אדם, טבע ודת

מאת עירון

הקדמת המחבר

'האסון הגדול בהיסטוריה של האו"ם' - אמרה הכותרת הראשית בעיתון.

וכך נפתחה הכתבה:

'זה אסון בעל ממדים היסטוריים. מעולם לא התמודדנו עם אסון מסוג זה בהיסטוריה של האו"ם. זה לא דומה לשום דבר אחר.' כך, ביובש, תיארה אליזבת ביירס ממשרד התיאום של האומות המאוחדות את הנעשה בהאיטי.

עד כאן לשון פתיח הכתבה [ישראל היום 17.1.2010].

*  *  *

האסון הנורא בהאיטי [וגם זה הקטלני שאירע בצ'ילה, בפברואר 2010] הזכירנו מאמר מעניין ומקורי מאת דן מלר - האדם ואסונות הטבע בעיני הדת.

עם הזיכרון, נתעורר הצורך לומר דברים בעקבי מאמרו של דן מלר ולהשלימו.

הואיל ואסונות הטבע והדת מתכרכים יחדיו לא-אחת בהקשרים תדירים ומזדמנים, כאילו נוצרו בהֶבלֵע אחד, הדברים הנאמרים אפוא כאן בהם וכלפיהם - יפים בכל עת.

*  *  *

במאמרו הנ"ל דן מלר כותב:

גישה צרת-אופק הומו-צנטרית זו היא אחת הרעות-החולות של המין האנושי, הרואה את עצמו עליון על הטבע והעולם, ומכוח "עליונותו" מרשה לעצמו לנצל את הטבע לתועלתו האגואיסטית, בלא לתת את דעתו להרס ולשמד שהוא גורם לטבע, ובסופו של מעגל - לו עצמו. הדתיים בחברה האנושית הכלל-עולמית חיים באשליה שכוח חוץ-עולמי וחוץ-אנושי - זה שלסברתם "ברא" את העולם, הוא גם זה ה"מעניש" את ה"חוטאים" שבבני-האדם, כל אלו שלא נשמעו להוראותיו ולא מילאו אחר מצוותיו, אם בצורת עונש הנופל בחלקם של בני-אדם בלבד, או גם כזה הממיט חורבן והרס על כל יצור וצמח שנקרו בדרכו של גורם ההרס. [ההדגשה שלי - עירון.]

*  *  *

לדברים האלה ("...המין האנושי, הרואה את עצמו עליון על הטבע והעולם...") יש יסוד מוצק מאוד בדברי ימי המין האנושי והעולם, הלוא הוא הכתוב בבראשית (א31-28): "ויברך אותם אלוהים ויאמר אלוהים: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ. ויאמר אלוהים: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם יהיה לאכלה..."

ועוד קודם-לכן [בפסוקים 28-26] - עניין שליטת האדם בבריאה מוצג כרעיון אישי של האל עצמו, כנאמר: "ויאמר אלוהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ".

אותה תפיסה מונותאיסטית שקבעה וקיבעה בלב המין האנושי את הדעה כי האל ברא את האדם, לצרכים מסוימים, ובהם החובה לעבדו (=לעבוד את האל) - היא-היא שקבעה-קיבעה את הדעה שהאל הוא שהשליט בברכתו את האדם על העולם (=כדור-הארץ) והורה לו כביכול לכבוש את הארץ ולרדות בתוקף מרותו ויכולתו הסגולית בדגי הים ובעוף השמים ובכל אשר נשמת-חיים בו.

אלוהים כארכיטקט
ציור מאת ויליאם בלייק, צייר אנגלי

האדם המאמין בטוח שהדברים הכתובים בתנ"ך אמנם נאמרו מפי האל לאדם הראשון (וזה אפשרי, אם תאומת דעה זו בפועל-ממש בלבד, אימות שהוא לכל-הדעות בלתי-אפשרי - וזה הפרדוקס הכרוך בכל ההיגדים הדתיים [בכל הדתות] שנאמרו כביכול מפי 'אלוהים'). אך האדם הרציונלי, שכבר הצליח להתפכח ולהשתחרר מתפיסה נאיבית ופרימיטיבית זו, מבין (ולפיכך - יודע) ששום אלוהים לא דיבר מעולם אל שום אדם.

אלא כך, כנראה, נוצר הטקסט ה'אלוהי' הזה: הסופר המקראי (או הסופרים המקראיים, שאולי פעלו במשותף ומתוך התייעצות ותיאום חלקיים או מלאים) פשוט 'צילם' את תמונת-המצב של העולם כפי שנקלטה-בפועל בעיניו, כפי שהשתקפה בתודעתו ובהכרתו השכלית (=שלטון האדם בעולם כביכול); תמונת-מצב זו 'תרגם' והֵרִיק הסופר [כמובן, מתוך עיצוב, גיבוש, הרחבה, ניסוח ופיתוח ספרותי-רעיוני, המדבר אל לב בן-האנוש] אל היצירה הספרותית-מיתולוגית שיצר לצרכים אמוניים-דתיים או שלטוניים-שליטתיים הוֹוִיִים ועתידיים (יצירת דת-לאום מונותאיסטית-ייחודית, שתפרוס את מרותה-סמכותה בעתיד על כלל בני-האנוש, שגם הם יינקו ויקבלו מאותו מקור מונותאיסטי את התפיסה הרעיונית השלטנית הרצויה לסופר המונותאיסטי [או לפטרון שהוא משרת] בדבר בריאת העולם והחיים בידי האל, מתוך קשר מילולי ישיר עם האדם - בחיר יצוריו).

מה שקלט הסופר המקראי והבין בשכלו האנושי, מתוך המציאות הניכרת-לעין בימיו, הוצג אפוא על-ידיו, בסיפור הבריאה שיצר, כדברי האל לאדם הראשון; ומכאן הוסק - בטעות, או מתוך כוונה של אדם שביקש לשכתב היסטוריה - ופוֹרש על-ידי הדורות הבאים, כי דברי-אֵל-כביכול אלו מיועדים לכלל בני האדם הראשון, כל בני המין האנושי לדורותיהם.

*  *  *

הגישה היהודו-צנטרית וההומו-צנטרית, שדן מלר מזכיר במאמרו המעולה והמְעַלֶה, יסודה ותחילתה אפוא - לפי המקורות הכתובים שבידנו - בתפיסה הקדומה, הדתית-מונותאיסטית, של הסופר או הסופרים המקראיים ששקדו (בתמימותם או בזדונם-יומרתם) לעצב וליצור את מיתוס הבריאה העברי, שאינו אלא אחד מעשרות מיתוסים אנושיים למקור החיים ולאופן היווצרותם.

בזמננו ובימינו - עידן התפיסה המדעית המתקדמת, החוקרת הכול בלי משוא-פנים ובלא כל סנטימנט לאומי-תרבותי-דתי - אין לנו עוד להיזקק בשום פנים למיתוסים ולאמונות למיניהם כמקור למידע-אמת אובייקטיבי; אלא שומה על כל אדם ואדם הרואה עצמו משכיל נאור רציונלי ומתקדם, לעקוב בתשומת-לב אחר השיח המדעי ואחר גילויי המדע וחידושיו בתחומי חקר החיים ותהליכי יצירתם וגלגוליהם.

אכן, המיתוס קוסם לנו בחינו, בפשטותו ובתמימותו [ובייחוד המיתוס העברי, הרווי 'אלוהים' - מושג חביב ביותר על בני-האדם (1), שבצלמם בראוהו לעצמם] - אך המידע האמתי-ממשי, האובייקטיבי-רציונלי, השווה לכול ושווה מכול, יימצא אך-ורק במדע  (2). נשכיל ונדע. נתפכח - ונתפקח. ונזכור: היפתחות (למדע) - תיצור התפתחות (אישית).

1	פרופ' ריצ'רד דוקינס, בספרו 'יש אלוהים?', מעלה רעיון שהחשיבה האנושית על 'אלוהים' מתמשכת מדור לדור במעין כוח אבולוציוני [ואמנם המציאות החיה מוכיחה זאת יום-יום בעין-ממש!]. הספר ראה אור בהוצאת 'ידיעות אחרונות', בתרגומה של עדי מרקוזה-הס, 2008. ראה גם כאן, כאן וכאן. ולדעת ירון ידען, אלוהים נברא "יש מאין". ראה מאמרו ותגובתי עליו.
2	להרחבה - במאמרי מדע ומידע.