הגיגים פרטיים

מאת שאול ברונר

אחרי שנים רבות שאני נכנס לאתר "חופש" בתדירות כזו או אחרת, התעוררה אצלי השאלה, חופש ממי? ממה?

חופש מדת? דת לא עושה רע. אנשים עושים רע.

חופש מבורות, אמונות תפלות, פסקי הלכה הזויים? לא מפריעים לי. אני אמשיך לחטט באף בשבת אם זה יגרום לי הנאה.

מה נשאר? חופש ממנהיגים דתיים, שמאז תחילת ההיסטוריה של הדתות עושים את כל הרע שבעולם בשם הדתות והאלים שלהם.

אז אין כאן סתירה? אם הם עושים רע בשם הדת, זה אומר שהדת רעה? לא. הדת היא אילמת, פאסיבית וכל מנהיג דתי יכול לעשות בשמה כרצונו ויכול לעוות אותה ככל העולה על דעתו. כבר אמרו במסורת היהודית: 70 פנים לתורה. 70 פנים גם למנהיגים דתיים. לייבוביץ' כמנהיג דתי היה שונה ב-180 מעלות מכהנא כמנהיג דתי.

לדת אין יכולת להתקומם ולצעוק: "אתם מעוותים אותי".

מנהיגי השומר הצעיר בארץ יישמו סוג אחר של קומוניזם מזה שיישם סטאלין ברוסיה.

מנהיג דתי, פוליטיקאי של הדת, כמו כל פוליטיקאי מאז שנברא העולם, דואג קודם כל לעצמו - להשביע את תאוות הבצע שלו, את תאוות הכוח והשלטון שלו, ועוד תאוות שונות למיניהן. בשביל זה הוא יקים אינקוויזיציה, יעשה מסעי צלב, ישרוף מכשפות, יהרוס מגדלי תאומים וישחוט עיתונאים לעין המצלמות.

ובעיקר, יטפח בורות. ויטפח פחד. ויטפח טרור.

מנהיג דתי לא נבחר בבחירות דמוקרטיות. מנהיגים דתיים ממנים זה את זה. האפיפיור את החשמנים, החשמנים את הבישופים, האדמו"רים את בניהם או נכדיהם, וכו'. הציבור הדתי לא בוחר את מנהיגיו. זו דיקטטורה, וכל האמצעים האפלים שמפעילה דיקטטורה כדי לשרוד מופעלים גם על-ידי המנהיגים הדתיים.

אז חופש ממנהיגים דתיים?

ומרגיז לא פחות מהמנהיגים הדתיים זה אותו מנהיג חילוני שהפך לאייקון, שקיבל לידיו מדינה שיכול היה לעצב כמו פלסטלינה, ונתן את כל הכוח למנהיגים הדתיים ע"י אכיפת חוקי אישות דתיים על כלל הציבור וע"י אי הפרדת הדת ממדינה.

המילה 'חופש' המשמשת שם לעמותה ולאתר מכוונת לחופש של כל אדם לחיות את חייו הפרטיים בדרכו וע"פ השקפתו תוך חופש מלא מכל צורה של כפייה דתית, או כפייה בידי דתיים בכוח השלטון הקיים. על ה'חופש' הזה הרחבנו במאמר שקיים באתר שנים רבות.