חוק הפיקדון

מאת עדו

חוק הפיקדון שאותו יזם צחי הנגבי כשכיהן כשר לאיכות הסביבה הינו חוק טוב ביסודו. על כל פחית או בקבוק משקה יוטל פיקדון שאותו אפשר יהיה לקבל כאשר מחזירים את המיכל הריק לחנות. בצורה זו יבוא הקץ על בקבוקים שבורים ופחיות ריקות שמטנפים את המדרכות והגינות ומהווים מפגע אסתטי ובריאותי.

אבל החוק לא מילא את ייעודו עד הסוף, לא באמת. אם אשתה בקיוסק פחית ואז ארצה להחזיר אותה לבעל הקיוסק ולקבל את הפיקדון הוא יצחק לי בפרצוף (או יתעצבן, תלוי במצב הרוח שלו). בחוק לא הוסדר עניין עמדות ההחזרה שבהן ניתן לקבל בחזרה את הכסף עבור הבקבוקים הריקים כך שאיסוף פחיות ובקבוקים מהווה היום פרנסה לא רעה בשביל מחוסרי הבית (דבר טוב מאד כשלעצמו) אבל החוק איננו הוגן כלפי הצרכן הבודד. לא ממש הגיוני שאחרי שאשתה פחית קולה בקיוסק אסע קילומטרים עד לעמדת ההחזרה הקרובה ולכן סביר להניח שאזרוק את הפחית לפח ואספוג את דמי הפיקדון במשיכת כתפיים, מה שאומר שהחוק לא השיג את מטרתו (אלא אם מחוסר בית כלשהו ישלוף את הבקבוק מהזבל).

מי שדאגו שהפיקדון לא יגולגל על אוכלוסיית המצביעים שלהם הם הח"כים החרדיים. בעקבות המאמצים שלהם הוצאו הבקבוקים הגדולים - של ליטר וחצי ומעלה - מחובת הפיקדון. הסיבה: האוכלוסייה החרדית צורכת בעיקר בקבוקים כאלו. עשרה בקבוקים שחייבים בפיקדון זה כבר 3 שקל, סכום לא גבוה אבל כשאתה חרדי שחי מקצבת אברך ומגדל עשרה ילדים כל שקל הוא משמעותי.

נכון, לא מדובר בדאגה לכלל ציבור המשפחות בישראל, אני לא טוען שלעיני הח"כים החרדיים עמדה רווחתן של משפחות לא חרדיות, אני כן אומר שחוק הפיקדון איננו חוק טוב מספיק ובהינתן העובדה הזאת אינני יכול לבוא בטענות לאלו שדאגו לציבור שלהם. אם החוק היה דואג לעמדת החזרה בכל קיוסק ומכולת היה מה לבוא בטענות לחרדים המשתמטים מחובת המיחזור, לכעוס עליהם בגלל זה במצב הנוכחי זו פשוט קטנוניות.

גם היטפלות לחוט העירוב המקיף ערים שונות היא דבר מגוחך. בסך הכל מדובר על חוט שמתוח בין עמודים. הוא לא מרעיש, לא מלכלך ולא חוסם לי את הדרך, מכוער? בתל אביב יש מפגעים טיפ טיפה יותר בולטים לעין.

לפעמים התלונות על הציבור הדתי הופכות להיות מוגזמות שלא לומר מגוחכות ממש. במצב כזה נפגעים הנושאים האמיתייים שבהם יש לעסוק. 'הנה,' יגידו החרדים, 'אפילו העירוב מפריע להם, סימן שאין להם באמת בעיה עם הנישואים הדתיים המונהגים במדינה אלא שיש כאן רדיפה של דתיים מתוך שנאה טהורה.'

אני רוצה מדינה שבה מתחתנים ומתגרשים בלי לערב שום דת, אני רוצה תחבורה ציבורית בשבת וקבורה אזרחית, אני רוצה להפסיק לפרנס אנשים כדי שילמדו אגדות ומשלים ברצינות תהומית, שיעשו את זה על חשבונם. אני לא מבין איך לימוד תורה פוטר יהודי במדינת ישראל מחובה קשה ומסוכנת שצעיר דרוזי יכול לבצע בחירוף נפש.

לריב עכשיו על בקבוקים וחוטים זה לא מה שמעניין אותי כרגע ומבחינתי רק פוגע לי במאבק האמיתי. אנחנו נהנים לצחוק על הציבור הדתי שעוסק בדברים תפלים, בואו לא נהיה אנחנו כמותם.

הערת המערכת: רבים מהנושאים הטפלים-לכאורה המתפרסמים באתר (כגון נושא חוטי העירוב, ונושאים ביזאריים אחרים) - הדבר נעשה כשהמטרה אינה "רק" תיקון המפגע עצמו. מה זה יועיל לי, אם מאן דהוא "יתקן את דרכיו" ויפסיק להימנע מקריעת נייר טואלט בשבת? המטרה במקרים רבים היא אחרת, ויותר מאחת: (א) לחסן (באמצעות "הגחכת" הנושא) נערים צעירים שמטיפים דתיים כריזמטיים טוחנים את מוחם, ושבאופן קבוע הוריהם מגיעים אלינו לאחר מכן עם דמעות לצורך קבלת עזרה; (ב) להדגים על איזה נושאי לימוד מתבזבז זמן הלומדים בישיבות במימון הציבור, ומה נלמד על חשבון הפטור משירות שיוויוני של המדינה [דגש על "שיוויוני", ללא הבעת עמדה בנושא גיוס הכלל והנושא המדיני עצמו].