מבוא לאתיאיזם
[תורגם מאנגלית ברשות המחבר, המאמר המקורי נמצא כאן]
מאמר זה מנסה
לתת מבוא כללי לאתיאיזם. אם כי ניסיתי להיות ניטראלי ככל האפשר בנוגע
לנושאים
שנויים במחלוקת, עליכם לזכור בכל עת שמסמך זה מייצג השקפה אחת בלבד. אני
מעודד
אתכם לעיין בהרחבה במקומות אחרים ולהסיק את מסקנותיכם האישיות. ספרים
אחדים
שנוגעים לנושא מובאים במסמך
נלווה.
כדי לתת
תחושת אחדות והתקדמות בחרתי להביא מאמר זה בצורה של שיחה דמיונית בין
אתאיסט ובין
תיאיסט (להלן: דתי, מאמין). כל שאלות התיאיסט הדמיוני הן שאלות שעלו שוב
ושוב בקבוצת הדיון
alt.atheism
מאז הקמתה. שאלות נפוצות אחרות זוכות לתשובות במסמך נלווה.
אנא שימו לב
שמאמר זה נוטה להשיב על השאלות שהוצגו מנקודת ראות נוצרית לכאורה. אלו הם
פני
הדברים משום שהשאלות משקפות לעתים קרובות שאלות שהוצגו באמת על ידי
נוצרים,
שמהווים את רוב הגולשים ל- alt.atheism.
כך שאם אני
מדבר על דת, אני מדבר בעיקר על דתות כגון נצרות, יהדות ואיסלאם, המערבות
סוג כלשהו
של יצור אלוהי על-אנושי. חלק גדול של הדיון יתייחס לדתות אחרות, אבל
אולי חלק אחר לא יעשה כך.
"מהו
אתיאיזם?"
אתיאיזם
מתאפיין בהעדר אמונה בקיום אלים. העדר אמונה זה בא באופן כללי מבחירה
מכוונת או
מחוסר יכולת מולד להאמין לדברים אותם מלמדת הדת ושפשוטו כמשמעו אינם
מתקבלים על
הדעת. אין זה חוסר האמונה שנולד מתוך בורות פשוטה בנושאים אותם מלמדת הדת.
אתאיסטים
אחדים חורגים מאי-אמונה פשוטה באלים: הם מאמינים שאלים מסוימים, או כל
האלים, אינם
קיימים. אי האמונה באלים מכונה לעתים קרובות "אתיאיזם חלש", בעוד
שהאמונה שהאלים לא קיימים (או לא יכולים להתקיים) ידועה כ"אתיאיזם חזק".
בנוגע לאנשים
שלא נחשפו מעולם למושג האלוהות: האם אלה "אתאיסטים" או לא אינו נושא
לדיון. היות שלא קיימת סבירות גבוהה לפגוש מישהו שלא נתקל מעולם בדת, אין
זה דיון
חשוב במיוחד...
מכל מקום,
חשוב לציין את ההבדל בין גישת האתיאיזם החזקה והחלשה. "אתיאיזם חלש" הנו
פשוט ספקנות, חוסר אמון בקיומו של האל. "אתיאיזם חזק" הנו במפורש האמונה
שאלוהים אינו קיים. אנא אל תיפלו למלכודת, ואל תאמינו שכל האתאיסטים הם
"אתאיסטים חזקים". קיים הבדל איכותי בין הגישות ה"חזקות"
וה"חלשות". אין זה פשוט עניין של מידה.
אתאיסטים
אחדים מאמינים באי הקיום של כל האלים. אחרים מגבילים את האתיאיזם שלהם
לאלים
מסוימים כגון האל הנוצרי, ולא מכחישים מכל וכל את עצם קיום כל האלים כולם.
"אבל
האם חוסר האמונה באלוהים לא זהה לאמונה שהוא אינו קיים?"
בהחלט לא. אי-אמונה בהנחה
מסוימת פירושו שמישהו אינו מאמין שהיא נכונה. לא להאמין שמשהו נכון
אינו זהה
לאמונה שהוא מוטעה. יתכן שאותו אדם לא יודע באם הדבר נכון או לא. דבר
שמביא אותנו
לאגנוסטיות.
"אם
כך, מהי האגנוסטיות?"
המונח
"אגנוסטיות" נטבע על ידי פרופ' ט.ה. הקסלי בעת מפגש של החברה המטפיסית
ב-1876. הוא הגדיר
אגנוסטי כמישהו שדוחה אתיאיזם "חזק" ותיאיזם כאחת, ומאמין שהשאלה
האם קיים כוח נעלה יותר לא נפתרה מעולם ואף לא ניתנת לפתרון. דרך אחרת
לנסח זאת
היא שאגנוסטי הוא מישהו שמאמין שאיננו יודעים לבטח האם קיים אלוהים אם
לאו. אגנוסטים
מסוימים מאמינים שלעולם גם לא נוכל לדעת.
מכל מקום,
בשנים האחרונות שימש המושג אגנוסטי גם כדי לתאר את אלה שפשוט מאמינים
שההוכחה בעד
או נגד קיום האל אינה חד משמעית ולכן אינם מסוגלים להכריע בנוגע לאותו
נושא.
כדי לצמצם את
מידת הבלבול בנוגע לשימוש במושג אגנוסטיות, מומלץ שהשימוש המבוסס על
האמונה שאיננו
יכולים לדעת באם קיים אל או לא יוגדר כ"אגנוסטיות חמורה" והשימוש המבוסס
על האמונה שפשוט איננו יודעים עדיין יוגדר כ"אגנוסטיות נסיונית".
מלים הם
עניין חלקלק, ושפה אינה מדויקת. הזהרו מלהניח שאתם מסוגלים להבין את נקודת
השקפתו
הפילוסופית של מישהו אך רק מעצם העובדה שהוא מכנה עצמו אתאיסט או אגנוסטי.
למשל,
אנשים רבים משתמשים באגנוסטיות במובן שאליו התייחסנו כאן בתור "אתיאיזם
חלש", ומשתמשים במילה "אתיאיזם" רק כשהם מתכוונים ל"אתיאיזם
חזק".
הזהרו גם משום
שהמילה
"אתיאיזם" כוללת גווני משמעות רבים כל כך עד שקשה מאוד לעשות הכללות
בנוגע לאתאיסטים. כל מה שניתן לומר בביטחון מלא הוא שאתאיסטים אינם
מאמינים באל.
למשל, לבטח אין זה נכון שכל האתאיסטים סוברים כי המדע הוא הדרך הטובה
ביותר כדי
לקבל תשובות בנוגע ליקום.
"מה
בנוגע למונח 'חופשי בדעותיו'? מה פרושו של זה?"
אדם חופשי
בדעותיו הוא מישהו שאינו כבול מבחינה מחשבתית - מישהו המוכן להתחשב בכל
אפשרות
שהיא ושמחליט אילו רעיונות נכונים או מוטעים בעקבות הוכחות ובהתאם למערכת
חוקים
קבועה כגון השיטה המדעית. הקרן לשחרור מדת
(Freedom From Religion Foundation) מסבירה מה
פירושו להיות
אדם חופשי בדעותיו, בכתובת http://www.ffrf.org/nontracts/freethinker.html.
"אם
כך, מהי ההצדקה הפילוסופית או מהו הבסיס לאתיאיזם?"
קיימות
הצדקות פילוסופיות רבות לאתיאיזם. כדי לגלות מדוע בוחר אדם מסוים להיות
אתאיסט,
עדיף לשאול אותו על כך.
אתאיסטים
רבים מרגישים שרעיון האלוהים, כפי שהוא מוצג על ידי הדתות העיקריות, כולל
במהותו
סתירה פנימית ולא קיימת אפשרות הגיונית להתקיימות אל כגון זה. אחרים הנם
אתאיסטים
כתוצאה מחוסר אמונה, משום שאינם רואים הוכחה לקיומו של האל.
קיימים מספר
ספרים המביאים הצדקה פילוסופית לאתיאיזם, כגון ספרו של מרטין "אתיאיזם: הצדקה
פילוסופית" וספרו של סמית': "אתיאיזם: הנימוק
נגד האל". ספרים אחדים כגון אלה נמצאים ברשימת המסמכים המדיה
של האתיאיסט.
כמובן,
אנשים אחדים הנם אתאיסטים גם בלא טעון הגיוני מסוים שיתמוך בחוסר האמונה
שלהם.
לגבי אחדים זוהי פשוט העמדה הנוחה וההגיונית ביותר בה הם יכולים לנקוט.
"אבל
האם אין זה בלתי אפשרי להוכיח את אי-קיומו של דבר מה?"
קיימות
דוגמאות רבות הסותרות הצהרה מעין זו. למשל, פשוט למדי להוכיח שלא קיים
מספר ראשוני
שגדול יותר מכל המספרים הראשוניים האחרים. כמובן, דבר זה עוסק במושגים
מוגדרים
היטב המצייתים לחוקים מוגדרים היטב. השאלה, האם אלים או יקומים מוגדרים
היטב באותה
מידה הוא נושא לדיון.
מכל מקום, גם
אם נניח לרגע אחד שקיומו של האל אינו ניתן להפרכה, הרי שעדיין קיימות
סיבות חודרות
להנחת אי קיומו של אל. אם נניח שמשהו אינו מתקיים, תמיד אפשרי להראות
שהנחה זו
אינה תקפה, על ידי כך שנמצא דוגמה יחידה הפוכה.
אם, מצד שני,
אנו מניחים שדבר מה קיים, ואם אין להוכיח את אי-התקיימותו של דבר זה,
הוכחת חוסר
התקפות של ההנחה עלול לדרוש חיפוש מפרך בכל המקומות האפשריים בהם ניתן
למצוא דבר
מעין זה, כדי להראות שהוא לא קיים שם. חיפוש מפרך כגון זה הנו לעתים
קרובות בלתי
מעשה או בלתי אפשרי. לא קיימת בעיה כגון זו בהקשר למספרים ראשוניים גדולים
ביותר,
משום שאנו יכולים להוכיח שאלה אינם קיימים.
לכן ההנחה
הרווחת היא, שעלינו להניח שדברים אינם קיימים אלא אם כן בידינו ההוכחה
לקיומם.
אפילו אתאיסטים מצייתים לכלל זה בחלק הארי של הזמן. הם אינם מאמינים
בחד-קרן, אף
על פי שאינם מסוגלים להוכיח סופית שיצורים כגון אלה אינם קיימים אי-שם.
להניח את
קיומו של האל דורש הנחה שקרוב לוודאי לא מסוגלת לעמוד למבחן. איננו יכולים
לערוך
חיפוש מפרך בכל מקום בו האל עשוי לשכון, כדי להוכיח שאינו קיים באף מקום.
כך
שהאתאיסט הספקן מניח בדרך השלילה שהאל אינו קיים, היות שזו הנחה אותה אנו
יכולים
לבחון.
אלה הטוענים
לאתיאיזם חזק אינם טוענים בדרך כלל שלא קיים סוג מסוים של אל. במקום זאת,
הם
מגבילים באופן כללי את טעוניהם כדי לכסות את סוגי האלים המתוארים על ידי
מאמינים
של דתות שונות. כך שבעוד שאולי בלתי אפשרי להוכיח באופן משכנע את אי-קיומו
של אל,
יתכן שניתן להוכיח כי (למשל) אל, כפי שהוא מתואר בספר דת מסוים, אינו
קיים. אולי
אפשרי אפילו להוכיח שלא קיים אל המתואר בדת עכשווית כלשהי.
הלכה למעשה,
האמונה שלא קיים אל המתואר באמצעות דת כלשהי, קרובה מאוד לאמונה שלא קיים
אל. מכל
מקום, הדבר שונה די המידה כדי שהוכחות הפוכות, המבוססות על חוסר האפשרות
להפריך
קיום אל מסוג כלשהו, אינם ישימות באמת.
"אבל
מה אם האל הוא מעצם מהותו בלתי ניתן לגילוי?"
אם אלוהים
נמצא ביחסי גומלין כלשהם עם עולמנו, אזי השפעות התערבותו חייבות להיות
בעלות בטוי
פיסי כלשהו. לכן התערבותו ביקום שלנו חייבת להיות בעקרון גלויה לעין.
אם האל הוא
בלתי ניתן לגילוי מעצם מהותו, ניתן להסיק שאינו מתערב ביקום שלנו בכל דרך
שהיא.
אתאיסטים רבים יטענו, שאם האל אינו מתערב כלל ביקומנו, הרי שאין חשיבות
לשאלה האם
הוא קיים אם לאו. דבר אותו לא ניתן לגלות אף ברמה העקרונית אינו מתקיים
מבחינה
הגיונית.
כמובן, יתכן
שברמה העקרונית ניתן לגלות את האל, ואנו פשוט לא מסוגלים לגלותו הלכה
למעשה. מכל
מקום, אם עלינו להאמין בתנ"ך, הישראלים לא מצאו כל קושי בגילוי קיומו של
האל.
לבטח עליו להיות גלוי גם כיום? מדוע השתנה המצב?
שימו לב
שאיני דורש שהאל יתערב בדרך הניתנת לאימות מדעי או פיסי. יתכן שאזכה
לחשיפה מסוג
כלשהי, להתנסות ישירה כלשהי בקיומו של האל. התנסות מעין זו לא תהיה ניתנת
להעברה,
ולא תהיה מושא לאימות מדעי - אבל בכל אופן תהיה משכנעת כמו כל הוכחה אחרת.
אבל אם על
ידי התגלות ישירה או על ידי התבוננות, לבטח חייבת להיות אפשרות להבחין
בהשפעות
מסוימות שנגרמו על ידי נוכחותו של אלוהים. אחרת, איך אוכל להבחין בינו
ובין דברים
אחרים שאינם קיימים?
"אלוהים
הוא יחידי במינו. הוא הישות העליונה, בורא היקום. הוא חייב להתקיים מעצם
הגדרתו."
דברים אינם
קיימים רק משום שתוארו כקיימים. אנו יודעים הרבה על תכונותיו של סנטה
קלאוס
["סבא חג-המולד"] - כיצד הוא נראה, מה הוא עושה, היכן הוא מתגורר, מהם
שמות האיילים שלו וכו'. אבל אין פרושו שסנטה אכן קיים.
"אז
מה אם הצלחתי להוכיח בצורה הגיונית שאלוהים קיים?"
ראשית, לפני
שתתחילו להוכיח, אתם חייבים להגדיר בצורה ברורה ומדויקת למה בדיוק אתם
מתכוונים
במילה "אלוהים". הוכחה הגיונית דורשת הגדרה ברורה של הדבר אותו אתם
מנסים להוכיח.
"אבל
כולם יודעים למה הכוונה במושג 'אלוהים'!"
לדתות שונות
רעיונות שונים מאוד בנוגע למהות האל. אף לא קיימת הסכמה בנוגע לנושאים
בסיסיים
כגון מספר האלים, מינם וכו'. הגדרתו של אתאיסט למילה "אלוהים" עשויה
להיות שונה מאוד מהשקפותיכם.
"בסדר,
אז אני מגדיר למה הכוונה ב'אלוהים', ולאחר מכן מוכיח בצורה לוגית שהוא
קיים, האם
זה יספיק לך?"
אף לאחר מאות
שנות מאמצים לא הצליח איש להביא הוכחה הגיונית ומוצקה לקיומו של האל.
למרות זאת,
מכל מקום, אנשים חשים לעתים קרובות שהם מסוגלים להוכיח בצורה לוגית את
קיומו של
האל.
לרוע המזל,
ההגיון אינו מכתיב את המציאות. אף אם תצליחו להוכיח בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים
את קיומו של האל, הדבר לא יסייע לכם בהרבה. יתכן שחוקי ההגיון שלכם אינם
שומרים
תמיד על האמת - שמערכת ההגיון שלכם לקויה. יתכן שהנחות היסוד שלכם שגויות.
יתכן
אפילו שהמציאות אינה עקבית מבחינה הגיונית. בסופו של דבר, הדרך היחידה כדי
לגלות
מה קורה באמת היא ההתבוננות. ההגיון יכול רק לתת לכם מושג, היכן להתבונן
וכיצד.
ורוב הטעונים הלוגיים בנוגע לאל לא ממלאים אף משימה זו.
ההגיון הוא
כלי מועיל לשם ניתוח נתונים והקשה על המתרחש. אבל אם ההגיון והמציאות אינם
עולים
בקנה אחד, המציאות מנצחת.
"אם
כן, נראה לי שדבר לא ישכנע אותך בקיומו של האל."
הגדרה ברורה
של "אלוהים", בנוסף להוכחות אוביקטיביות ומשכנעות, יספיקו כדי לשכנע
אתאיסטים רבים.
אבל ההוכחה
חייבת להיות אוביקטיבית. הוכחה מספורי
מעשיות על התנסותם הדתית של אנשים אחרים אינה מספקת. ונדרשת עדות חזקה
ומשכנעת, משום שעצם קיומו של אל הנה טענה יוצאת דופן - וטענות יוצאות דופן
דורשות
הוכחה יוצאת דופן.
"אוקיי,
אולי אתה חושב שקיימת הצדקה פילוסופית התומכת באתיאיזם, אבל האין זו עדיין
אמונה
דתית?"
אחד הבילויים
הנפוצים ביותר בדיונים פילוסופיים הוא "משחק ההגדרה מחדש". ההשקפה
הצינית על משחק זה היא כדלקמן:
אדם א' מתחיל
בטעון הפתוח לדיון. בעת שאדם ב' מצביע על העובדה שלא יתכן שהדבר נכון, אדם
א'
בהדרגה מגדיר מחדש את המלים בהן השתמש בטעון עד שהוא מגיע למשהו שאדם ב'
נכון
לקבל. לאחר מכן הוא רושם את הטעון, יחד עם העובדה שאדם ב' הסכים לו,
וממשיך. בסופו
של דבר א' משתמש בטעון בתור "עובדה מוסכמת" אבל משתמש בהגדרות המקוריות
של כל המלים שבו ולא בניסוח מחדש המעורפל, שלו הזדקק במקור כדי לגרום לב'
להסכים
עמו. ב' יעדיף לשתף פעולה במקום להיתפס כבלתי עקבי.
מטרת עיוות
זה היא שהתשובה לשאלה "האין האתיאיזם אמונה דתית?" תלויה בצורה מכרעת
בכוונת המילה "דתי". "דת" מתאפיינת בדרך כלל באמונה בכוח
על-אנושי שליט - בעיקר באלים מסוג מסוים - ובאמונה וסגידה.
(כדאי לציין
בדרך אגב שזרמים מסוימים בבודהיזם אינם "דת" בהתאם להגדרה מעין זו).
אתיאיזם לבטח
אינו אמונה בכוח על-אנושי כלשהו. כמו כן אין הוא מתאפיין בפולחן בכל
משמעות
הגיונית כלשהי. אם מרחיבים את הגדרת ה"דת" כך שתכלול גם אתיאיזם, התוצאה
היא לעתים קרובות שהיבטים אחרים של התנהגות בני אדם מוגדרים לפתע כ"דת"
כגון מדע, פוליטיקה וצפייה בטלוויזיה.
"אוקיי,
אולי אין זה דת במובן המדויק של המילה. אבל לבטח הבטחון באתיאיזם (או
במדע) נובע
מתוך אמונה, כמו בדת?"
ראשית, לא
ברור לגמרי שאתיאיזם ספקני הנו דבר שמישהו באמת מאמין בו.
שנית, נחוץ
לאמץ מספר אמונות יסוד או הנחות כדי להבין פחות או יותר את הנתונים
החושיים שאנו
חווים. רוב האתאיסטים מנסים לאמץ אמונות יסוד מעטות ככל האפשר, ואפילו אלה
ניתנות
לבחינה במקרה שהנסיון גורם להן להיות מוטלות בספק.
המדע פועל
מתוך מספר הנחות יסוד. למשל, רווחת ההנחה שחוקי הפיסיקה הם זהים לגבי כל
המשקיפים
(או, לכל הפחות, כל הצופים במסגרות היציבות). זהו סוג הנחות היסוד שאותן
מניח
האתאיסט. אם רעיונות בסיסיים כגון אלה מכונים "מעשים הנובעים מתוך
אמונה", אזי יש לטעון שכמעט כל דבר אותו אנו יודעים חייב להתבסס על מעשים
הנובעים מתוך אמונה, והמונח מאבד את משמעותו.
לעתים קרובות
יותר משמשת המילה "אמונה" כדי להגדיר אמון מלא וחסר פשרות בדבר מה.
בהתאם להגדרה מעין זו, אתיאיזם ומדע לבטח אינם מעשים הנובעים מתוך אמונה.
כמובן,
אתאיסטים או מדענים בודדים יכולים להיות דוגמטיים בדיוק כמו חסידים דתיים
בעת
שיטענו שדבר מה הנו "עובדה מוגמרת". אולם אין זו המגמה הרווחת. קיימים
אתאיסטים רבים שיהססו לטעון בוודאות גמורה שהיקום אכן קיים.
המילה
"אמונה" משמשת גם כדי להתיחס לאמון שאינו מתבסס על ראיות תומכות או על
הוכחות. אתיאיזם ספקני לבטח אינו מתאים להגדרה זו, היות שאתיאיזם ספקני
אינו דוגל
באמונה כלשהי. אתיאיזם חזק מתקרב אליה יותר, אבל עדיין לא מתאים באמת,
היות שאף
האתאיסט הדוגמטי ביותר ינטה להתיחס לנתונים נסויים כלשהם (או להעדרם) בעת
ההצהרה
שאלוהים אינו קיים.
"אם
אתיאיזם אינו בעד הדת, לבטח הוא נגדה?"
חבל שנטיית
האנשים היא לתייג כל דבר בתור "תומך ב-" או "מתנגד ל-",
"ידיד" או "אויב". האמת מורכבת יותר.
אתיאיזם היא
עמדה שפונה מכוח ההגיון נגד האמונה באל. במובן זה, יתכן שהיא "נגד הדת".
מכל מקום, כשמאמינים דתיים מדברים על האתאיסט כעל "מתנגד לדת", כוונתם
בדרך כלל שהאתאיסט מתנגד באופן כלשהו למאמינים ולעתים אף שונא אותם.
קטלוג זה של
האתאיסטים בתור עוינים את הדת אינו הוגן. גישות של אתאיסטים כלפי
התיאיסטים משתרעות
למעשה על פני טווח רחב.
רוב
האתאיסטים דוגלים בגישת "חיה ותן לחיות". אלא אם כן ישאלו על כך, לא
יזכירו בדרך כלל את עובדת היותם אתאיסטים, חוץ מאשר אולי בפני חברים
קרובים. כמובן
שדבר זה עשוי להיות בחלקו תוצאה של חוסר קבילות חברתית של האתיאיזם
במדינות רבות.
אתאיסטים
אחדים הם נגד הדת במידה זו או אחרת ועשויים אפילו לנסות ולהמיר אחרים
כשעולה
ההזדמנות לכך. מבחינה היסטורית, אתאיסטים נוגדי דת כגון אלה הותירו רק
חותם קלוש
על החברה, מחוץ למדינות הגוש המזרחי.
(אם לסטות
מעט מהנושא: מטרתה המקורית של ברה"מ היתה הפרדת הכנסייה מהמדינה, בדיוק
כמו
המצב ששורר בארה"ב. אזרחים סובייטיים היו חופשיים מבחינה חוקית לעסוק בכל
פולחן שהוא. המיסוד של "אתיאיזם מדיני" הגיע, כשסטלין עלה לשלטון וניסה
להחריב את הכנסיות כדי להשיג כוח מוחלט על הציבור.)
אתאיסטים
אחדים מביעים את דעותיהם בגלוי, אבל רק במקום בו הם רואים פלישה דתית
לנושאים
שאינם קשורים בה - למשל, ממשלת ארה"ב. אנשים כגון אלה מעונינים בדרך כלל
בהפרדת הכנסיה מהמדינה.
"אבל
אם אינך מניח לדת להשתתף בניהול המדינה, לבטח זהה הדבר לאתיאיזם מדיני?"
עקרון ההפרדה
בין הדת למדינה אומר, שעל המדינה להמנע מלחוקק חוקים הנוגעים לאמונות
דתיות. בעיקר
פרושו לא רק שהמדינה לא רשאית לקדם דת אחת על חשבון אחרת, אלא גם שאינה
רשאית לקדם
כל אמונה שהיא בעלת אופי דתי.
הדתות עדיין
יכולות להשפיע בעניינים חילוניים לחלוטין. למשל, מאמינים דתיים היו אחראים
מבחינה
היסטורית לעידוד תיקונים פוליטיים רבים. אף כיום, ארגונים רבים המנהלים
מסעות
תעמולה בעד הגדלת ההשקעה בעזרה מבחוץ נוסדו כמסעות דתיים. כל עוד הם
מקדמים
עניינים חילוניים, וכל עוד הם אינם מפלים על רקע דתי, רוב האתאיסטים
מרוצים למדי
לצפות בהם בעודם מביעים את דעתם.
"מה
בנוגע לתפילה בבית הספר? אם אין אלוהים, מה אכפת לך אם אנשים מתפללים?"
משום שאנשים
שמתפללים הם מצביעים ומחוקקי חוקים ונוטים לעשות דברים שמהם אלה שאינם
מתפללים לא
יכולים פשוט להתעלם. כמו כן, תפילה נוצרית בבתי הספר מדכאת ילדים שאינם
נוצרים,
אפילו נאמר להם שאין עליהם להצטרף. הדבר שלילי במיוחד אם התפילה מנוהלת על
ידי
מורה או זוכה לתמיכה רשמית אחרת.
פירושו של
קיום מגוון דעות דתיות ולא-דתיות הנו שלא קיימת אפשרות לנסח תפילה
משמעותית שתתקבל
על דעתם של כל אלה שנוכחים בארוע ציבורי כלשהו.
זוהי סיבה
אחת בגללה מערכת בתי הספר הציבוריים בארה"ב אינה רשאית לתמוך באמונות
דתיות
מסוימות באמצעות זמן תפילה רשמי בבתי הספר. ילדים רשאים, כמובן, להתפלל
ככל חפצם
בזמנם החופשי. לא קיים מצב שבו נעשים נסיונות למנוע תפילה בבתי הספר.
"הזכרת
נוצרים שעורכים מסעות תעמולה לשם עזרה חיצונית מוגברת. מה בנוגע
לאתאיסטים? למה לא
קיימות אגודות צדקה או בתי חולים מטעם האתאיסטים? האין האתאיסטים מתנגדים
לאגודות
הצדקה הדתיות?"
קיימים
ארגוני צדקה רבים ללא כוונה דתית, להם האתאיסטים יכולים לתרום. חלק
מהאתאיסטים אף
תורם לארגוני צדקה דתיים, בגלל התועלת המעשית שהם מביאים. קיימים אתאיסטים
שאף
עובדים בהתנדבות עבור ארגוני צדקה שנוסדו על בסיס דתי.
נראה שרוב
האתאיסטים מרגישים שאין תועלת בפרסום האתיאיזם בהקשר לצדקה. לגביהם
האתיאיזם הוא
רק עניין פשוט, ברור ויום-יומי, בדיוק כמו צדקה. רבים מרגישים שעצם השימוש
בצדקה
פשוטה בתור תירוץ לקידום מערכת אמונות דתיות מסוימת היא מעשה זול, שלא
לומר צדקני.
לגבי אתאיסטים
"חלשים", בניית בית חולים כדי לומר "איני מאמין באלוהים" הוא
רעיון מוזר למדי. הדבר דומה לקיום מסיבה כדי לומר, "היום אינו יום
הולדתי". למה לטרוח? רק לעתים רחוקות האתיאיזם הוא בעל אופי מיסיונרי.
"אמרת
שהאתיאיזם אינו מתנגד לדת. אבל אולי זו רתיעה מהדרך בה מישהו חונך, צורה
של
מרד?"
אולי כך הוא
הדבר לגבי אחדים. אבל לאנשים רבים הורים שלא מנסים לכפות עליהם כל רעיונות
דתיים
(או אתאיסטיים) ורבים מבין אנשים אלה בוחרים להכנות "אתאיסטים".
ללא ספק
אנשים דתיים מסוימים משתמשים בדת בגלל רתיעה מחינוך אתאיסטי, בתור דרך
להיות שונה.
מצד שני, רבים בוחרים בדת כדי לענות על צפיות האחרים.
בסך הכל
איננו יכולים לקבוע בוודאות האם האתיאיזם או הדת הם מרד או צייתנות. אם כי
באופן
כללי, אנשים נוטים ללכת עם הזרם יותר מאשר לפעול או לחשוב באופן עצמאי.
"במה
שונים אתאיסטים מאנשים דתיים?"
הם אינם
מאמינים באלוהים. זה הכול.
אתאיסטים
יאזינו אולי ל"הווי מטאל" - אולי אפילו מהסוף להתחלה - או שיעדיפו רקוויים
של ורדי, גם אם הם מכירים את המילים. אולי ילבשו חולצות פרחוניות ואולי
יתלבשו
בשחור; הם עשויים אף לעטות שמלות כתומות. (בודהיסטים רבים אינם מאמינים
באל מסוג
כלשהו.) אתאיסטים אחדים אף נושאים איתם באופן קבוע עותק של התנ"ך - לשם
ויכוחים נגדו, כמובן!
תהיה אשר
תהיה, הסיכויים שפגשת אתאיסטים אחדים מבלי ששמת לב לכך הם גדולים.
אתאיסטים בדרך
כלל אינם יוצאים דופן מבחינת ההתנהגות וההופעה.
"אינם
יוצאים דופן? אבל האין האתאיסטים מוסריים פחות מאנשים דתיים?"
תלוי. אם אתה
מגדיר מוסריות בתור ציות לאל, אזי כמובן שהאתאיסטים מוסריים פחות היות
שאינם
מצייתים לאל כלשהו. אבל בדרך כלל, כשמישהו מדבר על מוסריות, הכוונה היא
להתנהגות
חברתית מקובלת ("נכונה") לעומת התנהגות בלתי מקובלת ("לא
נכונה").
בני אדם הם
חיות חברתיות, וכדי להצליח באופן מקסימלי עליהם לשתף פעולה אלה עם אלה.
סיבה זו
טובה למדי כדי להרתיע את רוב האתאיסטים מהתנהגות "אנטי-סוציאלית" או
"בלתי מוסרית", מסיבות הנובעות משמירה עצמית גרידא.
אתאיסטים
רבים מאמינים בדרך "מוסרית" או "רחומה", פשוט משום שהם
מרגישים נטייה טבעית להזדהות אישית עם בני אדם אחרים. למה אכפת להם מה
קורה
לאחרים? הם אינם יודעים, זהו פשוט טבע הדברים.
כמובן,
קיימים אנשים המתנהגים בצורה "בלתי מוסרית" ומנסים להשתמש באתיאיזם לשם
הצדקת פעולותיהם. מכל מקום, קיים אותו מספר של אנשים המתנהגים בצורה "בלתי
מוסרית" ואז מנסים להשתמש באמונותיהם הדתיות כדי להצדיק את פעולותיהם.
למשל:
"להלן
ממרה ראויה לאמון ולקבלה מלאה: ישו הנוצרי בא לעולם כדי להציל חוטאים...
אבל בדיוק
מסיבה זו זכיתי לחסד כך שבאמצעותי... ישו הנוצרי יוכל להציג את סבלנותו
האינסופית
כדוגמה לאלה שמוכנים להאמין בו ולזכות בחיי נצח. עתה מגיעים למלך הנצחי,
בן
האלמוות, הבלתי נראה, האל היחיד, כבוד ותהילה לנצח נצחים."
הציטוט
הנ"ל מובא מתוך הצהרה שנאמרה בפני ביהמ"ש ב-17 בפברואר 1992 על ידי ג'פרי
דהמר, רוצח סדרתי ידוע לשמצה וקניבל שפעל במילווקי, וויסקונסין. נראה שמול
כל רוצח
המונים אתאיסטי קיים רוצח המונים דתי. אבל מה בנוגע למוסריות זניחה יותר?
סקר שנערך על
ידי ארגון רופר מצא שההתנהגות מדרדרת לאחר חוויות ה"לידה מחדש" [הכוונה
היא לתנועת "נוצרים שנולדו מחדש"]. בעוד ש-4% בלבד מבין המשיבים אמרו
שנהגו במצב של שכרות לפני ש"נולדו מחדש", הרי ש-12% עשו כך לאחר ההמרה.
באופן דומה, 5% השתמשו בסמים לא חוקיים לפני ההמרה, 9% אחריה. 2% הודו
בעיסוק מיני
בלתי חוקי לפני הישועה, 5% אחריה. ("חשיבה חופשית
היום", ספטמבר 1991, עמ' 12.)
כך שנדמה
שלכל היותר כי אין לדת שליטה בלעדית על התנהגות מוסרית.
כמובן, אנשים
רבים מומרים לנצרות (ומתרחקים ממנה) במהלך תקופת ההתבגרות ושנות העשרים
המוקדמות
שלהם. זהו גם הזמן שבו אנשים מתחילים לשתות והופכים לפעילים מינית. יתכן
שהמספרים
הנ"ל פשוט מצביעים על כך שאין לנצרות השפעה על התנהגות מוסרית או שההשפעה
אינה מספקת כדי להביא לירידה כללית בהתנהגות בלתי מוסרית.
"האם
קיים דבר כגון מוסריות אתאיסטית?"
אם הכוונה
היא "האם קיים דבר כגון מוסריות לגבי אתאיסט?" אזי התשובה היא חיובית,
כפי שהוסבר לעיל. לאתאיסטים
רבים דעות הנוגעות למוסריות, איתנות לא פחות כדעותיהם של אנשים דתיים.
אם הכוונה
היא "האם קיים קוד מוסרי המאפיין את האתיאיזם" אזי התשובה היא שלילית.
אתיאיזם כשלעצמו לא רומז דבר על התנהגותו של אותו אדם. רוב האתאיסטים
מצייתים
לרבים מבין "הכללים המוסריים" לפיהם מתנהלים הדתיים, אבל מסיבות אחרות.
אתאיסטים רואים במוסריות דבר שנוצר על ידי בני האדם בהתאם לדרך בה מרגישים
בני
האדם שהעולם "אמור" לפעול, במקום לראות בכך מערכת חוקים שהוצאו כצו על
ידי ישות על-טבעית.
"אם כן,
האין האתאיסטים פשוט תיאיסטים המתכחשים לאל?"
מחקר שנערך
על ידי הקרן לחופש
מדת מצא, שמעל ל- 90% מקרב האתאיסטים שהשיבו לשאלון נהיו כאלה משום
שהדת לא
"עשתה להם את זה". הם מצאו שאמונות דתיות באופן בסיסי אינן עולות בקנה
אחד עם הדברים בהם הבחינו מסביבם.
אתאיסטים
אינם חסרי אמונה מתוקף בורות או הכחשה. הם חסרי אמונה מתוקף בחירה. חלקם
הארי
הקדישו זמן ללימוד דת אחת או יותר, לפעמים בצורה מעמיקה ביותר. הם החליטו
החלטה
זהירה ושקולה לדחות אמונות דתיות.
החלטה זו
עשויה, כמובן, להיות תוצאה בלתי נמנעת מאישיותו של אותו אדם. לגבי אדם
ספקן מטבעו,
הבחירה באתיאיזם היא לעתים קרובות הבחירה ההגיונית היחידה, ולכן הבחירה
היחידה
שאותו אדם יכול לבצע בכנות.
ניתן להשתמש
במילה "הכחשה" במובן של "אי קבלת האמת". רק באותו מובן
האתאיסט מתכחש לקיומו של האל. אין הוא "מתכחש" ומתעלם באופן רצוני
מההוכחות. כמו כן אין הוא בהכרח טוען לאי קיומו של האל.
"אבל
לבטח הדיון באל בדרך זו הוא הודעה שקטה בעצם קיומו?"
כלל וכלל לא.
אנשים מדברים בכל חג מולד על סנטה קלאוס. אין פירושו שהוא אכן מטפס במורד
הארובה
ומשאיר מתנות לכולנו. אנשים המשחקים במשחקי דמיון דנים בסוגים שונים
ומשונים של
יצורים מוזרים החל מאורקים וגובלינים ועד לענקים ומינוטאורים. גם אלה אינם
קיימים.
"אבל
האין האתאיסטים רוצים להאמין באל?"
אתאיסטים
מנהלים את חייהם כאילו אין איש המשגיח עליהם. רבים מביניהם לא רוצים
שישגיחו
עליהם, בלי קשר לטבעה השפיר של דמות "האח הגדול".
חלק
מהאתאיסטים היו רוצים להיות מסוגלים להאמין באל - אבל אם כן, אז מה? האם אנו אמורים
להאמין בדברים רק משום שהיינו רוצים שיהיו נכונים? הסכנה שבגישה כגון
זו אמורה
להיות ברורה. אתאיסטים מחליטים לעתים קרובות שאין די בעצם הרצון להאמין
בדבר מה;
חייבת להיות הוכחה לאמונה.
"אבל
כמובן שאתאיסטים לא רואים עדות לקיומו של האל - אין בליבם הנכונות לראותו!"
רבים מבין
האתאיסטים, הגם שלא כולם, היו בעבר דתיים. כפי שהוסבר לעיל, חלקם הארי שקל
ברצינות
את האפשרות לקיומו של האל. אתאיסטים רבים הקדישו זמן לתפילות בנסיון להגיע
לאל.
נכון, כמובן,
שאתאיסטים מסוימים אינם בעלי "ראש פתוח". אבל ההנחה שכל האתאיסטים
משוחדים וצבועים היא מעליבה ואטומה. הערות כגון "כמובן שאלוהים קיים, אתם
פשוט לא מחפשים כהלכה" יכולות להחשב גם הן כמתנשאות.
ודאי, אם
רצונך לעסוק בויכוח פילוסופי עם אתאיסטים חיוני שתתן להם את היתרון שבספק
ותניח
שהם כנים באומרם שחיפשו אחר אלוהים. אם אינך מוכן להאמין שבאופן בסיסי הם
מספרים
את האמת, אין טעם בדיון.
"האין
החיים חסרי משמעות לחלוטין עבור אתאיסט?"
אולי כך הוא
המצב לגבי אחדים מביניהם, אבל עדיין, אתאיסטים רבים מנהלים חיים רבי
משמעות. הם
מחליטים מה לדעתם מעניק משמעות לחיים והם חותרים לקראת מטרות אלה. הם
מנסים לגרום
לחייהם להיות משמעותיים לא על ידי השאיפה לחיי נצח אלא על ידי השפעה על
אנשים
אחרים שימשיכו אחריהם. למשל, אתאיסט עשוי להקדיש את חייו לרפורמה פוליטית,
בתקווה
להשאיר חותם על ההיסטוריה.
החיפוש אחר
"משמעות" ו"מטרה" בארועים אקראיים הם נטייה אנושית. על כל
פנים, בשום אופן אין זה מובן מאליו ש"חיים" הם דבר בעל
"משמעות".
כדי לנסח זאת
בצורה אחרת, לא כל דבר שנראה כמו שאלה הוא למעשה דבר הגיוני שיש לשאול.
אתאיסטים
אחדים מאמינים שהשאלה "מהי משמעות החיים?" היא מטופשת באותה מידה כמו
השאלה "מהי המשמעות של כוס קפה?" הם מאמינים שאין לחיים כל מטרה או
משמעות, הם פשוט קיימים.
כמו כן, אם
קיים צורך בכוח חיצוני מסתורי כדי לתת "משמעות" לקיומו של מישהו, האין
דבר זה הופך קיום של אל היפותטי מסוג כלשהו לחסר משמעות?
"אם
כך, כיצד מוצאים האתאיסטים נחמה בזמנים מסוכנים?"
קיימות דרכים
רבות כדי לשאוב נחמה:
- חברים ומשפחה
- חיות מחמד
- אוכל ושתייה
- מוסיקה, טלוויזיה, ספרות, אמנות ובידור
- ספורט ותרגול
- מדיטציה
- פסיכותרפיה
- סמים ותרופות
- עבודה
זו עלולה
להשמע כדרך ריקנית ופגיעה למדי כדי להתייצב מול סכנות, אך מה בכך? האם על
האנשים
להאמין בדברים מסוימים משום שהם מהווים נחמה, או האם עליהם להתיצב בפני
המציאות,
קשה ככל שלא תהיה?
בסופו של דבר
זוהי החלטתו של הפרט. רוב האתאיסטים לא מסוגלים להאמין במשהו שבו לא היו
מאמינים
בנסיבות אחרות, אך ורק בגלל שהדבר גורם להם לחוש בנוח. הם מציבים את האמת
לפני
הנוחיות ולוקחים בחשבון שאם החיפוש אחר האמת גורם להם לעתים לחוש אומללים,
זה ביש
מזל. האמת לעתים קרובות מכאיבה.
"האין
האתאיסטים חוששים שלפתע יוכיחו שהם טועים?"
התשובה הקצרה
על כך היא, "לא, ואתם?"
אתאיסטים
רבים הם כאלה מזה שנים רבות. הם נתקלו בטעונים רבים ובהרבה הוכחות לכאורה
לקיום
האל, אבל הם מצאו שכולם חסרי תוקף או שאינם חד משמעיים.
אלפי שנות
אמונה דתית לא הביאו לכל הוכחה משכנעת לקיום האל. לכן אתאיסטים נוטים
להרגיש
שהסבירות לכך שיעמידו אותם על טעותם בעתיד הקרוב היא קלושה, והם מפסיקים
לדאוג
בנוגע לכך.
"אם
כן, מדוע על המאמינים להעמיד את אמונתם למבחן? האין חלים עליהם אותם
הטעונים?"
לא, משום
שהאמונות העומדות למבחן אינן דומות. אתיאיזם
חלש הוא "עמדת
המחדל" של הספקן; אין היא טוענת דבר. אתיאיזם
חזק הוא אמונה שלילית.
האמונה בדת היא אמונה חיובית חזקה מאוד.
אתאיסטים
טוענים לפרקים שעל הדתיים לבדוק את אמונותיהם בגלל הנזק המוחשי שהן עלולות
לגרום -
לא רק למאמינים, אלא גם לכל אחד אחר.
"איזה
סוג של נזק?"
הדת מייצגת
עול כלכלי ותעסוקתי כבד שמוטל על המין האנושי. אין זה פשוט עניין של
מאמינים דתיים
המבזבזים את כספם על הקמת כנסיות. חשבו על כל הזמן והמאמץ שהוצא בהקמת
כנסיות,
בתפילות וכד'. דמיינו איך אותו מאמץ יכול היה להיות מושקע בצורה טובה יותר.
דתיים רבים
מאמינים בריפוי מופלא. קיימות דוגמאות רבות של אנשים חולים ש"החלימו"
בעקבות התערבות כומר, הפסיקו ליטול את התרופות שנרשמו להם על ידי הרופאים
ונפטרו
כתוצאה מכך. מאמינים מסוימים מתו משום שסרבו לעירויי דם על רקע דתי.
ניתן לטעון
שהתנגדות הכנסיה הקתולית לפיקוח על הילודה בכלל - וקונדומים בפרט - מחריפה
את
בעיית צפיפות האוכלוסין במדינות רבות של העולם השלישי ותורמת להתפשטות
האיידס
בעולם כולו.
ידוע על
מאמינים אדוקים שהעדיפו לרצוח את ילדיהם מאשר להניח להם להיות לאתאיסטים
או להתחתן
עם מישהו מדת אחרת. ידוע על מנהיגים דתיים שהצדיקו רצח על בסיס חילול השם.
התקיימו
מלחמות דת רבות. אף אם נקבל את הטענה שהדת לא היתה הגורם האמיתי למלחמות
אלה, הרי
שעדיין שימשה כהצדקה יעילה עבורם.
"אלה
לא היו מאמינים אמיתיים. הם רק טענו כך לשם תרוץ דבר כלשהו."
זה דומה
במקצת לטענה המופרכת של איש סקוטי אמיתי.
מה גורם
למישהו להיות מאמין אמיתי? קיימות כל כך הרבה "דתות יחידות אמיתיות" עד
שקשה לומר. הביטו בנצרות: קיימות קבוצות רבות המתחרות ביניהן, וכולן
משוכנעות שרק
הן הנוצרים האמיתיים. לפעמים הן אף נלחמות והורגות אלה את אלה. איך אתאיסט
אמור
להחליט מיהו הנוצרי האמיתי ומי לא, כאשר גם הכנסיות הנוצריות
העיקריות כגון
הכנסיה הקתולית והכנסיה של אנגליה בעצמן לא מסוגלות להחליט על כך ביניהן?
בסופו של דבר
נוקטים רוב האתאיסטים בהשקפה פרגמטית ומחליטים שכל מי שקורא לעצמו נוצרי
ומשתמש
באמונה הנוצרית או במערכת האמונות כדי להצדיק את פעולותיו אמור להחשב
לנוצרי. אולי
חלק מאותם נוצרים רק מעוותים את הוראת הנצרות למען מטרותיהם - אבל לבטח אם
ניתן
להשתמש בתנ"ך בצורה קלה כל כך כדי לתמוך במעשים בלתי נוצריים, לא יתכן
שהוא
קוד מוסרי טוב במיוחד? אם התנ"ך הם דברי האל, למה לא עשה אותו קשה יותר
לפרשנות מוטעית? ואיך אתה יודע שאמונותיך אינן עיוות של הדבר אליו התכוון
האל?
אם לא קיימת
פרשנות אחת ויחידה שאינה משתמעת לשתי פנים של התנ"ך, למה על אתאיסט להעדיף
פרשנות אחת על פני האחרת רק משום שכך אתה אומר? מצטער, אבל אם מישהו טוען
שהוא
מאמין בישו ושרצח אחרים משום שישו והתנ"ך אמרו לו לעשות כך, עלינו לכנותו
נוצרי.
"ברור
שיש להטיל ספק בהתבטאויות קיצוניות אלה של האמונה. אבל היות שאיש לא הוכיח
מעולם
שאלוהים אינו קיים, בלתי סביר בעליל שאמונות דתיות בסיסיות יותר, שמקובלות
על כל
הדתות, הן בגדר שטויות."
לא מפתיע שקיימות
אמונות דתיות בסיסיות, המשותפות לרבים, אם נוקטים בעמדה שהדת היא תוצר
חברתי.
מאותה זווית ראיה, הדתות שאלו רעיונות התורמים לייצוב חברה - כגון כיבוד
דמויות
סמכות, איסור על רצח וכו'.
בנוסף לכך,
נושאים רבים המשותפים לדתות הועברו לדתות חדישות יותר. למשל, הועלתה הסברה
שמקור
עשרת הדיברות של הברית הישנה הוא בחוקי חמורבי.
הטענה, שבלתי
סביר שדבר מסוים שהוא שטות רק משום שלא הופרך מעולם, לא תופסת. כשם שצוין
מוקדם
יותר בדיאלוג זה, טענות חיוביות
הנוגעות לקיום הישויות הן מעצם טבען קשות יותר להפרכה מאשר טענות שליליות.
איש לא
הוכיח מעולם שלא קיימת חיה כמו חד-קרן וקיימים סיפורים רבים אודותיהם, אבל
הדבר לא
מעמיד בספק את עצם היותם מיתוסים.
לכן הגיוני
בהרבה להחזיק בטענה שלילית בתור ברירת מחדל מאשר בחיובית. כמובן, אתיאיזם
"חלש" עשוי לטעון שהטוב ביותר הוא לא להחזיק בדעה כלשהי.
"ובכן,
אם אתיאיזם הוא כל כך נפלא, למה קיימים מאמינים רבים כל כך?"
לרוע המזל
אין לפופולריות של אמונה קשר הדוק למידת ה"נכונות" שלה או לשאלה האם היא
"פועלת". חשבו כמה אנשים מאמינים באסטרולוגיה, גרפולוגיה ומדעים לכאורה
אחרים.
אתאיסטים
רבים חשים שהרצון להאמין באלים פשוט מבטא חולשה אנושית. ודאי שבחברות
פרימיטיביות
רבות הדת מאפשרת לאנשים להתמודד עם תופעות שאין הם מבינים לאשורו.
כמובן,
קיימים יותר צדדים בדת. בעולם המתועש אנו מוצאים אנשים המאמינים בהסברים
דתיים
לתופעות מסוימות, אף שקיימים הסברים טבעיים הולמים ביותר. אולי הדתות החלו
כאמצעי
להסברת העולם, אבל כיום הן משרתות גם מטרות אחרות. למשל, לגבי אנשים רבים
הדת
ממלאת תפקיד חברתי ומספקת תחושת אחווה ושייכות.
"אבל
תרבויות כה רבות פיתחו דתות. לבטח דבר זה מעיד על משהו?"
לא באמת. בין
רוב הדתות קיים דמיון שטחי בלבד. למשל, כדאי לזכור שדתות כגון בודהיזם
וטאואיזם
חסרות כל סוג של תפישת האל כפי שהיא מתקיימת בנצרות. בקצרה, לא קיימת
הסכמה בין
הדתות בנוגע לאופיו של האל. לכן אחת הבעיות אתן עליכם להתמודד, אם ברצונכם
לדון
באלוהים עם אתאיסט, היא ההגדרה למה בדיוק אתם מתכוונים באותה מילה.
כמו כן, רוב
הדתות מזדרזות להוקיע דתות מתחרות, כך שמשונה למדי להשתמש בדת אחת כדי
לנסות
ולהצדיק אחרת.
"מה
בקשר לכל אותם מדענים ופילוסופים ידועים שהסיקו על קיומו של האל?"
ראשית, שימו
לב שהסקרים מגלים בדרך כלל, שבערך 40% מכלל המדענים מאמינים באל, כך
שהמאמינים
נמצאים במיעוט. (הסקר האחרון נערך ע"י אדוארד י. לרסון ולרי וויטהאם
ב-1996
ופורסם בכתב העת "טבע".)
במקביל לכל
מדען או פילוסוף המאמין באל קיים אחר שלא נוהג כך. מעבר לזה, כפי שכבר
צוין,
אמיתות אמונה לא נקבעת על ידי מספר האנשים המחזיקים בה. כמו כן חשוב להבין
שהאתאיסטים אינם רואים מדענים או פילוסופים מפורסמים באותה דרך שבה
המאמינים רואים
את מנהיגיהם הרוחניים.
מדען מפורסם
הוא רק אנושי. יתכן שהוא מומחה בשטחים מסוימים, אבל כשהוא מדבר על עניינים
אחרים
אין לדבריו משקל מיוחד. מדענים מכובדים רבים גרמו לעצמם להראות טפשים
כשדברו על
נושאים הנמצאים מחוץ לשדה המומחיות שלהם.
כמו כן, שימו
לב שגם היחס לדעותיהם של מדענים מפורסמים זוכה לטיפול ספקני מצד הקהילה
המדעית. גם
מומחים מוכרים בתחום מסוים עדיין חייבים להביא הוכחות לתאוריות שלהם. המדע
סומך על
תוצאות ניתנות לשחזור שזכו לאישורים עצמאיים. תאוריות חדשות שאינן עולות
בקנה אחד
עם כמות גדולה של ידע מדעי קיים יהיו מושא לבדיקה קפדנית במיוחד. אבל אם
העבודה
מעמיקה והנתונים ניתנים לשחזור, התאוריות החדשות יבואו במקום הישנות.
למשל, תורת
היחסות ומכניקת הקוונטים היו שתיהן שנויות במחלוקת ודרשו ויתור על תאוריות
מדעיות
רבות. ובכל זאת שתיהן התקבלו מהר יחסית לאחר שנסויים מקיפים הוכיחו את
אמיתותן.
תאוריות מדעיות לכאורה כגון תורות הבריאה נדחות לא משום שהן שנויות
במחלוקת אלא
בגלל שהן פשוט לא עומדות במבחנים מדעיים בסיסיים. (ר' FAQ
talk.origins
לשם מידע נוסף באתר http://www.talkorigins.org/
).
במסמך בנית
טעון הגיוני
קיים חומר נוסף הנוגע לאימות מדעי ולהוכחה
באמצעות סמכות.
"אז
אתה באמת טוען שאמונה דתית רווחת אינה מעידה על דבר?"
לא לגמרי.
היא לבטח מעידה על העובדה שלדת הנידונה תכונות שעזרו לה להתפשט עד כה.
תאורית הממטיקה
עוסקת ב"ממים" - מערכת רעיונות שעשויה להתפשט בין בני האדם בדרך הגנטית.
אתאיסטים אחדים רואים בדת מערכות של ממים טפיליים, מוצלחים במיוחד,
שמתפשטים על
ידי עידוד הפונדקאי להמיר אחרים. ממים מסוימים נמנעים מהרס בכך שהם מניעים
מאמינים
להטיל ספק בדוקטרינות או בשימוש בלחץ חברתי כדי למנוע ממאמינים לשעבר
להודות שטעו.
ממים דתיים מסוימים אף מעודדים את הפונדקאי שלהם להרוס פונדקאים הנשלטים
על ידי
ממים אחרים.
כמובן,
בהשקפת הממים לא קיימות מצוות מסוימות הקשורות עם הפצה מוצלחת של מם. הדת
אינה דבר
טוב משום מספר האנשים המאמינים בה, לא יותר מאשר שמחלה היא דבר טוב בגלל
מספר
האנשים שלקו בה.
מכל מקום,
אין לגישה הממטית הרבה מה לומר בנוגע לאמיתית המידע בממים.
"אף אם
הדת אינה נכונה לחלוטין, לפחות היא מעבירה מסרים חשובים. מהם המסרים
הבסיסיים של
האתיאיזם?"
קיימים
רעיונות רבים וחשובים שאתאיסטים מעודדים. הרשימה הבאה כוללת רק אחדים מהם.
אל
תופתעו לראות רעיונות שקיימים גם בדתות אחדות.
- התנהגות
מוסרית היא יותר מאשר ציות עיוור לחוקים.
- היו ספקנים
במיוחד לגבי טעונים חיוביים.
- אם ברצונכם
שלחייכם תהיה משמעות, עליכם חייבים לגלות אותה בעצמכם.
- חפשו אחר
האמת, אף אם דבר זה גורם לכם לחוסר נוחות.
- נצלו את
חייכם, היות שהם ככל הנראה היחידים שיהיו לכם אי פעם.
- אין טעם
לסמוך על כוח חיצוני כלשהו כדי שישנה אתכם; אתם חייבים להשתנות בעצמכם.
- רק משום
שדבר מה הוא מקובל אין פרושו שהוא טוב.
- אם עליכם
להניח משהו, הניחו משהו שקל לבחנו.
- אל תאמינו
בדברים רק משום שאתם רוצים שיהיו נכונים.
ולבסוף
(והחשוב מכול):
- כל האמונות
חייבות להיות חשופות לביקורת.
תודה על שהקדשתם זמן לקריאת מסמך זה.
ינואר 2004
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
