גם אני הייתי היום בסניף "שפע שוק" בבני ברק.
במסגרת המאבק המתוקשר נגד "החרם החרדי" על עסקיו של דודי וייסמן,
הגיעו היום כמה עשרות עד מאות חילוניים
לסניף, הנמצא ברח' השלושה 35 בבני-ברק.
מחוץ לסניף התקבצו כמאה חרדים, שעסקו - כך לפחות נשמע - בצעקות ובהטפות מוסר,
בעיקר לחרדים אחרים שהעזו אף הם לקנות "בחנות האסורה". גם המשטרה הפגינה
נוכחות, למרות שלא פיזרה את ההפגנה, אשר איננו יודעים כלל אם היתה חוקית.
"שפע שוק" מזמנת מספר "שעשועים רוחניים" לקונה החילוני שלא הורגל אליהם.
בנוסף למוסיקת רקע משירי ההגדה של פסח במבטא אשכנזי, ניתן למשל למצוא צירופים
כגון כפפות כשרות לפסח:
"מדוע אינך הולך להפגין נגד זה שמפרים את חוק שעות עבודה ומנוחה?"
שאל בספק-תמימות-ספק-היתממות אחד מהמפגינים החרדים את אחד הקונים החילוניים,
בחושבו אולי ש"חילוני" זה כמו "חרדי", למעט שה"הלכה" שלו היא ספר החוקים.
וכאן אולי מסתתרת האמת הכה-פשוטה. הייתי בשפע שוק כי הרב שלי אמר לי להיות שם.
הרב שלי, בניגוד לאדם החרדי, הוא אני עצמי. אינני לוקח אוסף חוקים עתיקים ומעניק
להם את הכינויים "מצפון" ו"ערכים". נהפוך הוא. אני לוקח את המצפון והערכים שלי
והופך אותם לחוקי. ואם קורה לפעמים שאלה יתנגשו במערכות חוקים אחרות, אבדוק ואשקול.
אולי אחליט אפילו לשנות. ולבסוף אלחם על אלה שלי, כי הרב שלי תמיד צודק.
אם הרב שלי יפסוק כך, אהיה שם גם ביום ששי הבא. הכל על פי המצב ועל פי עמידתם
של העסקים השונים בחוקי. מאבק אינו אקט חד-פעמי.
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
