הדיבייט הגדול עם שכבת ה', על קיומה של מפלצת הספגטי המעופפת

מאת רועי צזנה

התפרסם בבלוג של רועי ב"תפוז", בתאריך 17.3.2012

('דיבייט' = מאנגלית: ויכוח, דיון)

קיימות דתות מטורפות.

זוהי נקודת הפתיחה, האמצע והסיום של אחת מההרצאות הפופולריות ביותר שלי, ששמה באופן טבעי הוא "דתות מטורפות". אני מספר שם על חלק מהדתות המטורפות של העולם ומנהגיהן, וצופה בהנאה באנשים מתגלגלים בכסאותיהם מרוב צחוק... עד שהם מבינים שאותן נקודות בדיוק תקפות גם ליהדות.

בשבוע האחרון הוזמנתי להעביר את ההרצאה בבית-ספר במרכז הארץ, עם קהל תלמידים מכיתות ד' עד ט'. ואני מזכיר, מדובר כאן בהרצאה שמוגשת מנקודת המבט של אתאיסט ציני ולוחמני, ונועדה לעורר את הקהל לחשיבה של ממש על אושיות הדת.

אני יכול להעיד על עצמי שהתלבטתי קשות, האם באמת ראוי להעביר הרצאה כזו לילדים. האם איני עלול להשפיע בצורה קשה על נפשותיהם הרכות והתמימות, ולגרום להם לזנוח את הדת מאחוריהם ולעבור להאמין באתאיזם לוחמני?

ובכן, אחרי שהעברתי את ההרצאה ביום שישי האחרון, אני יכול לומר בוודאות שאין שום חשש לכך. בעיקר מפני שרוב הילדים שהגיעו אליה (חלקם עם הוריהם) כבר נמצאים בקטגוריה הזו בעצמם. רוב הילדים צחקו, נהנו, והתפעלו מהתמימות של המורמונים, מהפשטות של בני כת המטען ומכוחה מעורר-היראה של מפלצת הספגטי המעופפת. למעשה, הם כל-כך התרשמו ממפלצת הספגטי המעופפת, שהתעקשו לקיים דיבייט על הוד-איטריותה הנעלה מיד לאחר ההרצאה, בו ניסו להוכיח את קיומה בכל דרך אפשרית. ועבדכם הנאמן, כמובן, ייצג את הצד השני של הוויכוח, וניסה להפריך את קיום המפלצת:

מפלצת הספגטי המעופפת, הוד מחושיותה הכל-יכולה

למי שלא מכיר, נגלה שמפלצת הספגטי המעופפת הינה אחת מהאלוהויות הסטיריות המומצאות שנועדו לחשוף את הגיחוך בחלק מהטיעונים לקיום האל. הרעיון הוא, כמובן, שכל אחד מהטיעונים שתומכים בקיום האל, יכולים להיות מיושמים גם על המפלצת (שהיא כל-יכולה, כל-רואה ובלתי-נראית באותו הזמן) ולהוכיח את קיומה. מכיוון שכך, לא היה לי אכפת במיוחד אם הילדים יצליחו להוכיח את קיום המפלצת. אני מנצח בכל מקרה. אבל שיחקתי לפי כל הכללים, ועשיתי כמיטב יכולתי להסביר שלא, אין באמת הוכחה לקיומה של המפלצת.

ראוי לציין שקהל הילדים קרא קריאות ביניים והקשה על המרצים בשאלות כל הזמן. עד שלא ראיתם ילדה בת 6 קמה וצועקת מתוך הקהל "אבל מי יצר את המפלצת הספגטי המעופפת!" לא ראיתם אתאיסטית מלידה מימיכם.

לטובת קוראי הבלוג, ראיתי לנכון להעלות על הכתב את עיקרי הטיעונים, ואת סיכום התשובות שלי. מקווה שתיהנו!

את הטיעונים של התומכים במפלצת ניתן לחלק לשלושה סוגים עיקריים: טיעונים הפונים להיגיון, טיעונים הפונים לרגש וטיעונים תועלתניים.

טיעונים הפונים להיגיון

1. אין דבר שאינו מתחיל מדבר אחר. כל אחד בעולם נולד מאמו. כל כסא נבנה על-ידי יוצר תבוני. ברור, לפיכך, שגם העולם נברא על-ידי ישות כלשהי, וזוהי מפלצת הספגטי המעופפת.

טענה זו מסתמכת על הרעיון לפיו "לכל יצור יש יוצר". אלא שזוהי הסתמכות כוזבת על ניסיון העבר. ראשית, איננו מכירים עולמות נוספים, כך שאיננו יכולים לומר כי "לכל עולם יש יוצר". שנית, טענה זו נופלת כאשר ממשיכים את חוק ההיגיון שלב אחד הלאה, ושואלים "אם לכל יצור יש יוצר, מה ברא את מפלצת הספגטי המעופפת?" אפשר כמובן לטעון בנקודה זו כי איש לא ברא אותה, וכי היא הייתה קיימת מאז ומתמיד. אלא שבמקרה זה, אנו זונחים את ההיגיון שהנחה אותנו עד כה, ויכולים לטעון באותה מידה של היגיון כי העולם היה קיים מאז ומתמיד.

2. האבולוציה אינה הגיונית או נתמכת בראיות, ולכן ברור שמפלצת הספגטי המעופפת קיימת.

נתחיל בכך שהאבולוציה הינה, כפי הנראה, התיאוריה המדעית החזקה ביותר של זמננו. כן, יותר מזו של איינשטיין ובוודאי מזו של ניוטון. חוקי הברירה הטבעית, כפי שהם מתגלים גם במולקולות וגם ביצורים חיים, צפויים להישמר בכל פינה של היקום. באשר לאבולוציה של בני-האדם מקופי-אדם, גם זו מקבלת שפע של תמיכה ממאובנים, ממחקרי דנ"א ועוד. אלא שכל זה לא משנה. גם אם היינו מגלים כי בני-האדם לא השתלשלו מהקופים, עדיין לא היה הדבר מוכיח את קיומה של מפלצת הספגטי המעופפת. חשוב לזכור כי כדי להוכיח דבר מה, יש צורך להוכיח אותה - ולא לפסול אלטרנטיבה אחת מסוימת.

3. אנו רואים את סימני המחושים שהמפלצת משאירה על החול בשפת הים!

לא, אנו רואים קווים מעוקלים, ומוחותינו גורמים לנו מיד לקשר להם מובן ומשמעות. זה חלק ממה שהופך אותנו לאנושיים: הניסיון למצוא סיבה לכל דבר. דפוס התנהגות זה התגבש כתוצאה ממיליוני שנות אבולוציה של מוחות היונקים. כדי להסביר למה, נסתכל על מוישלה, אחד מאבותינו הקדומים. מוישלה הסתובב ביער וראה עץ עם חריצים עמוקים. למוישלה יש עכשיו שתי אפשרויות: להאמין שהעץ פשוט גדל עם חריצים, או להקיש שטיגריס בעל טפרים חדים השאיר את חותמו על הגזע. אם מוישלה יאמין באפשרות הראשונה, הטיגריס שמאחורי העץ יאכל אותו. אם הוא יאמין באפשרות השנייה, הוא עשוי להצליח לברוח מהטיגריס בזמן.

ארועים מסוג זה התרחשו במהלך ההיסטוריה מדי שעה, ודאגו להשאיר בחיים רק את האנשים שמוחותיהם הצליחו ליצור קשרים סיבתיים בין אירועים ועדויות שמצאו בשטח, לבין ישות כלשהי שעלולה לאיים על קיומם. עד היום, המוחות שלנו - צאצאיו של מוישלה - כמעט היפר-אקטיביים בניסיון שלהם לתת משמעות לכל צל חולף וכל ענן בשמיים. האם הדבר מעיד על כך שאותם שביבי דימיון אכן קיימים? כמובן שלא. לא יותר מכפי שהדמויות שאנו רואים בעננים באמת קיימות.

ענב קדוש, עם דמותה של הבתולה מריה.

4. המפלצת דיברה איתי אישית! ראיתי אותה! שמעתי אותה! נגעתי במחושיה המפותלים!

באמת? אתה, ממש אתה, דיברת איתה?

בדיקה מדוקדקת יותר של סיפורים מסוג זה, חושפת בדרך-כלל שהמספר לא חווה בעצמו את המגע עם מפלצת הספגטי המעופפת, אלא הוא שואב מסיפורו של חברו, שנשבע בכל היקר לו כי הוא עצמו היה מעורב במפגש האלוהי. האם אנו יכולים להאמין לחבר?ובכן, אולי. אבל סביר יותר להניח שחקירה רצינית תחת עינויים תוכיח שגם החבר מספר אודות חוויותיו של קרוב-משפחה מדרגה שלישית שהבטיח כי הוא באמת ובתמים בהה בעיניה של המפלצת וכו'. וזוהי הדרך בה מופצות אגדות אורבניות.

אבל מה אם באמת ראיתם את המפלצת במו עיניכם?

במקרה זה, הייתי ממליץ לכם ללכת לבדיקה נוירולוגית באופן דחוף. אין בכך בושה. בערך ל- 0.5% מהאוכלוסיה יש סכיזופרניה בשלב מסוים בחייהם, והמחלה יכולה לתקוף גם בגיל צעיר יחסית, ומספקת שפע של הזיות מהן ניתן לבנות סיפורים מרתקים, שהחולה מאמין בהם בכל ליבו ונפשו. הזיות כאלו יכולות גם לנבוע כתוצאה מגידולים במוח, אלצהיימר, שבצים מוחיים ושפע של מרעין בישין אחרים (לא עלינו).

טיעונים הפונים לרגש

5. מפלצת הספגטי ממש-ממש מגניבה.

גם אני. תאמינו בי.

6. צריך שוויון בלימודים: כמו שמלמדים את הדת היהודית, כך צריך ללמד גם את דת המפלצת!

לא רלוונטי להוכחת קיומה של המפלצת, אבל אני מסכים בהחלט. צריך ללמד את כל הדתות האפשריות, עם התמקדות על היהדות כדת וכמסורת של העם היהודי. יחד עם זאת, צריך להיזהר שלא ללמד את היהדות כאמת היחידה, ולהבהיר לתלמידים כי הם תמיד חופשיים להמיר את דתם לדת מפלצת הספגטי המעופפת. ראמן.

טיעונים תועלתניים

7. מפלצת הספגטי המעופפת מספקת לנו עקרונות מוסריים לפיהם נחיה את חיינו!

כן? אני עומד לנחש שאלו שווי-ערך ל- "אל תרצח, אל תגנוב, אל תנאף" ועוד כהנה וכהנה.

והנה שאלה: כמה זמן לדעתכם תשרוד תרבות אשר כל אחד יכול לצאת בה לרחוב ולהרוג את שכניו, מבלי להיענש על כך? כמה מצליחה תהיה תרבות בה כל אדם יכול לגנוב, או כזו בה גברים אינם בטוחים איזה מילדיהם באמת שלהם, וכמה מאמץ כדאי להם להשקיע בגידולם? או תרבות שבה ילדים אינם מכבדים את הוריהם, ודוקרים אותם בשנתם לאחר שההורים המרדנים סירבו לרכוש להם את הרובוטריק המגניב ביותר ליום ההולדת?

התשובה היא שתרבויות כאלו אינן מוצלחות במיוחד. למעשה, סביר להניח שהן ייכחדו די מהר, או ייכבשו על-ידי תרבות אחרת שאימצה לעצמה כללי מוסר בסיסיים. זוהי כנראה הסיבה שאנו מוצאים כללי מוסר דומים כמעט בכל התרבויות, ואצל בני-אדם מדתות שונות ומשונות. אפילו אצל אתאיסטים אנחנו מוצאים אותם, ופילוסופים של המוסר מצליחים להגיע לגבש את הכללים האלו בלי שיזדקקו להתערבותה האלוהית של מפלצת הספגטי המעופפת בתהליך. האמת (כפי שמגובה על-ידי מחקרים מסוימים בתינוקות) היא שקרוב לוודאי שעקרונות אלו חשובים כל-כך להישרדותה של כל חברה אנושית, עד שהם טבועים עמוק במוח שלנו ואנו מצייתים להם בנגזרות שונות גם מבלי שנחונך לכך.

8. מפלצת הספגטי המעופפת מספקת נחמה, ואת הידיעה שתמיד מישהו מסתכל עליך מלמעלה!

כן, היא הסתכלה מלמעלה בזמן הטבח בדרפור. והיא הסתכלה מלמעלה בזמן ששליש מאירופה מתה מהדבר ומהאבעבועות השחורות. והיא הסתכלה מלמעלה... ובכן, אתם יודעים מתי ואיפה. הסתכלה, ולא עשתה כלום. הסיבה היחידה שהיא מספקת נחמה היא בגלל שאנחנו מאמינים שהיא שם, ומאמינים שהיא שומרת עלינו. ולמה אנחנו חושבים ככה? כי לנו לא קרה שום דבר רע... עדיין. אנחנו מצליחים להתעלם מכל הרוע והסבל שבעולם, ובוחרים להאמין שרק הדברים הטובים נחתו עלינו מהמפלצת.

זוהי, כמובן, אמונה שטותית, אך היא נפוצה להחריד גם בקרב אנשי הדת הבכירים ביותר. כאשר האפיפיור ג'ון פול השני הצליח לשרוד לאחר ניסיון התנקשות בחייו שפצע אותו אנושות, הוא הודה לאלוהים על שהציל אותו. מדוע הוא לא כעס על אלוהים ששלח את הרוצח מלכתחילה?

9. אבל אתה אומר בעצמך שמפלצת הספגטי המעופפת באמת עוזרת לנו להתעלם מהרוע והסבל ולהמשיך לחיות את חיינו! כלומר, האמונה במפלצת מספקת יתרון אבולוציוני!

נכון, וייתכן מאד שהעובדה שרוב מכריע של האנושות מאמין באלוהות כלשהי, היא תוצאה של הצורך שלנו למצוא דרך להתעלם מכל הסבל שאנו וחברינו עוברים במהלך החיים. האמונה מונעת מאיתנו להתאבד, משאירה אותנו עם תקווה לגבי העולם הבא, ובאופן כללי מסייעת לנו בחיי היום-יום. הבעיה היא שהיא משוללת כל בסיס. אם אנחנו מאמינים באל טוב, מיטיב וצודק, הרי שהעובדה שהעולם אינו כזה צריכה להפיל את הבסיס לאמונה מתחת לרגלינו. אם אנחנו מאמינים באל שיכור, אנוכי, עצלן וגאוותן (כפי שמתוארת מפלצת הספגטי המעופפת), הרי שאין שום סיבה להרגיש שהיא מכוונת את חיינו ומוודאת שכל אדם יקבל כגמולו בעולם הבא.

אחרון חביב, אין צורך להאמין דווקא באל כדי להרגיש טוב יותר, או כדי לקבל מטרה שמסייעת לאדם לשפר את חייו. ניתן לעשות כפי שאתאיסטים רבים עושים: להאמין באדם ולשאוף להגדיל את כמות האושר בעולם. להאמין שאנו יכולים לשפר את מצבנו על פני האדמה, אם רק נסייע לאחרים. להרים אשפה ברחוב ולזרוק אותה לפח, כדי לשמור על עיר נקייה לכולנו. להימנע מאלימות מיותרת, גופנית או מילולית. לא לגנוב משכנינו - לא מכיוון שהמפלצת אסרה עלינו, אלא מסיבה טובה יותר: הבנה שהגניבה תפגע בשכן, ובכך גם באידיאל שלנו. זוהי האמונה שאני דבק בה, ועד היום היא מספיקה בהחלט ודוחפת אותי למעשים שאני מרגיש שאני יכול לעמוד מאחוריהם ולהתגאות בהם.

אלו היו הטיעונים המרכזיים בדיבייט. את כולם, אני מזכיר, העלו ילדים בכיתה ה' או ו'. במהלך הדיבייט הגיעו קריאות ביניים גם מילדים שלא נראו מבוגרים יותר מכיתה ג' או ד'. והכל התחולל באופן אינטיליגנטי ושקול להפליא. נפרדנו כידידים, והסכמנו שלא להסכים. הילדים, למיטב ידיעתי, עדיין מאמינים במפלצת הספגטי המעופפת. לגבי האל היהודי, אני פחות בטוח.

וכך אני חוזר לשאלה המקורית שלי: האם ראוי להביא הרצאה אתאיסטית לבית-הספר?

כל מה שראיתי במהלך ההרצאה והדיבייט, מחזק את התחושה שלי שמותר ואף ראוי להרצות על אתאיזם ועל אמונות שונות בבית-הספר. הילדים קיבלו את העניין ברוח טובה, וגילו סקרנות וספקנות בריאות. התחושה הייתה ממש שאני ממלא חור שהיה קיים בהשכלה שלהם. ואם כך הדבר, הרי שהייתי מוסיף ואומר שאולי חובה ללמד את נקודת המבט הזו בבית-הספר. הילדים זכאים לקבל מידע על אלטרנטיבות לצורה המסוימת מאד של היהדות עליה הם לומדים בבית-הספר. המדינה מחויבת לספק לילדים את היכולת להגיע לאושר ולמימוש הפוטנציאל של כל אחד ואחת מהם. חלקם ימצאו את האושר שלהם בדת, וזה נהדר. אחרים לא יבינו מדוע הם מרגישים כבולים לעקרונות שאינם מאמינים בהם - ויתקשו למצוא אלטרנטיבות. חשוב ללמד על אתאיזם ועל דתות אחרות, כדי לתת לילדים את היכולת להחליט בעצמם על דרכם בחיים.