אנלוגיות רבותיי, אנלוגיות!

מאת: ניצן

"אָנָלוֹגְיָה (מלעז; בעברית: היקש, הֶקֵּשׁ) היא יחס של דמיון, השוואה בין שני דברים ויותר. אנו משתמשים באנלוגיות בחלקים נרחבים של חיינו, מאחר שהן כלי חשיבה והבנה בסיסי." (מתוך ויקיפדיה)

אין כמו אנלוגיות להעביר מסר. לפעמים, סיפור טוב אחד מסביר מה שאלף מילים מתקשות. ובכל זאת, גם כאן קל לטעות ולהטעות - לעיתים בזדון, פעמים רבות מתוך חוסר תשומת לב להבדלים שבין הסיפור לדבר אותו הוא בא להסביר.

האנלוגיה שאני אישית אוהב מסבירה שאתאיזם הוא סוג של דת כמו שקרחת היא סוג של תספורת. כמובן שהטפות דתיות רבות עושות שימוש באנלוגיות - לא תמיד מתאימות. להלן מעט דוגמאות.

הניתוח המציל חיים

אנלוגיה זאת באה להסביר למה אלוהים הוא מוסרי ולא באמת גורם לסבל שקיים בעולם במקרים רבים.

הסיפור הולך בערך כך: ילד קטן נכנס לחדר ניתוח בעיצומו של ניתוח. הילד המסכן רואה אנשים רעולי פנים חותכים בבשר החי, ומבחינתו - הם רוצחים אדם חסר אונים על מיטתו. אבל בעצם מדובר בהיפך הגמור - הם מצילים את חייו.

האנלוגיה די ברורה: הרופאים המנתחים הם אלוהים, המנותח הוא אדם שסובל למרות שלא חטא, והילד הקטן הוא האדם הלא-מאמין, שכביכול מפספס תמונה רחבה של המציאות, ולכן שופט אותה לא נכון.

בחינה מדוקדקת יותר של הסיפור מעלה מדוע אינו אנלוגיה אמיתית. בניגוד לתכונות המיוחסות לאלוהים - המנתחים רעולי הפנים אינם כל-יכולים. בפועל, אילו יכלו, היו נמנעים מלחתוך בבשר החי ומרפאים את החולה מיידית, באופן נעים יותר (למעשה היו אפילו מונעים את מחלתו מלכתחילה). המנתחים גם אינם שולטים בתפיסתו של הילד, שאילו יכלו - היו גורמים לה להבין ולהפנים את הטוב שבמעשיהם.

לקריאה נוספת: סופרמן כמשל

המכונית שמנווטת באופן מקרי
    - או -
הטורנדו שיוצר מטוס ג'מבו

אנלוגיה זאת באה להסביר למה חייב להיות אלוהים שישלוט ויכוון את מה שאנו תופסים כמקריות.

הסיפור הוא בערך כך: שלוש מכוניות נוסעות בכביש מבאר שבע לתל אביב. האחת עם נהג, השתיים האחרות הן ללא נהג - הן נשלטות לכאורה על ידי תכנית מקרית.

כדי להגיע בנסיעה מבאר שבע לתל אביב נדרשות אלפי פעולות ניווט, כגון: פניות ימינה ושמאלה, עצירות, סיבובים וכו'. הנהג של המכונית הראשונה מפעיל את תבונתו בניווט ובנהיגה, ומגיע לבסוף לתל אביב.

מאחר שהמכונית השנייה והשלישית נשלטות על ידי תוכנית מקרית, חזקה עליהן שדי מהר תתרסקנה ולא תגענה רחוק מדי מבאר שבע, בוודאי לא לתל אביב. הסיכוי שהן תגענה לתל אביב הוא אפס. ואכן המכונית השנייה מתרסקת לאחר מספר מטרים, אבל השלישית... מגיעה לתל אביב! איך זה יכול לקרות? הסיכוי לכך הוא כאמור... אפס!

האנלוגיה ברורה: תהליכים ביקום שאנו מסבירים שהם מקריים, הביאו לתוצאות מורכבות שנראה שהסיכוי להגיע אליהן הוא אפס, ולכן חייבת להיות להם יד מכוונת. האנלוגיה של המכוניות נחמדה, אבל יש שני הבדלים עקרוניים בינה לבין התנהגות היקום במציאות.

ההבדל הראשון נוגע להדרגתיות, ומתייחס לנושאים כמו אבולוציה. באנלוגיה, אם נשים מחשבים עם תוכנה "מבולבלת" במכוניות שלנו, ולאחר כל ניסוי ניצור מכוניות חדשות שמבוססות על המכונית שבניסוי הקודם הגיעה קרוב יותר לתל אביב - לאחר מספר דורות של מכוניות - נגיע לתל אביב. כך עובדת האבולוציה.

במאה הקודמת כאשר חיפשנו תקופה לאיידס, היה רגע בו כמעט מצאנו. והנה וירוס האיידס עבר אבולוציה והתחסן לתרופה. הנקודה היא שלשם כך נדרשו מספר שינויים גנטיים בוירוס (יותר משינוי אחד), והסיכוי שמוטציה אקראית תיצור את כולם ביחד הייתה אפסית. אלא שבדיעבד התברר שכל אחד מהשינויים העניק הטבה הישרדותית "מסוימת" לוירוס, וכך בהדרגה באופן די מהיר (כי "דור" של וירוס הוא מאוד מהיר) - נוצרו דורות של וירוסים שהכילו את כל השינויים, ושרדו את התרופה. (סיכום של קטע מתוך הספר "כמעט כמו לווייתן" של סטיב ג'ונס)

הבדל נוסף נוגע לתפיסה שלנו את נושא ההסתברות. בפועל מתרחשים כל הזמן אירועים שהסיכוי שלהם להתרחש מלכתחילה היה אפס. שאלו את עצמכם לדוגמא: איזה סיכוי הייתם נותנים לפני שנה לכך שבדיוק כרגע תקראו מאמר כזה? מה הסיכוי שהייתם נותנים אז לכך שלפני שבוע יצאו בלוטו המספרים 3,17,19,22,23,28? והנה הם יצאו!

הפנמתנו מסקנות הסתברותיות היא חרב פיפיות. אם תקחו טריליון מכוניות (המספר האמיתי גדול הרבה יותר) ותתנו להן לנסות להגיע עם ניווט מקרי מבאר שבע לתל אביב, לפחות אחת מהן תגיע בסיכוי קרוב ל-1. למעשה זה אחד הטיעונים לביסוס תיאוריית ה"מולטיוורס" ("רב יקום"), כאשר היקום שלנו הוא אחד מוצלח מתוך טריליונים (שוב, המספר האמיתי גדול הרבה יותר).

גירסה נוספת לאנלוגיה דומה מספרת על סופת טורנדו שעוברת במגרש גרוטאות, ושואלת: מה הסיכוי שהחלקים המפוזרים יסתדרו בדיוק בצורה של בואינג 747 (המכונה "ג'מבו")?

הסיכוי, שכמובן הוא אפסי, אמור לגרום לנו להסיק שגם את גוף האדם המורכב אפילו עוד יותר - לא יצר תהליך מקרי. אלא שכאמור, אין שום מסקנה מדעית מקבילה שטוענת באשר לדבר מה דמוי "סופה" שערבב דברים ויצר את גוף האדם. התהליך אותו מסיק המדע הוא ארוך ומייגע, בן מיליארדי שנים, וכולל בתוכו אינספור שלבים אבולוציוניים של שכפולים, שינויים, ושרידות. "המפץ הגדול" (שאמור להיות המקבילה של אותה סופה בסיפור) לא יצר בשלביו המוקדמים של היקום שום דבר שקרוב אפילו לגוף האדם, אלא יותר לעננה גדולה של גז.

דווקא הסיפור הדתי הוא זה שקרוב יותר לאנלוגיית הסופה חסרת הסיכוי. לפיו, גוף האדם נוצר בתוך פחות מיום אחד... מעפר.

שעון בשדה
    - או -
השולחן והנגר

אדם הולך בשדה - כך פותחת האנלוגיה החדשה שלנו - ולפתע מבחין בחפץ נוצץ ממרחק. כאשר הוא מתקרב אל החפץ הוא רואה שעון יפה ומתקתק מונח באופן גלוי על האדמה. הוא מסיק כמובן שמישהו היה חייב "לברוא" את החפץ היפה והמורכב הזה. הרי בלתי אפשרי שהשעון היה יכול לברוא את עצמו! באופן דומה - אומר המספר - אם תביטו סביבכם בעולמנו היפה והמורכב הרבה יותר מהשעון, תהיו חייבים להגיע למסקנה מקבילה: מישהו היה חייב לברוא יצירת מופת שכזאת.

גירסה מקובלת אחרת של הסיפור דנה בשולחן במקום שעון, בנגר שבוודאי בנה אותו, ואמורה להוביל אותנו למסקנה זהה: לכל יצירה מורכבת יש יוצר נבון בעל כוונה ליצור.

פיקח, מה? אז מה מורכב יותר - השעון או העולם שסביבו? שימו לב כיצד בתחילת סיפורנו הקטן היה השעון העצם המורכב יותר, בשעה שבסופו, העולם שסביבו הפך להיות מורכב הרבה יותר... שימו לב גם שבהינתן זמן מספיק, קיימת דרך בה הטבע סביבנו יכול היה להיווצר מעצמו בהתבסס על חוקי הפיזיקה. המדע יספר לכם על התהליכים ההדרגתיים והארוכים לפיהם זה ייתכן, ואף יביא לכך ראיות.

ודרך אגב, חשבנו שהשעון נוצר על ידי מישהו, כלל לא בשל מורכבותו. חשבנו כך הואיל והוא נראה מלאכותי והכיל רכיבים שצורתם היתה מושלמת מדי ביחס לסביבה הטבעית ושונה למדי ממנה. היינו חושבים כך, גם לו ראינו מחוג בודד של השעון.

אין ויכוח על כך שהעולם סביבנו מורכב. מורכבות היא כמובן דבר יחסי. היא תלויה ביכולתנו שלנו לשנן פרטים רבים ולהבין את היחסים ביניהם. מחשב אישי מודרני הוא מורכב מאוד. מנוע של מכונית מורכב גם הוא. בעיניו של חתול ביתי, מלכודת עכברים היא מן הסתם עצם מופלא.

אין חוק פיזיקלי כזה שמכתיב שלכל יצירה יש יוצר. נהפוך הוא - הפיזיקה המודרנית יודעת להסיק על דברים שמופיעים מעצמם, מבלי להפר חוק טבע כלשהו, וכמובן שלא מדובר בשעונים ושולחנות. אם יש משהו שמכתיב שלכל דבר יש יוצר, הרי זו תפיסתנו המוגבלת. ואם כך, אז מי יצר את... אלוהים? (היו סמוכים ובטוחים שהמאמין מצוייד בתשובה מתאימה - ראו כאן)

העולם שמחוץ לרחם

אנלוגיה זאת באה להסביר למה יש [סוג של] חיים לאחר המוות.

הסיפור הוא בערך כזה: שני תאומים גדלים בבטנה של אישה הרה, ומדברים ביניהם בשפה של תינוקות בבטן אימם. יום אחד אומר התאום האחד לאחיו: "שמעתי שחיינו כאן קצרים, ואחריהם מחכה לנו עולם גדול מלא כל מיני אנשים, חפצים, אור שמש וכו' וכו'." התאום השני מבטל את דבריו בבוז ואומר לו: "איזה שטויות אתה מדבר. מעולם לא ראיתי את העולם ההוא ולא ראיתי מישהו שראה אותו. בתום חיינו כאן לא מחכה לנו כלום."

הנמשל הוא ברור, ובא להדגיש כיצד "מכחישי העולם הבא" דומים לאותו תאום שמכחיש את החיים מחוץ לרחם, ואז לעורר בנו את התחושה שאם כך, הרי שיש "העולם הבא לאחר המוות" כפי שיש "העולם הבא לאחר הרחם".

טעות קטנה באנלוגיה, שאפשר אולי להתעלם ממנה, היא שתינוק ברחם אימו כן מקבל קלטים מהעולם שמחוץ לרחם. הוא שומע קולות, מבחין לעיתים באורות, ועוד. אבל הטעות האמיתית היא שאנו - כמתבוננים מבחוץ - יודעים שיש חיים לאחר/מחוץ לרחם, בעוד שיש בידינו אפס ראיות לגבי "חיים" לאחר המוות, ומלאי ראיות לגבי האופן בו תחושותינו נובעות מפעילות המוח, אשר, כידוע, פוסקת עם המוות.

למעשה ניתן לעדכן במעט אנלוגיה זאת כדי שתשרת גם מטרות אחרות. לדוגמא, יאמר התאום הראשון לאחיו: "שמעתי שבחוץ מחכה לנו עולם מלא מלחמות, מחלות, אסונות טבע ושנאה" - והוא יהיה צודק כמובן, אך האם זו האנלוגיה שהמטיף רוצה להעביר? הוא גם יכול לומר: "שמעתי שבחוץ מחכה לנו עולם מלא כנסיות, צלבים, ואנשים דוברי שפות לטיניות" - והוא גם יהיה צודק. גם במקרים בהם איננו יודעים דבר (שזה לא המקרה כאן) - אין זה אומר שהדברים הם כפי שמטיף מסוים רוצה שנחשוב שהם.