"הדת היא צל שמטיל היקום על פני האינטליגנציה האנושית"
-- ויקטור הוגו
מתוך: ספר הציטטות הגדול, בעריכת פרופ' אדיר כהן
הוצאת מסדה, 1996

רוברט גרין אינגרסול (1899-1833) היה מנהיג פוליטי בארה"ב, אגנוסט, הומניסט ולוחם לבלי חת לחופש, לחיסול העבדות, למען זכויות האישה ונגד העריצות והכפייה של הדת בארה"ב. אינגרסול פרסם את דעותיו במאמרים וספרים רבים, ובשנת 1887 פרסם את המאמר "חילוניות", שהועלה באתר www.Infidels.org ונשלח אלינו בידי אחד מידידי 'חופש', שתרגמו אך ביקש להישאר בעילום שם:

http://www.infidels.org/library/historical/robert_ingersoll/secularism.html

רוברט גרין אינגרסול

אינגרסול במאמרו מציג את החילוניות בצורתה הערכית, החיובית, ההומניסטית והליברלית, בניגוד לפסול, לעוול ולשלילה הקיימים במעשיהם ובמנהגיהם של מנהיגי דת ובחוקי הדת עצמה. עם זאת, הפתיח למאמר ואמירות שונות בתכניו, בייחוד חזרתו (פעמיים) על הקביעה, ש"חילוניות היא דת" הבהירו לנו, שהבנתו של רוברט אינגרסול בנושא זה אינה תואמת את מה שאנחנו מבינים מחיינו החילוניים כאן והיום: המאמר נכתב לפני למעלה מ-120 שנה, הדת, נגדה יוצא המחבר, היא הנצרות, וישנם הבדלי לשון בפירוש ובפרשנות של המונחים "דת" ו-"Religion". תיאורו של אינגרסול את החילוניות וניתוח מרכיביה נכון ביסודו, למעט ההגדרה החוזרת ונשנית אצלו, לפיה החילוניות היא דת. זו טעות חמורה בהבנת החילוניות, לפחות בחברה היהודית ו/או בהשוואה לדת היהודית, והרי זה מה שמעניין אותנו, היהודים החילוניים-האתאיסטיים, כהבנתנו כאן ועכשיו.

בניגוד גמור לדעתו של אינגרסול, החילוניות איננה דת. השוני הבסיסי בהבנת החילוניות נובע מהבדל לשוני ומתפיסה רעיונית-תרבותית-חברתית בין המילה הלועזית Secularism לבין המילה העברית חילוניות. כמו כן קיים שוני בתפישה הלשונית-משמעותית בין המילה הלועזית religion לבין המילה דת בלשון ובתרבות העברית היהודית.

מאמר זה יציג הסברים להבנת הנושא. נעזרנו בשני ידידים טובים, בעלי ידע ומומחיות בלשנית, בפניהם הצגנו את מאמרו של אינגרסול, וביקשנו לשמוע את דעתם לאורו. מאחר ולא רק אינגרסול בארה"ב לפני 122 שנה, אלא גם רבים במקומותינו כיום, כותבים לאתר 'חופש' וטוענים נגדנו "גם אתם דתיים", או - "החילוניות גם היא דת", מצאנו לנכון להתייחס לאותו מאמר ולהצביע על החיובי ועל השגוי שבו. להלן הפתיח המקורי למאמרו של אינגרסול, ולאחריו תרגום המאמר לעברית:

וכך פותח אינגרסול את מאמרו:

"אנשים אחדים שאלו אותי על המשמעות של המושג הזה. חילוניות היא דת האנושיות [1]"

SECULARISM

SEVERAL people have asked me the meaning of this term. Secularism is the religion of humanity; it embraces the affairs of this world; it is interested in everything that touches the welfare of a sentient being; it advocates attention to the particular planet in which we happen to live; it means that each individual counts for something; it is a declaration of intellectual independence; it means that the pew is superior to the pulpit, that those who bear the burdens shall have the profits and that they who fill the purse shall hold the strings. It is a protest against theological oppression, against ecclesiastical tyranny, against being the serf, subject or slave of any phantom, or of the priest of any phantom. It is a protest against wasting this life for the sake of one that we know not of. It proposes to let the gods take care of themselves. It is another name for common sense; that is to say, the adaptation of means to such ends as are desired and understood.

תרגום: "חילוניות", כתב אינגרסול - "אנשים אחדים שאלו אותי למשמעותו של המושג הזה. חילוניות היא דת של האנושיות; היא חובקת את ענייני העולם הזה; היא מתעניינת בכל מה שנוגע לרווחת היצור החי; היא דוגלת בתשומת לב לעולם המיוחד שבו הזדמן לנו לחיות; וזה אומר שכל יחיד נחשב למשהו; חילוניות הינה הכרזה על עצמאות אינטלקטואלית, ומשמעותה שספסלי המתפללים חשובים מבימת ההטפה של הכומר. משמעות נוספת של החילוניות היא, שאלה הנושאים בנטל יהיו גם הנהנים, ואלה אשר ממלאים את הקופה יהיו גם אלה המקבלים את ההחלטות. חילוניות היא מחאה נגד דיכוי תיאולוגי, נגד עריצות כנסייתית, נגד השתעבדות, כפיפות או התקשרות תלותית לכל כוהן של אשליות. היא מחאה נגד בזבוז החיים עלי אדמות למען אלמוני בלתי מוכר. חילוניות היא קביעה שיש לתת לאלים לדאוג לעצמם. חילוניות היא הגדרה אחרת להיגיון הבריא; כלומר, להתאמת האמצעים ליעדים רצויים וברורי.

החילוניות מאמינה בבניית בית כאן, בעולם הזה. היא סומכת על המאמץ האישי, המרץ, התבונה, ההתבוננות, התצפית ההתנסות ולא על הלא-נודע והעל-טבעי. היא מבקשת ליצור שמחה בצד הזה של הקבר.חילוניות מובנה אוכל ומשפחתיות, גג וביגוד, עבודה סבירה ופנאי סביר, טיפוח הטעם, רכישת ידע, הנאה מאומנות, והיא מבטיחה למין האנושי, נחמה, עצמאות, תבונה, ומעל הכול חירות. משמעותה: חיסול הסכסוכים הכיתתיים הנובעים משנאה תיאולוגית. משמעותה גם טיפוח ידידות והסברת פנים אינטלקטואלית. ועוד משמעות יש לה: לחיות למען עצמנו ולמען אחרים; למען ההווה במקום למען העבר, למען העולם הזה ולא למען העולם הבא, וכן הזכות להביע דעה אישית, עצמאית, הנוגדת את דעתם של האפיפיורים, הכמרים, והאלים. משמעות החילוניות היא, שבטלנות חצופה לא תחייה עוד על חשבון עמלם של אנשים הגונים. משמעותה היא חיסול עסקיהם של אלו הסוחרים בפחד. מטרת החילוניות להעניק שלווה ותוכן לנשמה האנושית ולשחרר אותה מהאיום הנצחי של להבות הגיהינום.

חילוניות היא דת, דת שניתן להבין. אין בה שום תעלומות, לחשים, או כוהנים, אין בה לא טקסים, לא שקרים, לא ניסים, ולא רדיפות. היא מתייחסת לפרחי-השדה, וחושבת על המחר. היא אומרת לעולם כולו: עבוד כדי לאכול, לשתות ולהתלבש; עבוד כדי ליהנות; עבוד גם אם אולי לא תרצה, עבוד כדי שתוכל לתת ולא להזדקק. החילוניות היא שאיפה להרחיק את האלימות והפשיעה, הבערות, העוני והמחלות. החילוניות קיימת לעד. היא בהווה של היום וגם ביום המחר, אם וכאשר יגיע. היא אינה מאמינה בתפילות ובחסדים, אלא בתמורה הנקנית בעמל ובזכאות ראויה. היא מתייחסת לעבודה כאל פולחן, לעבודה כאל תפילה, ולבינה כגואלת האנושות. היא אומרת לכל אדם:דאג לעצמך כדי שתוכל לדאוג לאחרים; קשט את חייך במרגליות הנקראות מעשים טובים; והאר את דרכך באור השמש הנקרא ידידות ואהבה".

סוף מאמרו של אינגרסול

פרופ' עוזי אורנן, בלשן

עיינתי קצת במילונים שונים אבל לא למדתי הרבה. מה שנראה לי שהשימוש ב'דת' בשפה העברית כרוך תמיד במימסד דתי, לפיו אדם שייך לדת. כלומר, הדת קיימת גם בלעדיו, ומה שיכול לקרות הואשאדם מצטרף אל הקיים הזה. השימוש בעברית ב'רליגיה' = religion הוא העמדה שאדם נוקט כשהוא לעצמו ביחס לעולם ולהתבוננות אליו. זה אינו קשור למימסד אלא לאמונה, וזו לאו דווקא כרוכה במימסד של דת.

נראה לי שהבדל זה אינו מצוי באנגלית, ו- religion משמש גם כממסד דתי שאדם משתייך אליו, וגם כאמונה שמאמינים בה הדתיים, בקיום כוחות מעל הטבע, אל או אלים, שהאדם כפוף אליהם לפי אמונתו. עלינו להבין את דברי אינגרסול כאילו אמר: החילוניות היא אמונה, ובקריאה כזאת מתיישבים דבריו עם ההשקפות של האנשים החופשיים בני זמננו, כולל אותנו - כל מי שהוא באמת אדם חופשי, שאינו יכול לכבד את הדת באשר היא דת, ושמבחינתו ההשתייכות האתנית של אדם איננה מחייבת אותו לכבד את מה שהאמינו בו אבותיו הביולוגיים.

אשר למשפט בהקדמת המערכת: "זה מה שמעניין אותנו, היהודים החילוניים-האתאיסטיים " - זאת לדעת: בישראל לא יכול להיות "יהודי חילוני", מכיוון שהחוק הישראלי אומר בצורה מפורשת כי אדם שנולד לאישה יהודיה הוא בן הדת היהודית, והוא חדל להיות בן הדת היהודית רק אם "עבר לדת אחרת" (תיקון לחוק השבות 1970). החוק בישראל אינו מכיר באתיאיזם כמו הייתה זו "דת אחרת", ולכן גם אם מי שנולד לאישה יהודיה מצהיר בפה מלא שהוא אתיאיסט, ואין לו נגיעה לדת בכלל ולדת היהודית בפרט - הצהרתו זו אינה מוציאה אותו מכלל האזרחים שעל-פי החוק הישראלי הם בני הדת היהודית, והם כנועים לחוק ה"ישראלי" (כביכול). למשל - הם אינם רשאים להיות מועסקים בשבתות בעבודה [את הדברים האלה פירטתי באריכות כדרוש בהרצאה שנתתי בכנס לכבוד נורית גרץ באוניברסיטה הפתוחה ביוני 2009, וסביר שהמאמר בשלמותו יתפרסם בקרוב בספר המכנס את המאמרים שהושמעו שם].

סקולרי - Secularism מתורגם לחילוני, וגם ההיסטוריה של המילים דומה. חילוני בלשון חכמים הוא מי שאינו עוסק בקודש. יכול להיות כהן חילוני, ואין לזה כל קשר עם אמונהאו השקפת עולם, גם לא משמעות של אי-שמירת מצוות.

אצלנו ובימינו המשמעות היא שונה. פירושו של חילוני הוא אדם שאינו מאמין בקיום כוחות עליונים השולטים בנו. גלגול כזה עברה גם המילה סקולרי = Secularism‏, אבל אינגרסול כנראה מרחיב את השימוש במילה סקולרי, ונותן לה משמעות של השקפה, שלא רק כופרת במציאותם של אותם כוחות עליונים, כלומר שלילה, אלא שיש בה אמונה חיובית באדם ובהשקפותיו האנושיות.

אינני חושב שפירוש כזה התקבל מעשית, אף כי זה נחמד למדיי. אין במילה חילוני מה שיש במילה 'חופשי', ולדעתי ראוי לנו לדבר על אנשים חופשיים במקום על חילונים, גם בשל המשקע שעדיין יש למילה זו במשמעה הקדום.

החילוניות אינה דת, אלא השקפה, או אמונה, אבל אינגרסול מצביע על כך, שמה שהדת מתיימרת לעשות - והוא לספק את צרכיו הרוחניים של האדם, ולפעמים גם החומריים - גם החילוניות עושה זאת, ובצורה טובה יותר. אם נרחיב את העניין גם לפרשנות מקומית ועממית, הבית שעליו דיבר אינגרסול, ועליו דיברו גם הרצל וז'בוטינסקי, הפך לבית לאורתודוקסים בלבד הודות לעריצות רבנית, לבטלנות חצופה החיה על עמלם של אנשים הגונים - דתיים, מסורתיים, וגם חילונים- ובעיקר על כניעתו המתמדת של הציבור החילוני, בייחוד של מנהיגיו הפוליטיים.

אריה אוריאל, בלשן ומתרגם

אני מסכים להנחת 'חופש', לפיה קיים פער במשמעות צמד המושגים "סקולאריות ורליגיוזיות" ו"חילוניות ודת", אלא שהבעיה אינה פשוטה כלל ועיקר.

שולחן הוא table, כיסא הוא chair ועץ הוא tree. את זאת רואים וחשים בני כל החברות והדתות. לעומת זאת, כשמדובר במושגים מופשטים, למילים בשפות שונות יש משמעויות שונות, משום שדוברי השפות השונות חיים בעולם מחשבות השונות אלה מאלה.

מקובל לתרגם religion כדת, ו secularity כחילוניות, כי אין לנו - בתרבותנו היהודית - מושגים הזהים למושגי התרבות האירופית הנוצרית: החברה היהודית חייתה את חייה בשונה מהחברה הנוצרית.

religio בלטינית מובנו 'חובה מוסרית', 'פולחן', ובשל חשיבותן הגדולה של שתי המשמעויות הללו הפך המונח בחברה הנוצרית למושג נרדף ל'אמונה'. בעברית, דת מובנו חוק, דין: "אחת דתו - למות". מובנו של הביטוי "כדת משה בישראל" הינו "על פי החוקים שמשה קבע בישראל". מאוחר יותר הפכה משמעות המילה 'דת' מחוק לאמונה, משום האמונה בחוק (=בדת) של משה (=בתורה).

כך למשל גם המילה האנגלית (הלטינית-אירופית) justice. מובנה בעברית גם 'משפט', גם 'צדק' וגם 'דין'. זאת, משום שלרומאים המשפט היה הצדק. הדקויות של צדק מופשט, של דין שמעבר למשפט, ולחוק, לא היו קיימות במערכת המושגים שלהם.

secular (מלטינית saecularis- של התקופה) וגם temporal (מהמילה הלטינית tempus זמן) הם מושגים המתייחסים לזמן החולף, לעולם הזה (ראה גם את המושג הנרדף להם worldly). בימי הביניים המונחים הללו ציינו את ההבדל בין העניינים הרגילים, של חיי יומיום, בניגוד ל- sacred (שאנחנו מכנים בטעות 'קדושים', בעוד שמובנם למעשה יותר 'מקודשים', (קדושים = holy). למשל: האפיפיור היה הפוסק בעניינים 'מקודשים', נצחיים, הקשורים לאמונה, בעוד שהקיסרים והמלכים והמושלים המדיניים קבעו בעניינים הסקולאריים, הזמניים, החולפים, של העולם הזה. ומכאן המושג המאוחר יותר secularism, שמובנו השקפה פוליטית או חברתית שעל פיה לדת אין חלק בעניינים מסוימים, כמו למשל חינוך או משפט.

גם אם הסבר זה סביר, אין הוא מהווה פתרון שלם לסוגיה. הגע בעצמך: 'חול' הינו ההיפוך של 'קודש' ("המבדיל בין קודש לחול", למשל). כלומר, חילוניות הינה ההיפוך של 'קדושה' ולאו דווקא של 'דת'. אם רואים במשה רבנו קדוש, האם כל אלה שאינם קדושים הם בבחינת 'חול'? האם הם חילוניים? (אגב, אצל הדתיים מקובל לדבר על "הקהל הקדוש הזה", ועל "קהילת קודש"...).

כאמור, מקובל לתרגם religion כדת, ו secularity כחילוניות, על אף שמושגים אלו אינם חופפים. גם אם נכון ועדיף היה להשתמש באנגלית במילים faith או belief ובעברית אמונה, יש לקבל את המונחים הללו כברירת מחדל, כי אחרת לא ניתן להגיע לשום הבנה. שכן, לשפות יש דרכי התפתחות עצמיות-עצמאיות משלהן.

לדיון במשמעות המעשית של חילוניות לעומת דתיות ישנה חשיבות רבה לנוכח העובדה, שהמילה העברית לסקולאריות היא כאמור חילוניות. משום מוצאה הלשוני מחול היא התקבלה בציבור כהיפך מקודש או מקדוש. ששת ימי השבוע הראשונים קרויים בפי כל ימי חול, לעומת השבת שהיא בעיני הדתיים קדושה, ומכונה "שבת קודש". מכאן נגזרות תחושות שונות בלב בני האדם היהודיים, כשהדתיים מסתכלים על החילוניים כבזויים או נחותים מהם בשל היותם לכאורה "לא קדושים" כמותם, שכביכול הם, בשל היותם דתיים הינם גם קדושים, בוודאי "צדיקים". למולם, חלק לא מבוטל של החילונים מתהלכים עם רגשי נחיתות, לעתים גם אשמה סמויה, שבשל היותם חילונים, קרי - לא דתיים, הם נחותים מעמיתיהם הדתיים, שכביכול שורה עליהם אווירה של קדושה כלשהי.

אתר 'חופש' דן לא אחת בסוגיה הלשונית הזאת, וממשיך לחפש חלופה הולמת יותר למושג סקולארי מאשר חילוני, כמו דעתני, נאור או חופשי - ראה במת חופש בנושא זה. אלא שלאותן מילים ישנה קונוטציה לא נעימה, בהגדרה זהירה, אם לא שחצנית ולכאורה מתנשאת, או משמעויות נוספות אחרות הפוגמות בייחודיותן ובבלעדיות של משמעותן.

המילה חופשי, שלאחרונה מתחרה בחילוני, היא סבירה ונעימה, אבל יש לה קונוטציה של הפקרות ופריקת עול, שלכאורה הכול מותר. היא מעוררת את השאלה "חופשי ממה?", וראוי שלא להשתמש במילה המעוררת שאלה במקום לקבוע עובדה ברורה.

דעתני יכול להתקבל כמכוון לתחומי חשיבה ודעה שונים, לאו דווקא בתחום האמונה הדתית והשקפת העולם החילונית.

המונח נאור התקבל בחברות שונות בעולם כביטוי לבעל דעות נאורות, לעומת הדעות הדתיות או החרדיות. מונח זה מתחבר היטב למושג האנגלי Bright, כשמאחוריו ניצבת כיום תנועה שלמה עם מטרות די דומות לאלו של 'חופש' - ראה אתר http://www.the-brights.net. אולם, למילה נאור מתלווית בשפה העברית נימה שחצנית ומתנשאת, כשהיא מוצגת אל מול המילה דתי.

עדיף אפוא להישאר עם המילה המוכרת והשגורה חילוני, גם אם אינה מושלמת, גם אם המחדל בחוק הישראלי מביש ומשפיל (כהסברו של פרופ' אורנן), ובלבד שלא להישמע שחצן או מתנשא.

גם אם קיימות גישות שונות לישות הקרויה חילוניות, אין פירוש הדבר שכל אותן גישות מבוססות על הגדרה ברורה ונכונה. לא אחד טוען שהוא חילוני, ומיד מוסיף את הספיח 'אבל' (ראה מאמר). 'אני חילוני אבל מאמין באלוהים', כתב לנו פלמוני, 'אני חילוני אבל אני שומר כשרות ושבת', כתב אלמוני. כלומר, מסיבות השמורות עימהם נוח לאותם שניים ולרבים נוספים לכנות עצמם 'חילונים', שעה שככל שמדובר באמונה באלוהים או במצוותיו הם אינם אתאיסטים ואף לא אגנוסטים. בהשקפת עולמם הם, למעשה, קרובים לתפיסה הדתית יותר מאשר למה שאנו מכנים כאן "חילונים בהכרה".

ריצ'רד דוקינס בספרו "יש אלוהים?" חילק את הערכותיהם של בני האדם בדבר קיומו של אלוהים לשבע דרגות, ארבע מהן של חסרי כל יחס לאלוהים או הכופרים בקיומו: אגנוסט חסר עמדה באופן מוחלט, אגנוסט למעשה אבל נוטה לאתאיזם, אתאיסט דה-פקטו ואתאיסט מוחלט. חילוני במובן הרחב והשימושי של המילה הוא אחד מאותם ארבעה, וכל בעלי האמונה, חזקה יותר או חלשה ביותר הם תאיסטים, ותאיסט לעולם אינו חילוני, גם אם יכבס את המילה מבוקר ועד ערב בהצהירו "אני חילוני, אבל...".

כאמור בהקדמה, אינגרסול מתאר בצורה ברורה וחדה את מעמדה, ערכה ותכונותיה של החילוניות, למעט הגדרתה. אכן, החילוניות כהסברו היא "מחאה נגד דיכוי תיאולוגי, נגד עריצות כנסייתית, נגד השתעבדות, כפיפות או התקשרות תלותית לכל כוהן של אשליות. זוהי מחאה נגד בזבוז החיים עלי אדמות למען ישות שאיננו מכירים בקיומה. זוהי קביעה שיש לתת לאלים לדאוג לעצמם. זאת הגדרה אחרת להיגיון הבריא; כלומר, להתאמת האמצעים ליעדים רצויים וברורים".

אינגרסול מבהיר לקוראיו בצורה ברורה וחדה, שלחילוניות "אין שום תעלומות, לחשים, או כוהנים, אין בה לא טקסים, לא שקרים, לא ניסים, ולא רדיפות. היא מתייחסת לפרחי-השדה, וחושבת על המחר. היא אומרת לעולם כולו: עבוד כדי לאכול, לשתות ולהתלבש; עבוד כדי ליהנות; עבוד גם אם לא תרצה, עבוד כדי שתוכל לתת ולא להזדקק. החילוניות היא שאיפה להרחיק את האלימות והפשיעה, הבערות, העוני והמחלות. החילוניות קיימת לעד. היא בהווה של היום וגם ביום המחר, אם וכאשר יגיע. היא אינה מאמינה בתפילות ובחסדים, אלא בתמורה לעמל ובזכאות ראויה. היא מתייחסת לעבודה כאל פולחן, לעבודה כאל תפילה, ולבינה כגואלת האנושות. היא אומרת לכל אדם:דאג לעצמך בכדי שתוכל לדאוג לאחרים; קשט את חייך במרגליות הנקראות מעשים טובים;והאר את דרכך באור השמש הנקרא ידידות ואהבה".

כל זה נכון, אמת ויציב. שגויה היא רק הגדרתו: חילוניות איננה דת היא גם איננה אמונה. אינגרסול גורס, ש"החילוניות מאמינה בבניית בית כאן, בעולם הזה. היא סומכת על המאמץ האישי, המרץ, התבונה, ההתבוננות, התצפית ההתנסות ולא על הלא-נודע והעל-טבעי". קביעה זו אינה תואמת את המציאות, משום שבניגוד לדת, החילוניות איננה מערכת מאורגנת של תכנים או החלטות. לחילוניות אין משנה סדורה של התנהגויות או מנהגים. החילוניות היא השקפת עולם ואורח חיים של בני אדם, שגם אם התארגנו במסגרות חברתיות שונות, לא ה"חילוניות" היא סמלם או שמם, גם אם היא חלק אימננטי, מובנה בנפשם. לחילוניות אין דפוס התנהגות קבוע או מסויים, וכשם שבני האדם שונים זה מזה, כך גם שונות ורבות הן אורחות החיים החילוניות.

חילוניות איננה דת משתי נקודות הבסיס המחייבות דת, לפחות דת מונותאיסטית: אמונה באלוהים וקיום ההלכה הדתית.

בשונה מההלכה הדתית, שביהדות היא קודקס חוקים ארכאיים, המחייבת את כל המאמינים ללא יוצא מן הכלל לקיימם כלשונם, בין אם מדובר ביהודי דתי בישראל, בין אם ביהודי דתי בהודו או באוסטרליה, היהודי החילוני אינו כפוף לשום מסגרת מחייבת למעט חוק המדינה בה הוא חי או מבלה. אבל הרבה מעבר לכך: חילוניות איננה "לא דתיות", אלא השקפת עולם ערכית משל עצמה, חיובית ומעשית, שהיא, כהגדרתו של הסופר א.ב.יהושע במאמר הספד על חתן פרס ישראל, הסופר, המשורר, המתרגם, העורך והאידיאולוג אהרן אמיר (הארץ 7.3.2008) כדלהלן:

"הקוד השלישי ששודר אלי באותה פגישה חטופה היה של חילוניות ליברלית עזה. חילוניות בטוחה בעצמה, לא מצטדקת ולא דוגמטית, שיכולה הייתה להרשות פתיחות גם אל יצירות דתיות ויהודיות מובהקות כמו אלו של עגנון, אפלפלד ואחרים, יוצרים שהיו רחוקים מאוד מהגלעין האידיאולוגי של 'קשת', ובכל זאת הרבו לפרסם בה... ".

אהרן אמיר בבמת 'חופש', שהתקיימה בצוותא תל-אביב, 31.10.2005
צילום: כתב 'חופש'

הגדרה לשונית של המונח "חילוניות" או "חילוני" [2] נגררת, בלית ברירה, לתבנית הפוכה מדת. אולם זה לצורך ההגדרה הלשונית בלבד. בפועל, בחיי המעשה, החילוני והחילוניות אינם ביטוי של שלילת דבר אחר כלשהו, אלא מהות מוגדרת בפני עצמה, של אורח חיים הומניסטי, של אומץ אישי רב בקבלת אחריות לחיים, לטוב ולרע, של בחירה עצמית של הדרך לחיים ובחיים, תוך ביטוי אישי ומימוש עצמי של התכונות האישיות הקיימות אצל כל אדם, ובעיקר - היות הפרט נאור וריבון לעצמו מרגע בו הוא עומד על דעתו, כדבריו של הפילוסוף עמנואל קאנט:

"נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו שהוא עצמו אשם בו. חוסר-בגרות היא אי-יכולתו של אדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת".

עמנואל קאנט, 1804-1724, פילוסוף גרמני

הגיע הזמן שהיהודים החילוניים ישתחררו מתחושת הנחיתות השורה עליהם בשל היותם חילוניים, ויתייחסו בגאווה ובאסרטיביות להשקפת עולמם, ברוח דבריו ועמדתו של יזהר סמילנסקי:

"להיות לא דתי אפשר מתוך בורות, ומתוך עצלות, ומתוך סתמיות. אבל להיות חילוני הרי זה מתוך בחירה להיות חילוני... לא די להיות לא-דתי כדי להיות חילוני. ההבדל אינו רק כהבדל שבין שלילה לחיוב, ולא רק כהבדל שבין סביל ופעיל, אלא כהבדל שבין מציאות לאיבוד. רבים מן הלא-דתיים מוסיפים להיות לא-דתיים עד לרגע שנתקלים במעצור בחייהם, כשנחבט עליהם פתע משהו מעבר לשגרתי, או מאורע חוסם-דרך - וכמועדים שולחים הם אז יד להיתפס בדבר ולהיאחז במשהו יציב, בטוח יותר, אבהי. ברגעי תדהמה שלהם הלא-דתיות שלהם כאילו מצטמקת - נראית יום-יומית מדי, שטוחה מדי ובעיקר ריקה מכדי עמוד ברגע הקשה. רגע זה יאה לו קצת יותר טקסיות, וחגיגיות, ואולי אף כמין 'מבט אל מעבר מזה'... לא כן החילוני מתוך בחירה. במה הוא חילוני? קודם כל בנטילת אחריות, ובאחריות שאין לה מקור מחוץ לו...".

החילוניות חוברת לערך אנושי נוסף, המשותף למרבית בני האדם החילונים, והוא ההומניזם. ההומניזם, כחילוניות, "אינו מצביע על תנועה מאורגנת ומסודרת של חברים רשומים. גם לא על שיטה פילוסופית ממוסדת בעלת אידיאולוגיה אחת משותפת לכל חבריה", כותבת צופיה מלר [3]. "המושג הומניזם בא לבטא אקלים רוחני המייצג תפיסות, דעות, שיטות פילוסופיות ואידיאולוגיות, שהן בחלקן לא רק שונות זו מזו, אלא, לעתים, אף סותרות, לכאורה, זו את זו".

אורי רפ [4] קישר את הדברים וכך כתב: "אדם הומניסטי אינו יכול להיות דתי, ואדם דתי אינו יכול להיות הומניסטי... כל אמונה דתית רואה את מקור ההוויה ואת מקור המוסר והערכים בישות שמעל ומעבר לאדם. הומניסט מעמיד את האדם במרכז ענייניו...; ערכיו הם תכנים שנוצרו בידי המין האנושי בתולדותיו; גם הדת היא המצאה אנושית, והאדם צריך לראות עצמו ריבון כלפיה".

החילוניות שלנו - יהודי ישראל והעולם, איננה דת, גם לא אמונה, כעמדתו השגויה של אינגרסול, או כדעתם של דתיים רבים במקומותינו, שמתוך כוונה או שבלא כוונה סונטים בנו שלכאורה יש לנו דת שונה משלהם. נוח להם לראות בחילוניות דת, שכן אז היא לכאורה יריב מעל אותה במה. ולא היא. חילוניות אינה ניצבת על במה אחת עם דת. שפתה שונה, ערכיה שונים, חשיבתה ותרבותה שונים, הגיונה שונה, והבסיס לקיומה נוגד לחלוטין את בסיסי כל האמונות הדתיות למיניהן. חילוני הוא מושג חיובי עצמאי, ברור ואיתן, שונה עקרונית, ערכית ותרבותית מהמושג דתי עד כדי כך, שנכון להגדיר דתי כ"לא חילוני", ולאלץ אותו להתגונן ולהתנצל על היותו דתי.

חילוניות אינה ניצבת על במה אחת עם דת: שפתה שונה, ערכיה שונים, חשיבתה ותרבותה שונים, הגיונה שונה, והבסיס לקיומה נוגד לחלוטין את בסיסי כל האמונות הדתיות למיניהן. חילוני הוא מושג חיובי עצמאי, ברור ואיתן, שונה עקרונית, ערכית ותרבותית מהמושג דתי עד כדי כך, שנכון להגדיר דתי כ"לא חילוני", ולאלץ אותו להתגונן ולהתנצל על היותו דתי.

דן מלר, צוות 'חופש'