חובת ההוכחה
למה על הדתיים מוטלת חובת ההוכחה לגבי צדקת דרכם,
וכיצד הם מתחמקים מכך.
אוהד ישראלי
צוות אתר חופש
המושגים דת ואמונה משולבים זה בזה. אדם דתי נדרש, בין השאר, להאמין. אדם
לא-מאמין אינו נחשב דתי.
ננתח את מושג האמונה.
מבחינה אינטואיטיבית, מהותה של האמונה היא ידיעה מוחלטת. או בניסוח מדוייק:
להאמין זה
- לשייך לטענות מסויימות רמת וודאות של 100%.
- לוותר מראש על כל אפשרות לשנות את הערכות הוודאות האלו
(כלומר להתחייב לתת להן תוקף בלתי מוגבל בזמן).
למשל: להאמין שיש אלוהים (הטענה היא שיש אלוהים). או: להאמין שכל מה שעובדיה
יוסף אומר זה נכון (חילוני יכול להסכים, לאחר בדיקה, עם הטענה שכל מה שעובדיה
יוסף אמר עד כה אלו דברים נכונים, אך הוא לעולם לא יתחייב מראש שגם הדבר הבא
שעובדיה יוסף יגיד יהיה נכון).
כבד, לא? לאילו דברים אנו מייחסים רמת וודאות של 100%? לדעתי האישית, התשובה
צריכה להיות כמעט לכלום (בגלל חוקי אי-הוודאות, רעיונות פילוסופיים וכד'), אבל
אם ניקח "כמעט 100%" כ-100%, נוכל לומר שאנו בטוחים בדברים שיש לנו ראיות
ועדויות רבים להם מן החושים שלנו (בעיקר חוש חזק כמו ראייה) או שהצלבנו ידיעות
שהגיעו ממקורות חסרי עניין רבים ושונים, שאנו סומכים עליהם (למשל, הידיעה שב-1492
התקיים גירוש ספרד).
ועדיין, האם אנו מוכנים לקבוע מראש שלעולם לא נשנה את ההערכה הזאת,
ולהתחייב שלעולם לא ננסה לחקור את הנושא? ניקח לדוגמא את תיאוריות
הקונספירציה השונות הצצות מעת לעת. רובן הן שטויות, אך הן נובעות מתוך ספקנות
בריאה. לא מזיק לבדוק אותן, לדרוש הסברים מוסמכים, ולאחסן אותם למשמרת בחלק
האחורי של הראש. מי יודע, אולי באמת הממשל האמריקאי הסתיר חוצנים שהגיעו
לכדור הארץ...?
כולנו יודעים שאנשים טועים לפעמים. המדע, בניגוד לדת, לא מתחמק מהבעייתיות הזו
ומטפל בה בעזרת "מנגנון תיקון שגיאות" פנימי. המדע מקדם ספקנות ובדיקה חוזרת,
ולעולם לא דורש שנייחס רמת וודאות של 100% לטענה או תיאוריה כלשהי, לא כל שכן
התחייבות לגבי העתיד. להיפך: במסגרות מדעיות מסובסדים ומעודדים חוקרים כדי
שיחפשו טעויות בדברי קודמיהם! למשל, ההצבעה על מקרים בהם התיאוריה של ניוטון
היא שגויה הצעידה את המדע צעד גדול קדימה והעניקה לאיינשטיין כבוד רב בקהילה
המדעית. (יוצא ולא-יוצא מכלל זה תחום המתימטיקה: מצד אחד הוא מתבסס על מסגרת
כללים מחייבים נוקשים ביותר. אבל מצד שני, אם יש בידינו הוכחה מסובכת וארוכה
למשפט במתמטיקה, האם המשפט נכון?...)
ניתן לראות שהדת דורשת דרישה חריגה וכבדת משקל עד מאוד. יתר
על כן, החלק השני שלה - הדרישה לוויתור על ספקנות לכל החיים -
הוא אפילו בלתי לגיטימי ואולי גם בלתי מוסרי!
המטיפים לדת מסתירים, ברוב תיחכומם, את העובדה שבהסכמתנו עימם אנו גם
מסכימים לוויתור על כל דרך חזרה. לכן ה"חוזרים בתשובה" מסתפקים בנימוקים
בינוניים, המתאימים לקבלת החלטות אחרות שהם מכירים ממהלך חייהם. למשל, אם
נשתכנע ממוכר ממולח בחנות טלויזיות לקנות טלויזיה יקרה יותר בעלת אופציות שאיננו
צריכים, הנזק אינו גדול. לכל היותר בזבזנו קצת כסף. אבל גם במקרה זה, אם המוכר
בחנות הטלויזיות היה מודיע שאינו מוכן לקבל את המוצר בחזרה, אפילו אם נגלה בו
פגם שנעלם מעינינו בעת הקניה, האם לא היינו בודקים טוב יותר? ואולי אף היינו
חושדים בכוונותיו ומתרחקים מן החנות?
נניח בצד את עניין הלגיטימיות ונושא המוסריות, ונבחן את כובד הטיעונים של הדת
בהם היא מנמקת את האמונה. ברור כי טיעונים אלו חייבים להיות רציניים וכבדי משקל.
אולם אירוניה עצובה היא שעבור הדתיים מלידה, שהם הרוב המכריע של הדתיים, אף
אחד לא טורח אפילו לנמק ולהסביר להם מדוע עליהם לקבל את עקרונות ומצוות הדת
כאמיתות. האדם הדתי מלידה פשוט נאלץ להטמיע אותם, החל מגיל צעיר ביותר, מכיוון
שאחרת לא יוכל להשתלב בחברה (משפחה, חברים, קהילה). יתר על כן - נאסר עליו
במפורש להתמודד עם עובדות המציאות העלולות לערער את אמונתו, בכך שהוא מצווה
"במופלא ממך אל תדרוש". שונים הדברים לגבי דתיים חדשים. כדי לעודד הצטרפות
דתיים חדשים כן נעשה שימוש באוסף נימוקים והסברים. האם הנימוקים האלה הם
כבדי משקל בהתאם למצופה?
מה דעתכם?
חלק מן העיקריים והמשכנעים יותר הם:
- דילוגי אותיות
- גימטריה
- תיקשור מונחה של אוטיסטים
- חוויות של כמעט-מוות
יש עוד רבים, אבל כולם חצאי אמיתות (נכון שיש דילוגי אותיות, אבל לא רק בתנ"ך)
או רמאויות מפורשות (השימוש באוטיסטים) או עדויות ברמת סיכון מאוד גבוהה של
טעות (עד כמה ניתן לסמוך על מה שמספר מי שדימדם?).
כל הטיעונים לאמונה הם ברמה הזאת, ואף אחד מהם אינו עומד בביקורת מדעית. מכיוון
שכך מגייסות המערכות המיסיונריות את ההפחדות, המיסטיקה, הלחץ החברתי
וטקטיקות שונות (כמו הרוויית הראש ברעיונות ללא מתן שהות לבחון אותם) כדי
להשלים את השכנוע. לא סתם אנו מרגישים כל כך קטנים כאשר אנו עומדים בקתדרלה
- היא נבנתה במיוחד עם מחשבה על כך. ולא סתם דורש אמנון יצחק מחילונים גמורים
לחזור בתשובה תוך שעתיים.
על כן, כאשר אתם פוגשים אדם דתי, שאלו אותו:
אתה מניח שטענות מסויימות הן אמיתות מוחלטות.
למה? האם באמת ובתמים שוכנעת עד כדי כך?
(אופציה לדיון ארוך: בוא נבחן ביחד כל טיעון בדקדקנות ומתוך ספקנות).
וגם אם כעת הטיעונים האלו מספיקים כדי לשכנע אותך, האם ישנה אפשרות שבעתיד
תשנה את דעתך (למשל אם תחקור ותעמיק בלימודי סטטיסטיקה, ארכיאולוגיה,
ביולוגיה, אסטרונומיה וכו')?
מפתיע או לא, תשובה כנה של אדם מאמין תהיה שלילית.
האמונה מהותה היא, הרי, ידיעה מוחלטת. הוא, המאמין, יודע.
ואל תבלבלו אותו עם העובדות.
אוגוסט 1999
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
