האדם כשולחן

מאת עירון

אם תכתוש את האוויל במכתש בתוך הריפות בעלי - לא תסור מעליו איוולתו
(משלי כז 22)

בקובץ '...ועוד טיעונים...' מאת סייברדין באתר חופש כותב המחבר בסעיף 3 - 'האדם כשולחן' (ותמיד טוב ומועיל לחזור וללמוד ולזכור את דברי סייברדין!):

מספרים על רבי עקיבא, שבא אליו אפיקורס אחד ושאל אותו, מניין לו שיש בורא לעולם. אמר לו: בוא אלי מחר (היה צריך זמן לחשוב). בא ההוא למחרת. אמר לו הרבי: בגד זה שאתה לובש מי יצרו? אמר לו: החייט. אמר לו: מניין לך שהחייט הוא שיצר את הבגד? אמר לו: הבגד מעיד על עצמו שהוא נוצר על ידי החייט. החזיר לו (בהפוכה): כך העולם מעיד על עצמו, שיש לו בורא. מאז ועד היום הטיעונים לא השתפרו בהרבה. עובדה - עדיין משתמשים בזה. המחב"ת ישאל בתמימות מזויפת "מי עשה את השולחן הזה?" ואתה תענה "הנגר". הוא יגיד: "מאיפה אתה יודע, אולי הוא נוצר מעצמו?" "מה אתה, גנוב?" תגיד, "שולחנות לא נוצרים מעצמם. הנגר עושה אותם". "גם האדם לא נוצר מעצמו, יש מישהו שברא אותו". מ.ש.ל. מקסים, לא? צריך לבדוק בעיתוני הילדים החרדיים, אם יש להם "מצא את ההבדלים". בצד אחד תמונה של הרב כדורי, בצד שני תמונה של שולחן. ברגע שהמחב"ת יוכיח שאדם הוא שולחן, אני אקנה את הטיעון הזה.

פרקטית, אפשר לקחת את המחב"ת לנגרייה סמוכה ולהראות לו איך עושים שולחן, ואחר כך לקחת אותו למקום אחר ולהראות לו איך באים ילדים לעולם. ואז לומר: הנה, האדם נוצר בידי אדם. ואז הוא יגיד - אבל אדם יצר את השולחן הראשון, מי יצר את האדם הראשון? כאן יש שתי אפשרויות: או לומר לו "אתה רואה? שולחן ואדם זה בכלל לא אותו דבר", או לקחת אותו לגן החיות, שם יוכל לדסקס את הבעיה עם קרובינו השימפנזים.

עד כאן לשון המחבר.

* * *

לדברי המחב"ת - "גם האדם לא נוצר מעצמו, יש מישהו שברא אותו" - המחבר מציע אפוא שתי אפשרויות מענה, ומפרטן.

אבל יש אפשרות שלישית - לומר למחב"ת: זאת בהחלט אפשרות, אדרבה - תוכיח!

אה, יאמר המחב"ת, זה קלי-קלות - בסמינרים שלנו אנחנו מביאים לפחות מאה הוכחות לקיום האלוקים! מה הבעיה?!

יש רק בעיה קטנה אחת: אנחנו גמרנו מזמן עם כל השעשועים הסמינריוניים הילדותיים האלה [שכן כולם כבר נבחנו והופרכו - פרטים למכביר באתר חופש. מי שבאמת מעוניין ללמוד ולדעת - יטרח וימצא]; אנו מתכוונים כיום ל'תוכיח' מסוג שונה לגמרי, ברמה ובאיכות אחרת:

תוכיח - במשמע של אימות עובדתי, ולא במשמע של הנחה לוגית, שאינה אלא 'הוכחה' מדומה (ולעתים מניפולטיבית, תעתוענית, מאחזת עיניים וגונבת דעת ההדיוטות ['עמך'] בהצגת דברים מעוותת ומסולפת, הנשמעת לכאורה 'הגיונית' לגמרי לאוזן המאזין/הקורא התמים).

במילים פשוטות: ההוכחה המקובלת היחידה לטענה-הנחה 'יש אלוהים' היא רק כשאמנם יש אלוהים - כשהאלוהים יפגין בפועל את ישותו [יש] באופן של נוכחות-קבע מהותית וניכרת בגלוי לכל באי-עולם [ולא רק לכוהן הגדול בקודש-הקודשים בבית-המקדש, כפי שסופר לעם התמים מפי הכוהנים כשהיה בית-המקדש קיים!]. (ראה בעניין זה גם בהמשך - והערה.)

כלומר, הוכחה משמעה אימות ודאי מעשי-ממשי לטענה '(יש) מישהו (ש)ברא אותו'.

כשהמחב"ת יציג לפנינו בפועל את אותו 'מישהו' ש'ברא' את האדם הראשון, והמוצג יהיה בר-אימות ובר-הוכחה (אחד העקרונות במדע לקבלת טענה, עובדה, ראיה, ממצא - היא האפשרות לחזור על ההוכחה ושהיא תעמוד לנגד מספר אנשים, במצבים/מקומות שונים [ראה בהמשך - מהי תשובה ש'מעל הטבע'], כדי לבסס אובייקטיביות מרבית) - נקבל את דבריו כאמת [ודוק: 'נקבל', ולא 'נאמין'; שכן אז לא יצטרך ולא יידרש שום אדם 'להאמין' - הדברים יהיו גלויים וצחים כבדולח לעין-כול, בלא פקפוק וספק כלשהם]. ועד אז - בהיותנו אמונים על לימוד והשכלה מדעית - נעדיף כמובן את מסקנות המידע שמפיק המדע לכל ענפיו ותחומיו במחקריו המתפתחים [מדע בלתי-תלוי וחסר פניות אידאולוגיות-אמוניות, המבוסס אך-ורק על ממצאי-אמת, ולא פסידו-מדע מוטה-מלכתחילה ומקובע-מראש שמייצרים מדענים-מטעם - מטעם הדת ולמען הדת].

לשם כך נביא ידיעה (פורסמה במעריב ב-26.12.2005) כמות שהיא, וכל פרשנות מיותרת:

להתראות בתגלית הבאה!

* * *

ותורשה לנו הערת-שוליים:

בבמת חופש 'אמת בתורה ואמת במדע' כתב המאמין הדתי יאיר לאתר: "... אני רוצה לחדש לך, שאין להם וגם לא יהיה להם [=לאנשי המדע - עירון] אף פעם כזו תשובה, כי אין תשובה לזה בדרך הטבע, אלא רק מעל הטבע".

ובכן, העובדה שיאיר ושכמותו תקועים ומסרבים להתחדש (בחשיבתם ובגישתם) אכן מצערת (רבים - רוב! - מבני-האנוש אינם מוכנים לשנות את דעתם-אמונתם גם אל מול הררי עובדות מדעיות; ואמר על כך הפרופ' פאול קורץ, פילוסוף אמריקני: "טבע האדם הוא להאמין בתופעות מסתוריות [=מיסטיות - עירון] במקום להאמין [=לקבל - עירון] בשכל הישר ובעובדות מדעיות"); אך כל נבון-לב יודע ומכיר (למרות עיקשותם הפירדית של יאיר ושכמותו 'לחדש' את אמונתם המקובעת) שהתשובה בדרך הטבע כבר נמצאה (אלא שהיא טעונה כמובן - מדרך הטבע, תרתי-משמע - השלמות מידע, לשם שיפור ההבנה האנושית - ועל זאת אנשי המדע שוקדים בכל העולם ובכל עת).

הסיכוי שתימצא תשובה בדרך הטבע נראה כיום גדול ומשופר הרבה יותר מהסיכוי שאי-פעם תימצא תשובת-אמת שמעל לטבע [וכדאי להגדיר כאן בקצרה מהו טבע ומהו שמעל לטבע. איש המדע יאמר לך: לא קיים 'מעל לטבע', משום שכל הקיים ביקום האין-סופי, על כל הגלקסיות שבו, ממקור המפץ הגדול ועד לאין-קץ, הוא טבע, ואם קיים משהו מעבר לו - גם הוא טבע. זהו 'טבע'. ומהי תשובה ש'מעל הטבע'? - כדי למנוע מראש אי-הבנות באשר להגדרת תשובה ש'מעל הטבע' - כוונתנו בפשטות לתשובה הניתנת ישירות מפי הגבורה - האל עצמו (אם קיים כזה), לעיני ובאוזני כל המוני העולם (*), בלא מתווכים אנושיים מטעם עצמם. ברור לגמרי, לא-כן?].

(*) כשאדם לא-דתי אומר שהוא מבקש שהאל יתגלה אליו-עצמו באופן אישי ישיר ויאמר לו את דברו, מיד הדתיים טוענים כנגדו בלגלוג ובביטול: זאת דרישה ילדותית ומגוחכת; האל כבר התגלה לעבדיו ומסר להם את דברו לכל הדורות כולם, ולא בכל פעם שמישהו מבקש - בתמימותו או באיוולתו - התגלות פרטית אליו, האל יספק לו זאת כדי לשכך את ספקותיו...

אלא שתביעתנו זאת אינה מבוססת על התגלות סמויה ליחיד כי-אם להפך - על התגלות פומבית בו-בזמן לעיני (ובאוזני) כל באי עולם כולם. ואין זו כלל תביעה פרטית תמימה, קנטרנית וגחמנית; אדרבה, כל-כולה מבוססת על הבטחת הדת עצמה דווקא. שכך נאמר בכתביה: 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר' (ישעיה מ 5); או: 'כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון' (ישעיה נב 8). [ומכאן בטלה כמובן כל טענה-אמתלה דתית כי אין רואים את האל משום שהוא אל-חזותי ואל-תפיס חושית לחלוטין, שהרי מקרא מפורש דיבר הכתוב, ואין הפסוקים המצוינים כאן היחידים במקרא לעניין זה של ראיית האלוהים - ראה למשל שמות כד10 ועוד.]

'עוד תראו - ועוד איך תראו! ובקרוב ממש!' יבטיח לנו בגבהות-לב יומרנית-יוהרנית השחצן הדתי התורן. על כך אין לנו אלא לומר: לא המדרש עיקר אלא המעשה, וגם - אל יתהלל חוגר כמפתח. לכל השחץ הדתי הבוטח והגבהתני יהיו משקל וערך רק לאחר שיתממשו הכתובים האמורים - ועד אז אין אלו אלא מילים-מילים-מילים, שתחילתן וסופן באדם - רק באדם.

שכן יודגש ויובהר שוב ובמפורש: לא 'הוכחות' (בלשון רבים) נדרשות כאן ולא 'ספרות הוכחתית' (=מגמתית ומלאכותית) תועיל כאן לבירור האמת לאמתה מהצד הדתי (למדע, כמובן, יש כלים אחרים לגמרי לבירור האמת המדעית הרציונלית והאובייקטיבית). מהצד הדתי נתבעת, במפגיע ובעליל, רק הוכחה אחת ויחידה, כוללת-כול - הוכחה מוחלטת לאמת [המתיימרת להיות] מוחלטת. זו התביעה היחידה שצריכה להיות מופנית כלפי הדת מהצד החילוני, ואותה היא חייבת למלא במלואה, ובלי כל תירוצים מסוג 'לעתיד לבוא', 'העולם עדיין לא מוכשר לקליטת האור האלוקי' וכיו"ב אבלים-הבלים. ואם את ההוכחה הזאת - היחידה שאמנם ראויה להיחשב הוכחת-אמת מצד הדת - אין הדת מסוגלת לספק בפועל-ממש, הרי כל שאר 'הוכחותיה' אינן אלא שום-כלום, אפס מאופס, שווא חסר כל גב.

* * *

המחקר המדעי ילך ויתפתח, והמידע שבידי האנושות ילך ויצטבר, והתשובה תלך ותתגבש. אמת, זה תהליך אטי - אך ודאי, מה שמכונה בלשון המדוברת 'לאט אבל בטוח'; האדם הנבון יודע ומבין כי במדע אין קיצורי-דרך ופטנטים מסוג 'אלוהים' - צריך פשוט זמן וסבלנות, שקידה והתמדה, לימוד ובחינה ובדיקה וביקורת וחקירה, ומעל לכול - פתיחות ומוכנות לאמץ דברים חדשים ולהעביר ישנים לארכיב לאחסון, בבחינת 'ישן מפני חדש תוציאו'. אין פטנט אחר בדרך הארוכה והמייגעת לחשיפת רובדי ההוויה של קיומנו ויקומנו.

לעומת זאת, הסיכוי שהדת תמציא אי-פעם הוכחה עובדתית-ממשית-מעשית [ולא אמונית, או אמוציונלית-סנטימנטלית, או 'לוגית'-פלפוליסטית, או היסטורית-ארכאולוגית, או מדעית-כביכול, או דמוי-פילוסופית] לקיומו של כוח על-טבעי שיש לו רצון משלו, שכל, כוונה, תכלית ומטרה - כל אותן תכונות אנושיות, שהאדם - בורא האלוהים - אצל עליו מהכרת עצמו - הוא אפס מוחלט.

* * *

ואם יקום קדשן-דת חדל-הוכחה ויטיח בנו בתסכולו המר 'אתם עוד תופתעו, ספקנים קטנים שכמותכם!' - נשיב לו בשלווה: אדרבה, נשמח לכך. תפתיעו אותנו [והרשו לנו להפתיע ולהרגיע גם אתכם: לא, אין אנו חוששים מפני הפתעה זו]; אבל בינינו לבין עצמנו, גם אתה ושכמותך יודעים שלעולם לא תצליחו בכך באמת (על-פי התנאים המפורטים לעיל), אף-על-פי שכלפי חוץ תטענו כמובן - במלוא החריפות והתקיפות - כי זו דווקא אפשרות מציאותית ומידית ביותר [בנוסח 'הנה-הנה משיח בא' הידוע] וכי 'כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה' ו'היום - אם בקולו תשמעו' ו'אין בן-דויד בא אלא...' - ושאר התניות תירוציות-טצדקיות, פרי רוחם של חכמי הדת [שבדו כל תירוץ אפשרי כדי לנמק באמצעותו מדוע לעולם אין המשיח בא מצד אחד, ומצד שני לגונן על האמונה הדתית ולמנוע את קריסתה].

משאלות-לב דתיות [המובעות בעוצמת-תוקף אמונית בוטחת כמובן, המאפיינת את טיבה ורוחה ההחלטיים-כביכול של הדת, כמייצגת אמת מוחלטת לכאורה] חדלו מכבר לעשות עלינו רושם כלשהו. המציאות מתעקשת להוסיף לומר את דברה בדרכה-שלה, הישנה והמוכרת: שום משיח אינו מופיע [ולא יופיע, לא פתאום ולא בהיסח-הדעת, לא עכשיו ולא בסוף האלף השביעי ולא אי-אז ב'לעתיד לבוא' - למרות כל הניסיונות, הדחופים והתכופים, הנמרצים והמאומצים, הנואשים והחנפניים והנלעגים, לרצות את האל ('לעשות רצונו' או 'לעשות לו דירה בתחתונים') ולהחיש את בואו-כביכול]; שום אלוהים אינו מתגלה [ולא יתגלה - אלא בדמיונם של המאמינים וממציאני ה'נסים', מעשה 'אצבע אלוהים' המפונטזת] - ועולם לעולם כמנהגו נוהג וינהג.

[וזאת לדעת, כי גם תהפוכות היסטוריות דרמטיות (כגון מלחמות-עולם) או זעזועי-טבע חורבניים (כגון צונאמי) בכלל מנהגו של עולם הם; וזאת בניגוד גמור להשקפת הדת, הרואה בכל כגון אלה מהלכים יזומים בידי האל לצורך תכלית אלוהית-דתית.]

* * *

אלוהים, שהתחיל את הקריירה שלו בקרב המין האנושי כמושג תודעתי-מוחי-נפשי בלבד - ייוותר לנצח מושג אמוני בלתי-מוכח בלבד [גם האמרה המיוחסת לרבי מקוצק - 'אלוהים שוכן/נמצא בכל מקום שנותנים לו להיכנס' - מעידה כי מדובר במושג תודעתי-מוחי בלבד; טיעון חדש הוא שמי שאינו מאמין באלוהים אינו מחובר לצד הרגשי שלו - והרי אין זה אלא עוד חיזוק להבנה כי אלוהים הוא מושג רגשי בלבד ושום-דבר מעבר לזה]. יאמינו בו ובקיומו - כן; ימציאו כל מיני 'ראיות' משונות ומדומות לקיומו - כן; אבל יוכיחו-בפועל את מציאותו - לעולמים לא.

* * *

אפשר כמובן לדרוש תמיד על 'מעלת האדם במעשה בראשית', ולטעון שאם הוא לומד תורה ומקיים מצוות הוא חשוב אפילו ממלאכי השרת; לעומת זאת, אם זחה דעתו והוא שוכח את עבדותו לה' יתברך, אפילו יתוש - שקדמו במעשה בראשית - טוב ממנו. אפשר - אך כל אלו מכלל דרשות-רבנים (לשם לקח, מוסר וחינוך) לא יצאו, ואין מדרש יוצא מידי מדרשו ומידי פשוטו ופשטנותו. דרישת דרשות ומדרשות ואגדות על-יסוד טקסטים אמוניים עתיקים ומקודשים היא עניין אחד; הוכחה ממשית ומוחשית, בדרך מחקר מדעי ראייתי מוכח ומוצק - היא עניין ועולם אחר לגמרי. ואין לו לאדם אלא לבחור באיזה עולם הוא מעדיף לשרות - בעולם הרבני-דרשני-דמיוני, או בעולם המדעי-מידעי המעשי-ממשי.

* * *

בסופו של תהליך הלמידה, המחקר ואיסוף המידע - המדע ינצח. גם אז כמובן יימצאו מתנגדים ומתכחשים לניצחון ברור זה - שכן חסידים שוטים ואווילים משרישים לעולם לא יחסרו, ככתוב: אם תכתוש את האוויל במכתש בתוך הריפות בעלי - לא תסור מעליו איוולתו (משלי כז 22). ואמר מי שאמר: "גם אם לעולם לא נדע - הנעלם יישאר טבע, ולא מעל לטבע". וככתוב 'אמת - מארץ תצמח' [תהילים פה12]: כלומר, דווקא מן המחקר הארצי, הביקורתי, הלומד ובוחן הכול בכלים רציונליים ואובייקטיביים (ולא על-פי חשיבה מגית ומיסטית) - תצמח האמת, תציץ ותצוף לעיני אדם ועולם ולשירותם.