שעשועים של מודעות

שנינו ביחד וכל אחד לחוד

מאת: ד. ניצן

זהו פרק מתוך הספר "שעשועים של מודעות".
© 2012 כל הזכויות שמורות למחבר, ד. ניצן
מותר להעתיק ולהפיץ את הספר הזה בגירסתו העברית בלבד, בכל אמצעי, בתנאי שלא ייעשה בתוכנו שינוי כלשהו.

'שכאשר אומר לך כי אני אוהב אותך, הו, תאמרי שאת אוהבת אותי גם.'
-- 'הייתי צריך לדעת טוב יותר', החיפושיות, ג'ון לנון ופול מקקרטני, 1964

שנים לא מעטות חלפו מאז זמנו של אלן טיורינג והמכונות האינטליגנטיות שלו. [1] מומחי מחשבים של ימינו, במיוחד מומחי רשתות מחשבים, מכירים זה מכבר מושגים חדשים אשר יכלו מן הסתם להיחשב כמדע בדיוני בתקופתו של טיורינג. 'עיבוד מבוזר' ו'פרוטוקול' הם שניים ממושגים אלה. [2]

מבלי לצלול עמוק מדי אל תוך נבכי הטכנולוגיה, נציין רק כי צירופי מילים אלו משמשים בדרך כלל לתאר את המצב בו מספר מחשבים עובדים בצוותא כדי להשיג מטרה מסוימת. כל מחשב מבצע את משימתו שלו, אך היא כוללת, בין השאר, זמנים מוגדרים בהם הוא יוצר קשר עם מחשבים אחרים, מקבל מהם מידע ומעביר להם מידע משלו. כאשר ממשיך כל אחד מהמחשבים במשימתו, הוא כבר מצויד עבורה במידע נוסף שקיבל משכניו.

'פרוטוקול' להעברת מידע דורש שני שותפים או יותר. הפרוטוקול מאפשר חופש פעולה מסוים לכל צד, אך מגדיר מה מותר ומה אסור, באופן שאם הצדדים אכן יעמדו בהסכמים - 'העסק' כולו יעבוד ביחד.

-- * -- * --

בסוף שנות הששים פרץ לעולמנו סם חדש, ה-MDMA שזכה לימים לכינוי הנודע 'אקסטזי'. [3] בתחילה נהגו רק פסיכולוגים להשתמש בו במטופלים מסוימים, אך די מהר הפך החומר להיות פופולרי בקרב בני נוער במסיבות נלהבות.

בניגוד לסמים רבים אחרים, השפעתו של האקסטזי משמעותית יותר באופן מפתיע בסביבה בה נמצאים אנשים רבים שכולם נטלו אותו. הסיבה? נסיונות במעבדה הראו כי הסם מפחית את היכולת לזהות רגשות שליליים אצל האחר, ואולי כתוצאה מכך ניכרת השפעתו המפורסמת כמגביר (זמני) של אהבה ואמפתיה בין אנשים. [4]

'שום אדם איננו אי' - כך אומר הפתגם. [5] המילה העברית הפחות-ידועה 'הידוד' יכולה לשמש כתרגום טוב למונח הלועזי 'אינטראקציה'. 'פעולת גומלין' או 'יחסי גומלין' עשויים להיות הפירושים הטובים ביותר. כך או אחרת, לאינטראקציה בין מודעויות יש השלכות מעניינות, במיוחד עקב כך שהחלטותיה של מודעות אחת מייצרות בסופו של דבר נתונים הנקלטים על ידי מודעות אחרת, ומשמשים בהמשך את בחירותיה והחלטותיה שלה. בדומה לרשתות מחשבים, כך גם במקרה זה כל מודעות מייצגת תהליך נפרד ועצמאי, ונתונים עוברים בכל הכיוונים.

המקרה של שתי מודעויות המתקשרות ביניהן באופן ישיר הוא עדיין פשוט יחסית, אבל תארו לעצמכם את המשמעות של מיליוני בחירות נפרדות המתבצעות על ידי מיליוני מודעויות שונות, ומשפיעות על האחרות. כל אחת תורמת לבחירותיהן של האחרות, והן, בתורן, תורמות לקידום החלטותיה שלה. כל בעל מודעות שכזה יוצר קלט לאחרים, ואז - באופן עקיף - גם לעצמו.

ההשפעה העקיפה היא פעמים רבות חזקה מכפי שנראה לראשונה. המודעות של רבים מאיתנו כיום מושפעת מבחירות שעשתה מודעותו של אדולף היטלר לפני שנים רבות. מודעותו של היטלר בוודאי הושפעה בדרכים דומות ממודעויותיהם של קודמים לה. אימרה ידועה טוענת כי 'כל הגוון הדתי של העולם המודרני, מקורו במחסור במוסד לחולי נפש בירושלים.' [6]

-- * -- * --

אבל האם בחירותיו של היטלר היו באמת שלו? הדיון ביכולת הבחירה החופשית אל מול עולם 'דטרמיניסטי' כבר הופיע מספר פעמים בספר זה. כך גם הדיון המסעיר לא פחות בעולם שבו אתם היחידים שקיימים, וכל היתר אינם אלא פרי דמיונכם. שתיים כפול שתיים הם ארבע, והדיון הכפול האמור מייצר ארבע אפשרויות שלאור כל אחת מהן אפשר לבחון את משמעות האינטראקציה בין מודעויות:

אפשרות א' - העולם מכיל בחירה חופשית ומודעויות נפרדות רבות. זאת האפשרות התואמת את תפיסתנו הטבעית. היא מייצגת למעשה כמעט את כל מה שנכתב בפרק זה עד כה: אוסף גדול של מודעויות, שבחירותיה של כל אחת משפיעות על האחרות (ובכך בעקיפין גם על עצמה).

אפשרות ב' - העולם הוא דטרמינסטי, ומכיל מודעויות נפרדות רבות. אוסף המודעויות השונות עדיין קיים, אבל כל אחת מהן לחוד שוגה באשליה של בחירה חופשית, כאשר בחירותיה למעשה מוכתבות מראש. זאת אולי המקבילה הטובה ביותר לרשת של מחשבים המבצעים כולם ביחד עיבוד מבוזר של תכנית שתוצאותיה - גם אם איננו יודעים עדיין מהן - קבועות מראש, ומה שנותר זה לא יותר מהדרך המשותפת להגיע אליהן.

אפשרות ג' - העולם מכיל בחירה חופשית, אבל אתם היחידים שקיימים. באפשרות מרתקת זאת, האחרים אכן משפיעים עליכם, אבל הם אינם קיימים במציאות. כל אחד אחר הוא אשליה והוא 'מגיב' בעיניכם אולי כפי שהייתם אתם מגיבים לו הייתם במקומו. בחירותיו הן למעשה בחירותיכם שלכם, במודע או שלא.

אפשרות ד' - העולם הוא דטרמיניסטי ואתם היחידים שקיימים באמת. האשליה שלכם היא כפולה, גם בקיומם של האחרים, וגם בקיומה של בחירה חופשית. תחת אפשרות מדכאת זאת, לא רק שאין מודעות אחרת מלבד זאת שלכם, אלא גם היא עצמה לא ממש חופשית. כל 'המשחק' של אוסף גדול של מודעויות המשפיעות אחת על האחרת תוך אינטראקציה ביניהן הוא אשליה אחת ענקית.

מי האפשרות הנכונה? גם בכך כבר דנו. כל עוד לא ניתן להבחין בין דטרמיניזם לבין בחירה חופשית, כמו גם בין קיומן לאי-קיומן של מודעויות אחרות, הרי שלא ניתן להבחין בין כל ארבע האפשרויות שלעיל, וכולן שוות משקל לגבינו.

-- * -- * --

יוהאן גוטליב פיכטה [7] היה פילוסוף גרמני ומתלמידיו של הפילוסוף עמנואל קאנט.

בעבודותיו טען פיכטה כי המודעות העצמית היא בעצם תופעה חברתית: התנאי המוקדם למודעותו העצמית של מאן דהוא, הוא קיומם של אחרים. האינטראקציה בין הפרטים השונים היא זו ש'מזמנת החוצה' את הכרתו המודעת של הפרט מתוך התת-מודע שלו.

הכרה הדדית בין מודעויות שונות הופכת, אם כך, להיות תנאי הכרחי לקיום ה'אני' הפרטי. גישה זו, המכירה בהתפתחות המודעות שלנו מתוך הקשרים בהם אנו נמצאים, זכתה גם לכינוי 'הגישה האינטרסובייקטיבית' (Intersubjectivity). בהקשר זה, מעניין איזה סוג של 'אני' מתפתח כתוצר של אינטראקציה חברתית 'וירטואלית' שעיקרה מעל גבי האינטרנט... [8]

-- * -- * --

את השפעתה של האינטראקציה בין מודעויות ניתן להרחיב לשני כיוונים שונים. הכיוון האחד הוא 'מודעות קיבוצית' שדנו בה כבר בפרק קודם. [9] מודעותה של מושבת הנמלים או מודעותו של נחיל הדבורים, בין שהיא קיימת ובין שלא, מצטיירת לפחות בעיני הצופה מן הצד כדבר שריר וקיים. 'מודעות' זו היא תוצאה של המוני האינטראקציות בין המודעויות של חברי המושבה/הנחיל.

באופן דומה, ניתן להרחיב תפיסה זו לכיוון ההפוך: מודעותנו שלנו בכבודה ובעצמה היא תוצאה של המוני אינטראקציות בין נוירונים בודדים וחלקי מוח מורכבים יותר אך עדיין קטנים. שמא הקבלה זו מעידה על כך שגם לקטנטנים אלה יש מודעות משלהם, ואנו עצמנו איננו אלא 'המושבה' או 'הנחיל'. גם במקרה זה קיימים פרוטוקולים מוגדרים, וה'עסק' כולו עובד היטב ביחד. [10]

לפרק הבא

[1] ראו בפתיחתו של ספר זה.

[2] באנגלית: 'Distributed processing' ו'Protocol'.

[3] MDMA, קיצור לצירוף המילים '3,4-MethyleneDioxyMethAmphetamine', פועל כמו סמים רבים אחרים בעיקר באמצעות השפעה על תהליכי ההתקשרות בין עצבים במוח.

[4] אמפתיה (Empathy) - תחושת חיבה והזדהות עם הזולת.

[5] פתגם זה מיוחס לג'והן דאן (John Donne), משורר אנגלי מהמאה ה-17.

[6] האימרה מיוחסת להנרי הבלוק אליס (Henry Havelock Ellis), 1859-1939, רופא בריטי, פסיכולוג ומראשוני הסקסולוגים של העת החדשה.

[7] Johann Gottlieb Fichte‏, 1762-1814.

[8] למעשה קיימים לא מעט מחקרים העוסקים בהשפעה הפסיכולוגית של האינטרנט. חלקם עוסקים ביחס שבין 'חשיבה אסוציאטיבית' הכוללת דילוג מהיר מנושא לנושא על פי הקשרים המקריים שביניהם, לבין 'גלישה' באינטרנט שדומה מאד באופייה.

[9] ראו בפרק 'הזונה של ג'ורג' ברנרד שואו'.

[10] ובהמשך ההקבלה לעולם המחשבים, הדבר מזכיר את המושג המכונה 'רשת עצבית' ('Neural network') מלאכותית. זהו מודל שבא לחקות במובן מסוים את פעולת המוח באמצעות רכיבי תוכנה ו/או חומרה רבים, שמחקים כל אחד פעולת נוירון בודד, פועלים בנפרד ומתקשרים ביניהם.