מה העבודה הזאת לך?
(נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד אך מיועד לשני המינים וכו' וכו' אתם יודעים)
"כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו? ויעשם כצל, אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש?"
-- קהלת ו יב
טוב, בוא נתחיל: אז למה בעצם לא תבטא לעולם את "השם המפורש"? ולמה אתה כל כך נזהר בשבת לא לקרוע נייר טואלט?
כשחושבים על זה טוב, אפשר להעלות כמה סיבות שונות לקיום ציוויים דתיים אלה ואחרים. ננסה לבחון אותן אחת לאחת, ולנתח אותן
לעומק.
סיבה ראשונה - פחד מעונש
זו הסיבה שמטיפים דתיים למיניהם (לא כולם, יש לומר) משתמשים בה הרבה. "מי שמפחד מהאחד לא מפחד מאף אחד," בוודאי שמעתם, או
ראיתם על התחת של איזה רכב שנסע לפניכם. ה"גיהנום" (הנוצרי במקור...) הפך כבר מזמן למקום לאיים באמצעותו על אוכלי
הצ'יזבורגר, רעידות אדמה - לתופעה לאיים בעזרתה על קהילת הלהט"ב, ומספיק לקרוא את דברים כ"ח כדי להפנים שהשואה היא "כסף
קטן" ביחס לעונשים הצפויים לכופרים.
אז זו הדת שלך? מלבד העובדה שבמציאות האמיתית הסטטיסטיקה לדברים רעים שקורים ל"כופרים" אינה גדולה יותר מאשר לשומרי
מצוות... אתה מקיים את כל אותן "מצוות" כי אתה פוחד מעונש אלוהי? אחלה אלוהים וסבבה של דת. והאמת שמאמינים רבים מאוד -
לפחות המשכילים שבהם - יצהירו בריש גלי, אפילו כלפי עצמם, כי לא זו הסיבה האמיתית בעטיה הם מניחים תפילין ושומרים נידה.
סיבה שנייה - לרַצות את אלוהים
והצדיקים האמיתיים, בהינתן שאין עונש כלשהו, חפצים לא לאכזב את אלוהיהם. כלומר, אתה מאמין שלמרות שמעולם לא ראית אותו - יש
"אלוהים" בעל תבונה ותחושות (שזה דיון בפני עצמו), שהוא ממש ממש נעלב מכך שאתה הולך ארבע אמות ללא כיסוי ראש (שגם זה דיון
בפני עצמו), ושבכל מקרה לא תקבל על כך אפילו עונש קטן שבקטנים (כי אחרת אנו נמצאים בסעיף הקודם). ונשאר לך - איך נאמר -
"לרחם" עליו, שלא ייעלב, הכל-יכול המסכן.
וזאת בשעה שכלל לא אכפת לך למשל על מיליון נשים בנות עמך, שאין עוררין על קיומן, ושנעלבות באופן מוצהר מאי-קבלתך אותן כעדות
בבית משפט רבני (וזאת רק דוגמה אחת מני רבות!) - אכן יפה ומוסרית היא דתך!
סיבה שלישית - שיקולים רציונליים
סיבה זו שמורה ל"מתחכמים" לסוגיהם. לא נדליק אש בשבת? כי איננו רוצים להפריע את מנוחת הכבאים, אם וכאשר... נכרות את עורלת
תינוקנו הרך? כי מישהו הראה לנו איזה מחקר שיש לכך בהמשך תועלת רפואית... ניטול ידיים כשההלכה מצווה? נו, הרי ברור למה.
וכולי וכולי, אתם כבר מבינים.
אז מאמינים "אמיתיים" יאמרו לך שלא שיקול רציונלי הוא הטעם בקיום מצוות. אין לשום מצווה שיקול של "תועלת". ותוך מתן קרדיט
למאמר ותיק של "דעת אמת" נצטט: גדולי הפוסקים מדגישים את חובת
שמירת המצוות, ללא שום תועלת מעשית או תמורה, אחרת הרי אין בקיום המצוה רצון "נקי" לעבוד את אלוהים אלא פשוט רצון להשיג
תועלת: "לא יאמר אדם אי אפשר לאכול בשר חזיר, אי אפשר ללבוש שעטנז וכו' אלא יאמר: אפשר, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עליי."
(מדרש ספרא - "תורת כהנים" פרשת קדושים פרק ט') - ובכלל, מה השיקול "הרציונלי" בהימנעות מקריעת נייר טואלט בשבת?
סיבה רביעית - OCD
לא המסעדה של השף רז רהב, בעברית זה נקרא "הפרעה טורדנית כפייתית". אתה פשוט מרגיש שאתה חייב לעשות את זה. אצל אחד זה יכול
להתבטא בלהימנע מלדרוך על הקווים בין המרצפות, אצל אחר זה יכול להיות הימנעות משרימפס. כן, ברור, זה קשה. במיוחד לאחר שנים
של התמדה. וואלה, גם אם אני הייתי כל יום מתחיל את הבוקר עם רצועות עור מסביב ליד - היה לי קשה אחרי עשרים שנה להפסיק. למה
לשבור סתם ככה בלי סיבה את ספר השיאים הפרטי שלי?
אבל איזה מאמין דתי יסביר בכנות שדברים רבים שהוא עושה הם... הפרעה נפשית?
סיבה חמישית - ערכים
אז פה נמצא הפתרון הגואל של מאמינים רבים: "ערכי היהדות" - בוודאי שמעתם בבית הספר, ואם לא, אז מפוליטיקאים מקוששי קולות.
הדת היא ערכיו של המאמין - ועל ערכים לא ניתן להתווכח. לכן הוא גם "אינו יכול" לוותר עליהם. מי מוותר על ערכיו?
אז יש כמה דברים לומר על "ערכים":
-
"ערך" הוא משהו שאמור להגיע "מבפנים" ולא "מבחוץ". אם אתה מתנהג באופן מסוים כי ככה כתב איזה חכם או אמר איזה רב - אינך
עושה זאת כי אתה בחרת בכך. כן, אפשר להתחמק ולומר שהערכים שלך הם כל סל המצוות הדתיות כולו. קצת מוזר בהתחשב
בעובדה שקשה למצוא אדם שבכלל מכיר את כל ההלכות היהודיות כולן... "עגלה מלאה" אתם זוכרים?
-
"ערך" הוא משהו שאתה מחליט עליו בכל פעם מחדש ("ובחרת בחיים"). אם אינך יכול לבחור לפעמים אחרת - אין זה "ערך", זה
OCD. ובכלל, ערכים יכולים להתנגש ביניהם, וזה אך טבעי (לדוגמה: "פציפיזם" אל מול "הצורך בהגנת המולדת"), ואם מישהו אחר
יחליט עבורי מה צריך אז לעשות, מבלי שאני בכלל יודע מראש את תשובתו... איך זה נהיה "ערך" שלי?
-
גם להתפשר על ערכים זה "ערך". ובכלל, ערכים אמיתיים יכולים גם להשתנות אם וכאשר ניסיון חיינו מעשיר אותנו ומלמד אותנו דברים
נוספים, שאולי לא הכרנו או ידענו קודם לכן. אם אנו מצהירים מראש שלא משנה מה נלמד, לא נשנה את דרכנו - אין זה "ערכים", זו
"אמונה עיוורת", והצהרה זו היא בדיוק מה שעושים מאמינים דתיים רבים: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה" (מסכת
אבות).
-
"ערך" הוא משהו שאין לו משמעות כאשר אתה ב-ד' אמותיך ומה שאתה עושה אינו משפיע כלל על שאר העולם. אם אף אחד חוץ ממך לא ידע
אם קרעת או לא קרעת נייר טואלט בשבת - איך אי-קריעתו יכולה להשפיע על העולם? בהינתן שכבר פסלנו את סיבת "הפחד מעונש"
- המעשה יכול להשפיע רק על הרגשתך שלך ותו לא, וזה רחוק מההגדרה של "ערך".
-
למה הערכים של החילוני (ויש לו רבים כאלה) פחות חשובים לחילוני מאשר הערכים של הדתי לדתי? ואם הם לא פחות חשובים, אז למה
הוא נדרש תמיד לוותר עליהם במצבים בהם הדתי כביכול "לא יכול"? אם עשרה חילונים בקבוצה של חברים יכולים להתפשר על אוכל "כשר"
עשר פעמים, ייתכן שרק לשם צל-צילה של הדדיות מסויימת יתפשר דתי אחד פעם אחת?
ולסיכום
ואם קראת את כל זה ואתה עדיין נמנע מקריעת נייר טואלט בשבת... מה הסיבה שלך לכך? מצא אותה כאן לעיל, וקרא מחדש את הסעיף
המתאים.
אוקטובר 2023
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
