשרים וחמישה אלף גברים, נשים וטף. ההבדל בין המקרה הראשון לשני הוא כמותי בלבד, ואותה "כאילו לוגיקה" תופסת לשניהם... והינה הסיפור המועבר מדור לדור:

"ישוע שמע ונסע משם בסירה אל מקום שומם, הוא לבדו. כיון ששמעו ההמונים הלכו אחריו ברגל מן הערים. כשיצא ראה המון עם רב. הוא נתמלא רחמים עליהם וריפא את החולים שביניהם. לעת ערב נגשו אליו תלמידיו ואמרו: המקום שומם והשעה כבר מאוחרת, שלח את המון העם וילכו אל הכפרים לקנות להם אוכל. אמר להם ישוע: אין הם צריכים ללכת. תנו להם אתם לאכול. השיבו לו: אין לנו פה אלא חמש ככרות לחם ושני דגים. אמר: הביאו אותם אליי הנה. הוא ציווה את העם לשבת על הדשא, לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, נשא עיניו השמימה ובירך. לאחר מכן בצע את הלחם ונתן לתלמידים והתלמידים נתנו לעם. הכול אכלו ושבעו, וממה שנותר אספו שנים עשר סלים מלאים. מספר האוכלים היה כחמשת אלפים איש מלבד הנשים והטף. מייד האיץ בתלמידיו להיכנס לסירה ולהקדים אותו בנסיעה אל עבר הים עד שהוא ישלח את המון העם." (הברית החדשה, מתי יד יג-כב, וסיפור דומה ביוחנן ו ח-טו)

יש לציין גם שמדובר בסיפור מאזורנו אנו, המתייחס לתקופה מאוחרת בהרבה מזו המיוחסת ל"מעמד הר סיני", על כל המשתמע מכך.

וכל העם רואים את הצלב

סיריל (Cyril) הבישוף של ירושלים תיעד סיפור מפורסם מהמאה הרביעית, שהיה ידוע כאמת בזמנו, ועדיין נחשב כאמת על ידי רבים. על פי הסיפור, צלב עצום וזוהר מאוד עמד בשמים כמה שעות, וכל אנשי ירושלים ראו אותו.

על ארבעת פשעי העולם ובחמישי אשיבנו

לאנשי "פומו", קבוצת שבטים עתיקה בקליפורניה, הקיימת עד היום, יש מסורת המועברת מדור לדור ומספרת את סיפור המקור של אמונתם הדתית. על פי המסורת, האל שלהם "מרומדה" ברא את העולם - סלעיו והריו - חמש פעמים, לאחר שארבעת הראשונים שנהרסו בגלל חטאים. על פי המסורת, הם וכל כפריהם נבראו בפעם החמישית על ידי מרומדה, שגם התגלה לאבותיהם (כולם או קבוצה מתוכם) תוך ביצוע ניסים פומביים שונים, ולימד אותם תכנים מסוימים.

וממש כאן אצלנו

על ה"שומרונים" החיים ממש בקרבנו, פה בארץ, שמענו רובנו. לשומרונים פולחני דת משלהם הקרובים מאוד ליהדות, וגרסת תורה משלהם ("נוסח שומרון"), עם הבדלים רבים מהגרסה המקובלת כיום, אך לעומת זאת קרובה יותר לגרסאות עתיקות של התורה שנמצאו. אפילו שמם מגיע מהשורש "לשמור" (במובן של לשמור על המסורת). על פי המסורת שלהם עצמם, הם צאצאים של חלק מהשבטים שלא גלו.

לכאורה מי שמאמין בטיעון העד של "הר סיני" חייב לקבל בדיוק באותו האופן את המסורת השומרונית, שמתארת אותו הטקס ומעבירה אותו באדיקות מדור לדור... רק עם הבדלים מסוימים משמעותיים. לדוגמה, מקום הפולחן המרכזי שנבחר עבור העם אינו ירושלים אלא דווקא הר גריזים שבקרבת העיר שכם של ימינו.

לא ממש מפתיע שהתכנים היהודיים הצמידו לשומרונים סיפור של "מתיישבים זרים" שכביכול למדו ושינו את המסורת. הרי לא הייתם מצפים שדת תכיר בהבדלים כה גדולים מהתכנים שלה - כאילו דווקא הם מקוריים יותר.

ויש עוד ועוד...

קיימים עוד ועוד סיפורים ומסורות של התגלות המונית מסוגים שונים, אל מול קהלים שונים, מתקופות שונות ובהקשרים שונים. דתות ותרבויות רבות, ובהן היהדות, פיתחו מסורות מעניינות של הצדקה עצמית. עם קצת יותר זמן פנוי ניתן להפוך רשימה זאת לארוכה ומייגעת עד מאוד. למען הזמן הפנוי של כולנו חסכנו זאת מכם (וגם מאיתנו).

סיכום, סוג של

כאמור, סיפורי ההתגלות והניסים של "האחרים" נראים במבט ראשון ליהודי הדתי "מטופשים", אך זה בדיוק האופן בו נראים סיפורי ההתגלות והניסים היהודיים למי שחינוכו מגיל צעיר לא כלל אותם. אין שום הבדל משמעותי בין ציפור נחש שמובילה עם שלם לבין עמודי אש וענן שמובילים אותם. בין באפלו שהופך לאישה לבין מטה שהופך לנחש. בין אנשים שבוקעים באדמה משיני דרקון לבין אדם שנוצר מעפר ואישה שנוצרת מצלע.

תירוצים יהודיים-דתיים רבים מנסים להציג את אגדותיהם של העמים האחרים כאילו הן פחות "ברורות", פחות "חד משמעיות", וכו' וכו'. חשוב להבין שגם בהיסטוריה העברית העתיקה יש ראיות לכך שהאגדות היהדות (כמו גם האל עצמו) לבשו צורות שונות ומוזרות, ורק בהמשך התמזגו לכיוון האגדה והאל שאנו מכירים כיום. מיקומנו בעולם המערבי איפשר תיעוד טוב יותר של הנ"ל - כל זאת ללא קשר לעצם אפקט "המסורת" בו דן הטיעון המקורי, ואשר נכון לכל האגדות הנ"ל (כולל זו היהודית).

יש גם תירוצים העוסקים ב"אלוהותן" של הדמויות מהאגדות השונות. האם מרומדה של שבט הפומו היה אל או אדם? האם האל האצטקי היה סתם ציפור? האם ישוע היה אדם או אל? על פי המסורת הוא היה "בן" של אלוהים, דיבר ועשה ניסים בשמו, שזה בשורה התחתונה לא ממש הבדל עקרוני. הנקודה החשובה היא שהמסורות השונות לעיל מצמידות תיאורים על טבעיים וניסים רבים לכל הדמויות הנ"ל, כך שהבחירה שלנו לכנות אותם "אלים" או "בני אדם" או "חצי אלים" אינה מורידה או מעלה מערכו של כל סיפור, ומהערך של "טיעון העד" הגלום בו.

אפשר כמובן תמיד להתחכם ולפסול סיפורים של "אחרים" בתירוצים שונים אחרים, כולל (ובמיוחד) בתירוץ הלא-ברור ש"לא בסוג כזו של התגלות מדובר". תירוץ כזה הוא מה שמכונה "חרב פיפיות" או "לירות לעצמך ברגל", כי ככל שאתם מצטמצמים יותר ויותר באלמנטים שמוזכרים אך ורק בסיפור היהודי, כך אתם מצהירים בעצם שאתם פוסלים מראש כל סיפור אחר. למעשה אתם טוענים שרק ליהודים יש את הסיפור היהודי, ולכן הוא נכון. אחלה טענה.

ומעבר לכל זאת אנו מזכירים שוב שעצם הטיעון - גם עבור היהדות וגם עבור תרבויות ועמים אחרים - אינו עומד במבחן הבדיקה הלוגית, כמוסבר בתחילת סיכום זה.

מקורות נוספים

כמה ממקורות אלה הוזכרו באופן ישיר או עקיף בסיכום הקצר לעיל - חלק מהם מכיל בתוכם הפניות למקורות נוספים. כל המקורות להלן נכונים לתקופת כתיבת סיכום זה, בקיץ 2023:

1. מעתה ועד עולם, ניצן, אתר 'חופש'
2. טיעון העד אחת ולתמיד, שחר ע., אתר '1 נגד הדת'
3. טיעון העד ומעמד הר סיני, אתר 'שמץ של מושג'
4. סיפור ההתהוות של העם האצטקי, אתר 'שלושה שיודעים', כאן חינוכית
5. הדרך לאנוואק, סיפור אצטקי, אתר 'Angelfire' (באנגלית)
6. שרשרת המסירה של המקטרת הקדושה, ניצן, אתר 'חופש'
7. שירת היוואתה, אתר 'ויקיפדיה' (באנגלית)
8. דם ואבן - הסיפורים הרבים של מחצבות האבן האדומה, אתר שירותי הפארקים הלאומיים של ארה"ב (באנגלית)
9. אשת עגל הבאפלו הלבן, אתר מקורות אינדיאניים (באנגלית)
10. 'אשת עגל הבאפלו הלבן', חיפוש ב'גוגל' (באנגלית)
11. 'ארוול סוס מביט', חיפוש ב'גוגל' (באנגלית)
12. קדמוס, אתר 'ויקיפדיה'
13. קדמוס - מיתולוגיה יוונית, אנציקלופדיה 'בריטניקה' (באנגלית)
14. 'סיריל ירושלים צלב שמיים', חיפוש ב'גוגל' (באנגלית)
15. נוסח שומרון, אתר 'ויקיפדיה'
16. הבריאה החמישית והאחרונה של העולם - לשרוד לאורך הימים - אתר 'הוצאת אוניברסיטת קליפורניה' (באנגלית)
17. האם הסיפור של נס אלוהי בהר סיני, לו היו עדים העם כולו, הוא ייחודי בין תרבויות או דתות? אתר 'Skeptics Stack Exchange' (באנגלית)