זה גלגל החיים

מאת: ניצן

במשך עשרות מיליוני שנים כיסה ים טתיס את השונית ואת רעותיה. "קרטיקון" אנחנו מכנים את התקופה. מיליוני דורות של דינוזאורים שוטטו להם אי שם במרחקים, ואפילו יותר דורות של סרטנים עתיקים ורכיכות נולדו, חיו ומתו בשונית. מיליוני סבים ונכדים, שבמותם צנחו אט מטה והוסיפו את משקל שלדיהם לבית הקברות הענק, שצמח בהדרגה על קרקעית השונית. ורעותיה. "סלעי משקע" אנחנו מכנים כיום בית קברות ענק זה.

ועידנים באו וחלפו. היבשות נעו להן אט אט על גבי המגמה שמתחת. הים עבר ממקום למקום בקצב שהאיטיים מבעלי החיים לא יכלו לחוש בו. השונית ורעותיה כבר ראו אור שמש מבעד לגלים, ולא חלפו עוד שלושה מיליוני שנים וכבר היו איים קטנים. בתי קברות של רכיכות וסרטנים שבולטים מבעד לגלים. ונכדיהם של הקבורים המשיכו להיוולד, לחיות ולמות תחת הגלים שמסביב לאיים.

ובנקודה זניחה על ציר הזמן, עשרות מיליוני שנים אחר כך, יבש כבר מזמן האיזור כולו. השונית על שרידי שלדיה עדיין בלטה מעט. "הר הבית" או "חראם אל-שריף" אנחנו קוראים לה. את אוסף השלדים של קבוצת רכיכות אחת מסוימת שחיה ומתה לאורך מאות אלפי שנים, לא קבוצה מיוחדת, לא תואר לה ולא הדר - אנו מכנים "אבן השתיה". גושי שלדים ענקיים מבית הקברות העתיק הוזזו ממקום למקום בידי צאצאי צאצאיהם של חיות הפרווה הקטנות, שחיו לצידם של אותם דינוזאורים. אנו מכירים אותם בשמות כגון "הכותל", "מסגד אל-אקצה", "בית המקדש", "הכנסת".

ועידנים יבואו ויחלפו. היבשות ימשיכו לנוע להן אט אט על גבי המגמה שמתחת. בתי קברות עתיקים יכוסו, ובתי קברות חדשים ייחשפו. איים יופיעו והרים ישקעו. מינים ייעלמו ומינים יתפתחו. חלק מצאצאיהם של חיות הפרווה מכנים זאת "ימות המשיח".