מכתבים לנעמי
אם כבר להעתיק, אז למה לא את הטוב?
שלום נעמי
השבוע הזדמנתי לבית חרדי וילדי המשפחה היו שקועים במחשב. הם ספרו לי שחל איסור על טלוויזיה ולכן
אין מכשיר בבית, אבל הם רואים סרטים ב-CD. צפיתי יחד אתם בסרט "הנקמה היהודית". אולי את מכירה?
אולי ראית במחשב של אחיך אליקים?
זהו מותחן עשוי במתכונת המוכרת היטב לצופי הקולנוע והטלוויזיה: איש מוסד מגיע לאוקראינה כדי
לתפוס את שומר המחנה בו הוחזק אביו במלחמת העולם השניה. בדרך מתחוללים מרדף מכוניות, קרב יריות,
פעולות בילוש - עד ללכידה המוצלחת בסיום.
לצד עלילת המתח נפרשת עלילה מקבילה: הגיבור מגלה את האור וחוזר בתשובה. שכן, כשאיש המוסד מגיע
לאוקראינה, הוא נאלץ להחליף בגדים כדי לחמוק מרודפיו, ומי נחלץ לעזרתו אם לא שליח חב"ד שנותן לו
בגדים משלו ואף מסייע בלכידת הצורר?! לכן, משלב מוקדם למדי אנו צופים בלוחם העשוי ללא חת כשהוא
לבוש מכף רגל ועד כובע שחור בבגדי חרדי. גם הסרט עצמו שומר על חרדיותו. כך, למשל, אין נשים (מעל
לגיל 4), ה"טובים" חובשי כיפה או כובע. וכל הדלתות לחדרי החקירות במשטרת אוקראינה מצויידות
במזוזות.
כל העת ישבתי עם הילדים וצפינו כאילו בנפרד. הם רצו לדעת על כל שחקן אם הוא חילוני, ובדקו שוב
ושוב שאכן יש מזוזות על כל דלת. מאחר ואין נשים, לא תיתכנה כלל עלילות משנה אחרות, כגון סיפורי
אהבה, התופסות חלק עיקרי בקולנוע העולמי.
אני חייבת להודות שהטלוויזיה שלנו גדושה בסרטים גרועים מסוג זה, ומיליונים בעולם צורכים אותם.
אבל אם כבר להעתיק, אז למה לא את הטוב? הקולנוע הוא אמנות חדשה יחסית, אבל חשובה ומהפנטת. אם
תרצי, אספר לך מעט על הקולנוע שאני אוהבת. זה מותר גם לך, כי זה רק מכתב ואין בו תמונות.
בחיבה
אורה לב-רון
מרץ 2005
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
