הייאוּש והקשקוּש

מאת עירון

חוצותינו וכותליהם מלאים כתובות אימרתיות של רבי נחמן מברסלב.

אחת מהן היא: אין ייאוש בעולם כלל. ככה, בפשטות.

*  *  *

רבים סבורים שמעשה ההצתה העצמית של משה סילמן ז"ל, ובעקבותיו של נכה צה"ל עקיבא מרעי ז"ל, הוא מעשה מחריד, אל-אנושי, ובעיקר - פסול ומיותר. קרבנות-חינם, כינו אצלנו את שני האומללים הללו. כל עוד אתה חי - עליך להילחם. כך אומרים-מטיפים לנו הוגי הדעות ובעלי הרעיונות בתקשורת שלנו.

*  *  *

בעיקרון, זה נכון וראוי. להקריב את חייך לשווא - הרי זה מעשה נורא ומיותר, לכל הדעות.

אך אחרי כל ההטפות המלומדות והמחכימות-מתחכמות - נותר האדם היחיד לבדו עם עצמו, וחש שכל העולם נגדו.

אלה עובדות החיים, וזאת המציאות המרה. ולפעמים בא הייאוש. והוא גדל ומתעבה ומתעצם - עד שמשהו בך מתפוצץ, ואתה עושה את הנורא מכול.

ולשום אדם אין חסינות בעניין זה של ייאוש בחיים ומהחיים. אחד חזק, אחד חלש ממנו; אחד שפר עליו גורלו הנפשי והחומרי; אחד הֵמַר לו גורלו זה, והוא - בשלב מסוים בחיים, משבא הייאוש עד נפש - נוטל את גורלו בידו.

כך היה, כך הווה, כך יהיה.

*  *  *

אין ייאוש בעולם כלל, אמר רבי נחמן, ומצוטט בראש חוצות ברחבי ארצנו.

אין ייאוש בעולם כלל, רבי נחמן?!

ספר זאת אפוא למשה סילמן ולעקיבא מרעי. אותם ססמתך לא הצילה. אצלם הייאוש (ראו כותרת עילית במעריב כאן) הוביל למוות.

נפטר נכה שהצית את עצמו
מעריב 2.8.2012

*  *  *

חסידי רבי נחמן מברסלב (הברסלבים) אומרים בפרסומיהם כי רק על-ידי התקשרות בצדיק-אמת אפשר לעמוד על האמת.

רבי נחמן נתכוון בוודאי לטוב: לעודד, לנחם, לחזק את רוח האדם השבור ונכא-הנפש.

לא בכוונתו הטובה של רבי נחמן באנו לפקפק. רק באנו לומר ולהדגיש - שוב - שעל האמת עומדים אך ורק על-פי ה מ צ י א ו ת (הממשית, המוחשית, היום-יומית, הקיומית), ולא על-ידי התקשרות בצדיקים ולמידת פתגמיהם ואימרותיהם.

כי האמת מתוך החיים עצמם היא באה, ואותם היא מעצבת, ואף היא מעוצבת על-ידם (עוד בהקשר זה במאמרי אמת מן החיים).

גם זו אמת גדולה, שגדולתה איננה פחותה מן האמת הגנוזה בנאה שבקלישאות החכמה.

שכן בקלישה-מליצה הצדיקית-צדקנית-צעקנית המדוברת אכן לכאורה אין ייאוש בעולם כלל - אבל במציאות יש ייאוש רב, והוא מתעצם והולך לנגדנו בארצנו - ועינינו הרואות זאת יום-יום.

*  *  *

אכן, ראוי ורצוי לעודד ולהתעודד, להיאבק בייאוש, לעמוד נגדו, ואף לעשות כל מה שביד אדם לעשות כדי להתגבר עליו, מתוך חיזוק עצמי והדדי. ככלל - כך עלינו לנהוג, כיחידים וכקולקטיב. אך לטעון - כדברי רבי נחמן - כי אין ייאוש בעולם כלל - זו זריעת אשליה ופיזור רמייה. זו הונאה עצמית וכללית.

יכול אתה לומר: יש ייאוש - אך צריך להשתדל לגבור עליו. אבל להכחיש את עצם קיומו של הייאוש שבנפש האדם - אין זו אמת כלל. זה טשטוש. זה קשקוש.

ובעיקר ראוי לכולנו לזכור: אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.

חומות של יאוש
ידיעות אחרונות 2.8.2012