לא הביישן למד

מאת: ניצן

"הזדמנות שווה" היא דבר נפלא. במיוחד כאשר נותנים הזדמנות מיוחדת למישהו שבאופן אחר לא הייתה נקרית על דרכו, או שהייתה מגיעה בקשיים רבים. דוגמאות לא חסרות: מקומות עבודה לבעלי מוגבלויות, איזורי תעסוקה מודרניים בפריפריה, נסיעת כיף לדיסנילנד של ילדים ממשפחות עניות, לימוד אקדמי לחרדים, נגישות לאוטובוס לזקנים.

אופססס... "לימוד אקדמי לחרדים? הנה הם מתחילים שוב עם השנאה" - נקבל תיכף את התגובות המתלהמות הרגילות, של אלה שעונים לפני שקוראים את השאלה.

צודקים - לפחות בדבר אחד: "לימוד אקדמי לחרדים", גם אם הוא בהחלט דוגמא של נסיון להענקת הזדמנות שווה, מהווה חריג ברשימה שלעיל. אין לנו דבר וחצי דבר נגד אדם חרדי מסוים זה או אחר, אבל ההבדל מסתתר במהות, ומיד נסביר.

בניגוד לשאר הדוגמאות שהובאו בחטף ברשימה שלמעלה, היותו של מאן דהוא "חרדי" (אמיתי) כרוכה במחוייבותו האישית לאוסף גדול של ערכים - חלקם טובים וראויים בעיני מרבית תושבי תבל, וחלקם - איך נאמר - קצת פחות. בהקשר שלנו נתייחס ספציפית לאותם "ערכים" (שבלשון הדתית הופכים להיות "ציוויים") הקשורים בפעולת הלימוד. לא זו של שינון טקסטים בעל-פה והבנת הלוגיקה התלמודית, אלא זו של הטלת ספק בכל דבר ושל פתיחות לקבלת דברים חדשים.

ללא אלה, לימוד אינו באמת "לימוד". במקרה הטוב הוא סוג של לימוד חלקי, בתלות בנושא הנלמד, ועד כמה הוא "מסתדר" עם התכנים הדתיים-חרדיים. במקרה הגרוע, הוא הופך להיות לעצימת עיניים ואפילו ל"לימוד הפוך" - כזה שבא להסביר כביכול למה מה שכרגע לימדו אותנו הוא בעצם לא נכון. "לימוד" קשור בחבל הטבור למושג "אמת", ו"אמת" דתית רחוקה שנות אור מ"אמת" מדעית. ה"אמת" הדתית מתורגמת בסלנג הדתי לעניינים הקשורים באמונה, דת ואלוהות.

"בתחילת חינוכנו הבנו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו, ושקר, כשמשנים מזה. אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כך. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, כמו לספר מה שיש בו פגם לחבירו, בלי תועלת והכרח. ולפעמים צריך דווקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא תועלת של אמת. נמצא שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסיטרא אחרא." (הרב אליהו דסלר, מכתבים מאליהו, כרך ג')

הנקודה החשובה באמת היא לא בהפרדה בין נשים לגברים בחדר הלימוד באוניברסיטה, בשם "ההזדמנות השווה". זו לכשעצמה מרגיזה ומקוממת, אבל ה"לימוד" הוא יותר מקבלת האחר בכסא שלידך. הלימוד הוא ההיפך הגמור של "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (עשרת הדיברות), או של בן-דודו "זאת התורה לא תהיה מוחלפת" (י"ג עיקרים של הרמב"ם).

כאשר הסטודנט מצוּוה כביכול "ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו" (הרמב"ם, הלכות ע"ז פרק ב') -- הכיצד הוא יכול ללמוד על המפץ הגדול? להפנים את קיומה של האבולוציה? או אפילו לקרוא טקסטים שמופיעים בהם צירופי אותיות "אסורים"? כאשר הוא מחוייב ל"צריך לחזק את עצמו באמונה ולבלי לכנס בחקירות כלל ולבלי לעין כלל בספרים של מחקרים" (רבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן) -- הכיצד הוא יכול ללמוד ארכיאולוגיה של תקופת המקרא? או אפילו ללמוד על עצם האמונה עצמה, מקורותיה ההיסטוריים והביולוגיים?

אז נכון, יש כאלה שמצליחים לחיות בשני עולמות סותרים בו זמנית, אבל הרוב המוחלט איננו פרופ' ישעיהו ליבוביץ', ומרתק לנסות ולשחזר את תחושותיו של מי שאומר בדבקות בכל בוקר "המחזיר נשמות לפגרים מתים" ולומד בצהריים לימודי רפואה אקדמיים. מי מהשניים מנצח במוחו? דומה שלרב מרדכי נויגרשל הפתרונים: "רק אחרי שברור למעלה מכל ספק אפשרי, כי אין כאלוקינו, אין כאדונינו, אין כמלכנו, אין כמושיענו! רק אז נכון לשאול במלוא הכנות את השאלות היסודיות ביותר." (הרב מרדכי נויגרשל, מסע אל עמקי ההויה, הקדמה)

לימוד אקדמי לחרדים הוא "מתן הזדמנות שווה" רק אם החרדיוּת באה ללימודים, ולא הלימודים באים לחרדיוּת. אם תרצו: אם מוחמד יתכבד ויבוא אל ההר, ולא ההר אל מוחמד.

ראו גם: החרדים מתקשים להצליח גם עם תואר אקדמי