מכתבים לנעמי

להפתעתי את שואלת אותי דווקא על היופי...

שלום נעמי

להפתעתי את שואלת אותי דווקא על היופי. איך הוא המצאה של האדם. תשובה לכך איננה פשוטה, ואולי לא אצליח במכתב אחד, אבל היופי הוא אחד האופנים שבו האדם קולט את העולם. הגדרות רבות יש ל"יפה", ונסיונות רבים להגדירו, והמשותף להם הוא נסיון לתפוס במלים את התחושה הזו שגורמת לנו להתפעם מול נוף, או פנים, או פסל או כל דבר שלפתע "רואים בו יופי".

ההתעלות המתלווה להכרה הזו גורמת לעיתים לקביעה ש"יש אלוהים", בעוד שלמעשה זו פליאה נוכח משהו נשגב שקצרה הבנתנו מלתפוס לאשורו.

את עצמך התנסית בכך, מבלי משים, באותו רגע שסיפרת לי עליו, כאשר אחותך הקטנה הצליחה לקרוא מלה שלמה בפעם הראשונה בחייה, ואת לא יכולת להתיק את מבטך מפניה שהיו רציניים ומרוכזים במשימה. כתבת שברגע זה היא היתה יפה להפליא.

ודאי פגשת במרכזיותו של היופי ב"הבל החן ושקר היופי". אמירה זו, כמו כל הקביעות הנורמטיביות מסוג זה, היא למעשה נסיון להעמיד חיץ בין האדם לבין נטייתו הטבעית. לכן אין צורך לומר "הבל הכיעור" כי ממילא אין מי שינהה אחריו. אבל היופי, גם אחרי שלמדנו ושיננו פתגמים, ליבנו יוצא אליו. המשיכה ליופי מכתיבה את דרכי האדם בתחומי חיים רבים: סידור הבית, בחירת תמונה, התבוננות באגם. מראות יפים עוצרים את הנשימה בעוצמה רבה יותר ושירים יפים מכמירים את הלב ביתר שאת, ומסתבר שגם כשמדובר באחות אהובה תמיד, יש רגעי היופי, בהם היא אהובה עוד יותר.

במהלך ההיסטוריה נעשו נסיונות להגדיר את היופי במדויק, ואף הצליחו למצוא פרופורציות הנעימות לעין האנושית, ומשמשות בסיס למבנים נודעים, ליצירות אמנות חשובות ולפני אדם שובי לב. אבל היופי עצמו, על אף שנכתבו עליו ספרים רבים, נותר חמקמק כשהיה. ואך זאת ברור: ליבנו יוצא אליו.

הייתי שמחה לחשוב שתוכלי להשתמש ביופי כאחד המדריכים לבחירותיך: מה יפה לך ומה לא, בכל התחומים.

    בחיבה
    אורה לב-רון