מכתבים לנעמי

הטלת ספק שיטתי

שלום נעמי

"אם החילונים התחילו לסמוך רק על תבונתם, איך זה שרבים מהם מגיעים לכתות, ולאמונות הודיות" את מכוונת שאלה מדוייקת. אלא שאת מוציאה מהדיון קבוצות שלמות. היהודים שבעיניך אינם דתיים, לא תמיד הם בגדר חילונים. רבים לא מאמינים באלוהיך, אבל מוצאים להם תחליפים.

נוח להבהיר את הסוגיה באמצעות וולטר, פילוסוף צרפתי, שהיה מנציגיה המובהקים של הנאורות החילונית. וולטר האמין ברציונליות באופן דתי ממש וראה בה כח מושיע. הוא היה משוכנע כי ברגע שההמונים "יראו את האור" הם ינטשו בהמוניהם את הנצרות הקתולית שנואת נפשו, ויהיו חילונים נאורים. רעיון זה מלמד כי הוא עצמו היה שבוי במסורת החשיבה הנוצרית שאותה אהב להתקיף.

וולטר טעה בנקודה זו. וכך אפשר למצוא רבים שהלכו חלק מהדרך, ומקבלים אחדים מהחידושים של ההשכלה, כגון חופש הדיבור, החשיבה המדעית, הנסיון לפתור בעיות אנושיות בדרך רציונלית - אבל לא תמיד מעזים לדעת לכל אורך הדרך.

הטלת ספק שיטתי יכולה להיות גישה מפחידה לחיים. אחרי הכל, יש כאן ויתור על משענת חיצונית והחלטה פנימית לעמוד בכוחות עצמך מול העולם. ואכן, רבים מנסים למצוא מחסה מסוג זה או אחר. היום, כשלכאורה העולם נע מן הדת לחילוניות, בפועל אנו עדים לאופנים שונים בהם מיליוני בני אדם מעבירים את השליטה על גורלם לכוחות חיצוניים. ושוב מרימה ראש סכנת הויתור על דרך התבונה.

כן, כנראה שיש צורך באומץ רב להסתמך על תבונתך. אבל התגמול גדול מאוד.

    בחיבה
    אורה לב-רון