הגומל לחייבים טובות

מאת ניצן

מצב היפותטי: אני יורד למטה לזרוק את האשפה. אזעקה. טיל של החמאס פוגע בדירה למעלה. אני ניצלתי - לא הייתי בדירה, כאמור.

האם עלי להודות עכשיו ל"שם יתברך"? (או לחלופין, להודות למזלי הטוב?)

אז הנה שתי סיבות שונות למה לא.

ראשית, במידה וקיים איזשהו "כל יכול" דמיוני שפעל להציל אותי בזמן ולהנחות אותי אל מחוץ לדירה - המניאק הווירטואלי, אם הוא אכן "כל יכול", עשה ממש עבודה גרועה. הוא לא עצר את הטרוריסטים מלייצר את הטילים ולכוון אותם עלי. הוא בוודאי לא עצר אותם מלשגר. למעשה, מכל הדירות באיזור הוא גם בחר בדיוק בדירתי שלי כדי להרוס אותה ולגרום לי (ורק לי) נזק אדיר, ברכוש ובזמן - נזק שבוודאי תהיה לו גם השלכה על בריאותי. הייתי אולי מאחל "נס" כזה לחלק משונאי, ומן הסתם עלי לשאת כלפי מכוון הדברים את "תפילת הגוער" ולא את "תפילת הגומל".

שנית, ביקום "דטרמיניסטי" המתנהל לפי חוקים ברורים, ושהכל בו צפוי, אילו לא הייתי יורד לזרוק את האשפה, היה החמאס מתנהל באופן שונה עוד לפני אותו רגע. כדי שרצף האירועים יוביל אותי להחלטה שונה באשר לזריקת האשפה, הרצף עצמו היה חייב להיות שונה עוד קודם לכן. אולי אפילו היתה מופסקת המלחמה עוד קודם עקב סיבה כלשהי, או שמא בכלל לא היתה מתקיימת, או שמא לא הייתי כלל כאן.

אם תחשבו על כך לעומק, שתי הסיבות הנ"ל סותרות במעט זו את זו, ולכאורה רק אחת מהן יכולה להיות נכונה. ביקום בו הכל צפוי ודברים נגזרים האחד מקודמיו על פי חוקים ברורים ומוחלטים, אין מקום לפעולתו של "כל יכול" כדי לשנות את מהלך הדברים, אלא אם כן גם פעולתו שלו צפויה מראש. לחליפין, יקום בו יושב לו איזשהו מכוון וירטואלי ומחליט בזמן אמיתי על מהלך הדברים - איננו יקום צפוי מראש. "הכול צפוי והרשות נתונה" הוא, כידוע, פרדוקס מובנה.

כך או כך, אין בדיוק למי ועל מה להודות.