מכתבים לנעמי

על הסרט ושאלת הרצף

שלום נעמי

נהדר, את אומרת שראית את הסרט "הנקמה היהודית" יחד עם אחיך אליקים, ואת מביעה תמיהה: איך יתכן שאיש המוסד נכנס לבנין בבגדים יבשים, לאחר שהגיע לשם בריצה בגשם האוקראיני הכבד?

כל הכבוד על כושר ההבחנה! האמת היא שהשאלה הזו מעסיקה לא רק אותך, אלא יוצרי סרטים. זוהי שאלת הרצף, או המשך. זה קשור באופן הכנת הסרט: בראשית הקולנוע, כשרצו לצלם אדם יוצא מביתו ומגיע למועדון, צילמו אותו לכל אורך הדרך, מצאתו ועד הגעתו.

ואז המציאו את החידוש ששינה את פני הקולנוע ואפשר לאיש המוסד שלנו לרוץ בגשם ולהגיע יבש: העריכה. מצלמים כל קטע בנפרד, לאו דוקא לפי סדר הקטעים בסרט, ואז חותכים ומחברים לפי הצורך. כך, למשל, כשרוצים לצלם המונים רצים למוקד אחד, אין צורך "לרוץ" עם אדם אחד ולפגוש נוספים עד שמגיעים לנקודת ההתקהלות, אלא ניתן לצלם בנפרד אנשים רבים יוצאים (גבר עוזב את הספר שבידו; ילד עוזב את אופניו ומתחיל לרוץ, אשה שומטת את צנצנת הזכוכית) ופותחים בריצה, לחבר את כל ה"יציאות" בזו אחר זו, ואחריהן - להצמיד הגעה של המונים לנקודה. בדרך זו אפשר להעצים את התחושה לקראת המאורע אליו רצים כולם: הכרזת העצמאות, פריצת מלחמה, נחיתת חללית, משה יורד מההר עם לוחות הברית.

כנראה ש"הנקמה היהודית" צולם בחוץ ביום גשם, ואילו הצילום בתוך הבנין צולם ביום אחר, אפילו חודש קודם לכן.

כאמור, העריכה פותחת אפשרויות רחבות, אבל, עלולות ליפול טעויות מהסוג שחשפת בעצמך. כדי למנוע אותן יש צורך ברישום קפדני ומדויק של הפרטים: מה לבש כל אחד מהמשתתפים כשיצא לדרך, איך היה מסורק, היכן עמדה הכורסה, ו... האם נרטב בגשם.

האמת היא, נעמי, שההתבוננות הזו שלך בסרט איננה מצויה. לא כל אדם מגלה ענין בחומרים האמנותיים-טכניים שמעבר ל"מוצר" שהוא צורך. האם שמעת פעם על "נערת תסריט?" זהו תפקיד בהפקת סרט, שעוסק בשאלת הרצף. האם קיימת אפשרות שתלמדי בכיוון זה? במקום האולפנה, או בחוג? או דומה לזה?

קצת נסחפתי בעניין שגילית, והרחבתי באחד התפקידים השוליים בקולנוע. יש מרכזיים כמו במאי ושחקנים, ועל כך במכתב הבא.

    בחיבה
    אורה לב-רון