שעשועים של מודעות

השלם וחלקיו

מאת: ד. ניצן

זהו פרק מתוך הספר "שעשועים של מודעות".
© 2012 כל הזכויות שמורות למחבר, ד. ניצן
מותר להעתיק ולהפיץ את הספר הזה בגירסתו העברית בלבד, בכל אמצעי, בתנאי שלא ייעשה בתוכנו שינוי כלשהו.

'נסה להבין שזה הכול בתוך עצמך.'
-- 'בתוכך בלעדיך', החיפושיות, ג'ורג' הריסון, 1967

מהי בעצם אותה 'מודעות'? האם היא עומדת בזכות עצמה, או היתכן כי היא לא יותר מאשר תמהיל של דברים אחרים, מוכרים לנו מעט יותר?

מרבית הנסיונות לתאר מודעות מהי, יעשו בדרך כלל גם שימוש במילים כגון 'תחושה' או 'הרגשה' - ראו לדוגמה התיאור המופיע בתחילתו של ספר זה. [1] במובן מסוים ניתן אכן להגדיר מודעות כ'תחושת הקיום'.

עם זאת, 'תחושה' - תחושה כלשהי - היא דבר מוגדר יחסית. תחושה היא 'מודעות' לקלט מסוג זה או אחר, אשר מגיע לאיזור המתאים במוחנו. התפתחותה עם השנים בא בדרך כלל לשרת צורך אבולוציוני כלשהו. הדוגמאות הבסיסיות יותר לתחושות הן בעצם המודעות שלנו לחושים 'הרגילים', כגון ראייה, שמיעה, חום וקור וכו'. [2]

תחושות אלה, שמקורן באופן ישיר באיברי החישה החיצוניים שלנו, תורמות את תרומתן לסל הכולל של ה'מודעות', אך כפי שכבר נדון בפרקים קודמים, בוודאי אינן מרכיבות באופן בלעדי סל זה. מודעות קיימת מן הסתם גם ללא קלט חיצוני והתחושות הנילוות אליו.

-- * -- * --

תחושות נוספות שלנו, הקשורות גם כן בגירויים חיצוניים, אינן נמנות בדרך כלל על מה שמקובל לכנות 'חושים': על בטן ריקה ולמראה (או לריח) של אוכל, נחוש רעב. במצבים דומים אחרים נחוש צמא, ובמצבים אחרים - גירוי מיני.

בזאת טרם סיימנו את הרשימה. קיימות אצלנו קבוצות נוספות של תחושות רבות, או שמא נכנה אותן 'רגשות', אשר בדרך כלל אינן נקשרות באופן ישיר לאיברים חיצוניים ולקלט מיידי דרכם. פעמים רבות אנחנו פוחדים. לפעמים אנו מעוצבנים. לפעמים אנחנו אוהבים או שונאים - מישהו או משהו. לא אחת אנו כועסים או עצובים, או חווים צער על דבר מה. בדומה, אנו לעתים מרגישים אכזבה, געגועים או דווקא סיפוק.

האם קיימת מודעות ללא כל התחושות הנ"ל? מן הסתם התשובה היא חיובית, שכן בעולמנו המודרני בדרך כלל איננו רעבים. לא תמיד אנו פוחדים, לא תמיד אנו נמצאים תוך כדי תחושה של אהבה או שנאה, ובכל זאת, בכל אותם רגעים בהם איננו מתגעגעים או מצטערים, אנו עדיין ערים לקיומנו ומודעים לעצמנו. למהדרין, ניתן להקשות ולומר כי אז אנו חשים... נינוחים.

-- * -- * --

כדי לנסות ולהעשיר את 'הפאזל' של התחושות והרגשות הממלאים את הסל, כדאי אולי להזכיר מספר דברים נוספים שאנו חשים לעתים, אך לא תמיד נוהגים לסווגם תחת הכותרת 'תחושות ורגשות'. האם הם המרכיבים החשובים של המודעות שלנו? הדמיון והמחשבה שלנו נראים כמועמדים טובים לכך, גם אם אינם מוגדרים באופן ברור. 'תחושת המחשבה' יכולה להיות מה שאנו חשים כאשר אנו מנסים לפתור תרגיל במתמטיקה, כאשר אנו מתכננים פעילות כלשהי לשלביה, או כאשר אנו מבינים לפתע דבר שעד כה נעלם מאיתנו. הדמיון הוא אפילו מסתורי יותר: אנו יכולים לדמיין תחושות אחרות - לדמיין חפצים, מראות או ריחות לדוגמה, גם ללא הקלט היוצר מודעות אליהם. [3] לרשימה מופשטת זו ניתן להוסיף גם את תחושות המטרה והערכים, אשר עשויות להלהיב אותנו ולגרום לנו לצאת למאבקים נטולי פשרות.

שוב, הבחינה שלנו להיותן של תחושות אלה מרכיביה של המודעות היא נסיון לתאר מודעות בלעדיהן. האם קיימת מודעות ללא היכולת להעלות דברים מופשטים במחשבתנו? ייתכן שכאן התשובה כבר קשה יותר, אך באופן אינטואיטיבי נראה שהיא עדיין חיובית.

כאמור, 'פסיכולוגיה אבולוציונית' חוקרת את התנהגות האדם מנקודת מבט אבולוציונית, ומנסה להסביר בין השאר כיצד התפתחו תחושות שונות עקב תרומתן לשרידות בעליהן. הנסיון לקחת יסוד כה פואטי ו'נפשי' כאהבה, למשל, ולצמצמו לאוסף של תהליכים עצביים שהתפתח באופן אבולוציוני, עלול להידחות על הסף אצל רבים. דא עקא שאותה תחושת דחייה התפתחה אף היא באופן באופנים דומים להפליא, וכפופה להסברים לא רעים כלל.

-- * -- * --

נראה כי שלוש תחושות נוספות שלנו חמקו מהרשימה המקיפה שלעיל. אלה הן תחושות המקום והזמן ותחושת הבחירה החופשית (או הרצון החופשי). השתיים הראשונות שמות אותנו באופן יחסי על 'המפה' מבחינת מה שלפנינו ומה שאחרינו. באמצעותן אנו מודעים להיכן אנו נמצאים ומתי. כזכור, נסיוננו הראשוני להגדיר 'מודעות' כלל כמעט באופן אינטואיטיבי את המונחים 'כאן' ו'עכשיו'. תחושת הבחירה החופשית (שכבר דנו בה בפרקים קודמים) כרוכה בעצם יכולתנו לחשוב. תיאורטית, גם אם כל מילימטר של שריר רצוני בגופנו יהיה כבול ללא יכולת תזוזה, עדיין תאפשר תחושה זו סוג של שליטה בדברים עליהם אנו בוחרים לחשוב.

הבחירה החופשית קשורה גם באופן זה או אחר בתחושות נוספות שלנו: תחושת המטרה. זו התחושה המכוונת רבות מבחירותינו לטווח הקצר ולטווח הארוך (אשר בתת-מקרה זה היא עשויה אולי להיחשב גם כתחושת 'השליחות'). זו גם התחושה שתורמת לאכזבה או לסיפוק, על פי התאמת אירועים עתידיים אל תוכנה הנוכחי. ולא רחוקה מאלה: תחושת חיפוש המשמעות. זו התחושה המכתיבה לנו לעתים כי מטרותנו אינן בהכרח קשורות במציאות שסביבנו. אפשר לנסות ולקשרה לתכונות נוספות בעלות הסברים אבולוציוניים מספקים יותר, כגון סקרנות או שאיפה לגדלות.

האם יש בתחושת הקיום - במודעות שלנו - משהו מעבר לתחושות התמידיות של הזמן, המקום והבחירה? נראה שאם ננטרל את אלה, תאבד תחושת הקיום הרבה ממשמעותה. האם ניתן להרגיש 'קיום' ללא ייחוס למקום ולזמן כלשהו (גם אם אינו מדויק או ברור לחלוטין)? או ללא יכולת כלשהי של שליטה ובחירה? ייתכן שהדבר אפשרי, אך על פניו נראה כאילו מודעתנו זקוקה לקואורדינטות כלשהן בזמן ובמרחב וליכולת לבחור, או לפחות לתחושת יכולת זו. [4]

לפרק הבא

[1] וכדי לחסוך דפדוף מיותר לאחור, נאמר שם: 'מודעות היא אותה תחושה של 'קיום' שגורמת לנו להרגיש כי אנו נמצאים כאן ועכשיו, וכי אנו ישות עצמאית ונפרדת משאר העולם שסביבנו.'

[2] בטקסטים העוסקים בנושא, נהוג להשתמש במונח 'קוואליה' ('Qualia') לתיאור התחושות הגולמיות השונות שאנו חווים באופן פנימי ומבחינים ביניהן, לדוגמה התחושה של 'לראות צבע אדום'.

[3] מקובל לייחס את התפתחותה העיקרית של 'תחושת הדמיון' למין האנושי ('ההומו-סאפיינס') באפריקה בתקופה של לפני כ-70,000 שנה לערך. החל בערך מתקופה זו אנו עדים לחשיפה ארכיאולוגית של חפצים מעשה ידי אדם, אשר דורשים דמיון מורכב כדי לייצרם.

[4] הוגה הדעות הישראלי אליעד כהן התייחס בספרו 'להיות אלוהים' לנושא הזמן והמקום באופן הבא: 'כל הדברים בעולם נפרדים זה מזה במקום ובזמן, כי שני המקיפים הגדולים ביותר הם המקום והזמן. כל דבר צריך מקום וזמן, וגם אם נמחק את כל הצורות, בסוף יישאר לנו חלל פנוי ... ומכאן שיש שני מצויים ראשונים, שזה הזמן והמקום, בתודעה שלך אתה לא יכול בלעדיהם.'