על הרב שפירא וההוכחה לקיום אלוהים

את המכתב הבא, שעבר עריכה לשונית קלה, קיבלנו מגולש באתר:

לצוות אתר 'חופש'. אני קורא כבר זמן מה את המתפרסם באתרכם ונהנה מכל רגע. עם כל כמה שאני מזדהה אתכם, אני בכל זאת נאלץ לשלם מס שפתיים בבית הכנסת בשבתות. בשבת האחרונה נתקלתי במאמרו המופלא של הרב יהושע שפירא ראש ישיבת ההסדר ברמת גן - הוא מצא את התרופה לכל השואלים את עצמם האם בכלל אלוהים קיים? אז הנה המקור ולאחריו הערותי, כתרומה לאתר.

פעם בא בחור צעיר אל הרב צבי-יהודה הכהן קוק זצ"ל, ובתוך שיחתם הצהיר בפניו שאינו מאמין באלוהים. שאל אותו הרב צבי-יהודה: מי הוא אלוהים שאינך מאמין בו? תיאר הבחור מיהו אלוהים על פי השגתו, וחזר ואמר שאין הוא מאמין בו. חייך הרב ואמר: אלוהים כזה שאתה אינך מאמין בו, גם אני איני מאמין בו! אנשי אמונה נשאלים לא פעם - על-ידי מחפשי דרך, על-ידי תלמידים ובסוד אולי גם על-ידי עצמם - האם יש אלוהים. למרבה הפלא היהדות אכן מציעה תשובה חד-משמעית לשאלה זו, ובכל זאת רוב הדוברים משיבים עליה שלא כהלכה; אולי מפני שלא העמיקו לחקור בה כראוי. תשובתה הברורה של היהדות לשאלה זו היא שאין אלוהים. מי שמרגיש שהוא זקוק להסבר, ימצא אותו בשורות הבאות. אתה שואל האם יש אלוהים. האם אתה שואל ברצינות? כלומר: האם אתה פתוח באמת לשמוע תשובה מנומקת ורצינית, גם אם אין זו התשובה שלבך נוטה אליה מלכתחילה? אם כן, נוכל להתקדם. אולי נתחיל בכך שנבדוק מה אתה בעצם חושב. אם אתה שואל האם יש אלוהים, משמע שאתה מניח שייתכן שאין אלוהים; ומה אתך? - האם אתה קיים או שאינך קיים? שאלה טיפשית, בוודאי שאתה קיים. אתה שואל, משמע: אתה קיים (לפחות בעיני עצמך). אבל מתוך כך אנחנו מבינים דבר נוסף אודות דרך חשיבתך: אלוהים, בעיניך, הוא דמות שהיעדרה לא יפריע לך או למציאות להמשיך ולהתקיים. אם כן, על מה יש לדון? התשובה לשאלתך מפורשת ברמב"ם בתחילת הלכות יסודי-התורה: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון... ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות". אלוהים הוא כזה שהכול תלוי בו. אם הוא אינו נמצא, שום דבר אינו נמצא. אם כך, אלוהים כזה שאתה מדבר עליו בוודאי אין בעולם, וחלילה להאמין בו! [ייתכן שואל מתחכם במיוחד, שיאמר: אם יש אלוהים הרי שאני מצוי מכוח מציאותו שלו, כדברי הרמב"ם; אך כאשר אני מהרהר באפשרות שאין אלוהים אני בוחן מחדש את כל מבנה החשיבה הזה ותוהה שמא אין אלוהים כזה, וממילא קיומי אינו תלוי בו. אך שאלה זו אינה עומדת במבחן הלוגיקה הפשוטה, שכן השואל מתלבט האם דמות א' קיימת או שמא דמות ב' אינה קיימת]. המוצא מן המבוי הסתום של שאלת 'יש אלוהים' נעוצה במאמר חז"ל: "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו". כאשר אנו שואלים אם יש אלוהים, אנו מניחים שקיומה של המציאות מובן מאליו ומחפשים בתוך תחומה את אותה דמות המכונה אלוהים. אלא שגם אם נעלה שמים ונרד תהומות לא נמצא דמות שכזאת, מפני שאלוהים איננו נכנס בגדרי המציאות. השאלה האמיתית, לפיכך, היא לא האם יש אלוהים אלא האם העולם קיים, או לפחות: היכן הוא קיים. אם נאמר זאת בשפה המדעית הנוכחית, המייחסת את ראשית התפתחות המציאות למפץ הגדול, נגלה שעדיין היא מחפשת אחר התשובה לשאלה זו. היכן ומתי היה המפץ המפורסם? הרי לפני המפץ, מסבירים לנו המדענים, הייתה נקודה אחת שלמעלה מגדרי הזמן והמקום; אם כן, היכן ומתי היה המפץ עצמו? על כורחנו עלינו להבין שהעולם כולו תלוי על בלימה, ושהחיפוש העמוק ביותר שלנו אינו אחר מקומו של האלוהים אלא אחר מקומו של העולם שבו אנו חיים. מתוך הבנה זו נוכל לפנות בתוכנו מקום למודעות עמוקה למי שאין מקומו בתוך גדרי העולם-הזה אלא אדרבה - הוא מקומו ושורשו של העולם כולו.

קודם מתחיל הרב שפירא בהעמדת המעז לפקפק על מקומו הראוי: "האם אתה שואל ברצינות? האם אתה פתוח באמת לשמוע תשובה מנומקת ורצינית, גם אם אין זו התשובה שלבך נוטה אליה מלכתחילה? אם כן, נוכל להתקדם..." כלומר הוא מכין מראש את השטח: אם אינך מקבל את דברי (המנומקים והרציניים) זה רק משום שאתה אינך "רציני", ולא חלילה מפני שהתשובה שלי היא גלגול מגוחך ושקוף של ההוכחה האונטולוגית לקיומו של אלוהים.

התרגיל הרטורי ממשיך בהפנית הזרקור לשואל (שזה גלגול של "תוכיח לי שאין אלוהים"), זה נועד כדי להטיל מבוכה בספקן הארור: עכשיו הוא צריך להגדיר מה זה אלוהים (אפילו שגם זה צריך להיות תפקידו של המטיף הדתי...). השלב הזה נועד כדי שהספקן יעבור למגרש הביתי של הרב: אלוהים הוא כל יכול, מצוי ראשון וסיבת כל נמצא... כעת, המהלך הלוגי המבריק: על פי הגדרת הרמב"ם אלוהים הוא מצוי ראשון וסיבת הכל, בלעדיו אין דבר יכול להימצאות - על כן חובה להאמין בו, כי אם ישנה אפשרות שאיננו קיים זה איננו אלוהים (של הרמב"ם).

עכשיו מתייחס הרב שפירא ל"שואל מתחכם במיוחד" שלא לומר פשוט חצוף (ולא רציני, כאמור), שמעז לתהות שמא ההגדרה של הרב שפירא לאלוהים איננה מחייבת אותו, ועל כך משיב הרב שפירא: אהה! אלוהים זה, שאתה מסוגל להעלות על דעתך, שאיננו קיים - איננו האלוהים שעליו אני מדבר (ואליו אני מדבר), ולכן טענתך לא רלוונטית...

בקיצור נמרץ - דבריו הם: "אלוהים סיבת הכל בהגדרה, לולא היתה אותה סיבת הכל קיימת לא הייתי אני קיים, ולא היה קיים כל מה שסביבי... משמע אין לפקפק בקיומו של אלוהים".

ההוכחה הזאת כמו כל הקישוטים שהצמיד לה "האם אתה רציני מספיק?" בעצם נועדו לבלבל את האויב... אה סליחה: לבלבל את השה האובד. כל בר דעת חש מיד שלא בנוח עם הוכחה כזאת, אבל לא לכולם יש את הביטחון ב"לוגיקה הפשוטה" שהם יכולים להפעיל על הטיעון: אלוהים הוא אכן סיבת הכל אם ורק אם הוא קיים בתבנית של הרמב"ם (או של אנסלם הקדוש שחי מעט לפני זמנו של הרמב"ם וניסח את הטיעון המסחרר הזה), וזו בדיוק השאלה שאנחנו מנסים להכריע בה!! (לא הרב שפירא, כי הוא לא פתוח באמת לשמוע הפרכות להוכחה שלו, אלא אנחנו הספקנים).

אין בכוונתי לטעון כאן אד הומינם, אבל את הקושיה הזאת העלה גם עמנואל קאנט - הוא אמר בקול רם שהקיום איננו תכונה (במובן שתכונה 'משפרת' את המחזיק בה) ולכן אין ליחסה ל אלוהים רק משום היותו בעל כל התכונות הנעלות, אלא שדיבור על אלוהים מניח את הקיום שלו, שכן אחרת אין מה לדבר על תכונותיו. באותה מידה אפשר להניח את קיומם של דרקונים לצורך דיון על תכונותיהם: "שואל: לו היו דרקונים חיים באמת, האם היינו יכולים ללמוד את שפתם? משיב: מה פתאום?! כמו שאינך מבין את שפתם של זוחלים אחרים" - לו אלוהים של הרב שפירא היה קיים היו לו כל התכונות הנעלות, והוא אכן היה סיבת הכל.

בעצם הטיעון הוא מעגל קסמים (ולכן הוא כל כך מסחרר!!): שפירא מניח שיש אלוהים כדי להוכיח שיש אלוהים (והוא גם מכריח את השואל להניח את אותה הנחה...). כל זה בחלק הראשון, כששפירא עוד מקפיד להישאר, פחות או יותר, בתחומי הלוגיקה. לאחר מכן הוא מתחיל להפליג בניסוחים מיסטיים, שמעצם טבעם נועדו "לשכנע" משוכנעים, ולא יכולים להשיג יותר מזה. עם זאת, ניכרת פה שיטה: קודם נתייחס ב"רצינות" לשאלה, אחר כך נסובב את השואל בכחש עד שיאבד שיווי משקל וישווע לתמיכה, או אז נבוא כמושיעים ונציע לו את דברי חז"ל על 'איקס' כדי לצאת מהמבוך.