מכתבים לנעמי

על אורך החצאית ועל צניעות

שלום נעמי

את מעלה חשש שמא החיפוש אחר היופי, ומה שאת קוראת הסגידה ליופי, מובילים לחטוא באי צניעות. כדי להתמודד עם החשש יש לברר תחילה את שאלת הצניעות. לא הייתי רוצה שתטעי לחשוב כי הצניעות נמדדת באורך השרוולים ואורך החצאית. נכון, הבנות בחברה הדתית לבושות בבגדים המכסים יותר מהבנות שלנו. אבל האם יש לצניעות קשר לכך?

לא לדעתי. למעשה, אני בטוחה שגם את וגם חברותייך בוחרות חולצה שתהיה יפה לכן יותר. האם את יכולה להעלות בדעתך מישהי מסתרקת מול המראה ומעדיפה את ההופעה הפחות מחמיאה? מישהי אומרת לעצמה: אני רוצה שמלה מכוערת כי העיקר הצניעות?

סיפרת לי שהשבוע עמדת עם חברתך רחל מול המראה בחדר ההורים, והתנאתן בחצאיות החדשות שלכן. זו היתה פעולה טבעית כל-כך ואף מלבבת. אם המראה הנשקף נשא חן בעיניכן, זו זכות, לא חסרון.

ואל תתפתי לחשוב שבנות הלובשות בגדים נועזים עושות כך כדי לעורר את "יצר הרע". בכלל, אנחנו מקבלים את היצר כפי שהוא, בלי ליחס לו טוב ורע. כאשה חילונית אני מתלבשת לפי טעמי - ומקוה שהוא טעם טוב - ואם מישהו מתקשה להתמודד עם יצרו, זה לא מענייני. וגם את, נעמי, אל תמהרי לקחת על עצמך את האחריות לבעיות היצר של אחרים.

על כל פנים נדמה לי שאדם אשר גדל בחברה פתוחה וראה משחר ימיו נשים לבושות בסגנונות שונים, לא יקום עליו יצרו להרע רק בשל תלבושתן.

אחרי שנחה הדעת בענין ההופעה והלבוש, אפשר להתפנות ולחתור לצניעות, כי היא תכונה יפה וחשובה ונמדדת באמות מידה רוחניות, לא באורך החצאית.

    בחיבה
    אורה לב-רון