10 מיתוסים ו-10 אמיתות על אתאיזם

מאת סאם האריס

(המקור פורסם ב-LA Times ב-24 לדצמבר 2006. תורגם על-ידי ת.פ. באישור המחבר)

מספר סקרים מעידים על כך שהמונח "אתאיזם" מלווה בסטיגמה כל כך שלילית בארצות הברית שלהיות אתאיסט זה כעת המכשול המושלם בדרך לקריירה פוליטית (באותה צורה שלהיות שחור, מוסלמי או הומוסקסואל אינם מכשולים). על פי סקר שערך לאחרונה השבועון ניוזוויק, רק 37% מהאמריקאים יצביעו לנשיאות עבור מועמד המגדיר עצמו אתאיסט, מועמד שהיה נבחר אילו לא היה אתאיסט.

אתאיסטים לרוב נתפסים כלא סבלנים, לא מוסריים, מדוכאים, עיוורים ליופי של הטבע ונוקשים כלפי כל הוכחה של קיומו של העל-טבעי.

אפילו ג'ון לוק, אחד מגדולי אבות תנועת ההשכלה, האמין כי אין להותיר את קיומו של האתאיזם כי "הבטחות, שבועות ובריתות, שהן הדבק המאחד של חברות אנושיות, אין להן קשר לאתאיסטים".

כל זה היה לפני יותר מ-300 שנים. אך בארה"ב כיום נראה שהמצב השתנה רק במעט. 87% מהאוכלוסיה טוענים כי מעולם לא הטילו ספק בקיומו של אלוהים. פחות מ10% מגדירים את עצמם כאתאיסטים - והמוניטין שלהם נמצא בירידה.

בהתחשב בכך שאנו יודעים כי אתאיסטים נמצאים לעיתים קרובות בין האנשים האינטליגנטים והמשכילים בכל חברה, חשוב להפריך את המיתוסים שמונעים מהם למלא תפקיד גדול יותר בשיח הלאומי שלנו.

1) אתאיסטים מאמינים שהחיים הם חסרי משמעות.
ההיפך הוא הנכון, אנשים דתיים מודאגים לעיתים קרובות מכך שהחיים הם חסרי משמעות ומאמינים שחייהם יתממשו רק על ידי הבטחה של אושר נצחי בעולם הבא. אתאיסטים נוטים להיות בטוחים למדי שהחיים הם בעלי ערך. חיים מתמלאים משמעות רק כאשר חיים אותם במלואם. מערכות היחסים שלנו עם האנשים שאנו אוהבים, משמעותיות כעת. אין צורך שהן יימשכו לנצח על מנת להיות בעלות משמעות. אתאיסטים נוטים למצוא את הפחד מחוסר המשמעות ... חסר משמעות.

2) האתאיזם האחראי לפשעים הגדולים בהיסטוריה האנושית.
אנשים מאמינים טוענים לרוב שהפשעים של היטלר, סטאלין, מאו ופול-פוט היו תוצרים בלתי נמנעים של חוסר אמונה. בכל אופן, הבעיה עם הפאשיזם וקומוניזם זה לא שהם ביקורתיים מדי כלפי הדת; הבעיה היא שהם מתנהגים יותר מדי כמו דת. משטרים כאלה הם דוגמטים בבסיסם, ובכלליות מעודדים פולחני אישיות שלא נבדלים מהערצה לגיבורים דתיים. אושוויץ, הגולאג ושדות המוות לא היוו דוגמא למה קורה כשבני אדם דוחים אמונה דתית אלא לאמונה פוליטית, גזענית ונציונליסטית שיצאה מכלל שליטה. אין אף חברה בהיסטוריה האנושית שסבלה משום שאנשיה הפכו להיות נבונים מדי.

3) אתאיזם הוא דוגמטי.
יהודים, נוצרים ומוסלמים טוענים, שכתבי הקודש שלהם עונים בצורה מדויקת ביותר על צרכי האנושות ולכן הם יכלו להיכתב רק ע"י ישות עליונה יודעת כל. אתאיסט הוא בסך הכל אדם ששקל את הטענה הזאת, קרא את כתבי הקודש ומצא שהטענה מגוחכת. אדם לא חייב להאמין שהכל תלוי בגורל, או מצד שני להיות דוגמטי, על מנת לדחות אמונות דתיות לא מוצדקות. כמו שאמר ההיסטוריון סטיבן הנרי רוברטס (1901-1871): "אני טוען ששנינו אתאיסטים. אני רק מאמין בפחות אלים ממך. כשתבין מדוע אתה מתנגד לכל אל אפשרי אחר, תבין מדוע אני מתנגד לשלך".

4) אתאיסטים מאמינים כי כל דבר ביקום נוצר עקב צירוף מקרים.
אף אחד אינו יודע מדוע נוצר היקום. בעצם, כלל לא ברור שאנו יכולים לדבר בצורה קוהרנטית על התחלה או בריאה של היקום, מאחר ורעיונות אלה מעוררים את מושג הזמן, והנה אנחנו מדברים על המקור של מרחב הזמן בעצמו.

הרעיון שאתאיסטים מאמינים כי כל דבר נוצר במקרה נאמר בדרך כלל גם כביקורת על תורת האבולוציה של דארווין. כפי שריצ'רד דוקינס מסבירו בספרו הנפלא, "אשליית האלוהים" (The God Delusion), ביקורת זו מייצגת אי הבנה מוחלטת של תיאוריית האבולוציה. למרות שאיננו יודעים בדיוק כיצד נוצר כדור הארץ מבחינה כימית וביולוגית, אנו יודעים שהשונות והמורכבות שאנו רואים בעולם אינן תוצר של צירוף מקרים בלבד. אבולוציה היא שילוב של מוטציות מקריות וברירה טבעית. דארווין הגה את המושג "ברירה טבעית" כאנלוגיה ל"ברירה מלאכותית" שמבצעים מגדלי בעלי חיים (כדי ליצור מינים מסוימים - ת.פ.).

בשני המקרים, בחירה היא גורם השפעה כלל לא מקרי בהתפתחותו של כל מין.

5) אין כל קשר בין אתאיזם לבין מדע
למרות שאפשר להיות מדען ועדיין להאמין באלוהים - כפי שעושים זאת מספר מדענים - אין כל ספק שמחויבות למדע נוטה לבטל, יותר מאשר לעודד, אמונה דתית. קחו כדוגמא את האוכלוסיה בארה"ב: רוב הסקרים מראים שבערך 90% מהציבור הכללי מאמינים בהאנשה של אלוהים (Personal God); עדיין, 93% מחברי האקדמיה הלאומית למדעים אינם מאמינים בכך. זה מוכיח שישנן מספר דרכי חשיבה פחות מתאימות לאמונה דתית מאשר המדע.

6) אתאיסטים הם מתנשאים.
כאשר מדענים אינם יודעים משהו - למשל, מדוע היקום נוצר, או איך נוצרה המולקולה המשתכפלת הראשונה - הם מודים בכך. במדע, כאשר אדם מעמיד פנים שהוא יודע משהו כשהוא בעצם לא יודע, זוהי אחת מהפגיעות העמוקות ביותר. ועדיין, זהו סם החיים של דת-מבוססת-אמונה. אחת האירוניות הגדולות בשיח הדתי מתגלמת בתדירות בה אנשי אמונה מהללים את עצמם על היותם ענווים ובאותו זמן טוענים שהם יודעים עובדות על קוסמולוגיה, כימיה וביולגיה שאף מדען אינו יודע. כשמהרהרים בשאלות הנוגעות לטבע היקום ומקומנו בו, אתאיסטים נוטים לשאוב את הידע שלהם מהמדע. זו איננה התנשאות, זה יושר אינטלקטואלי (ריגורוזי - ת.פ.).

7) אתאיסטים אינם פתוחים לעבור התנסויות רוחניות.
אין שום דבר המונע מאתאיסט לחוות אהבה, התרגשות, אושר ויראת כבוד. אתאיסטים יכולים להעריך התנסויות אלה ולרצות בהן בקביעות. מה שאתאיסטים אינם נוטים לעשות זה לטעון טענות לא מוצדקות או בלתי ניתנות להצדקה על טבע המציאות על בסיס התנסויות אלה. אין שום ספק שחייהם של מספר מאמינים הפכו טובים יותר עקב קריאת התנ"ך ותפילה. מה זה מוכיח? זה מוכיח שדיסציפלינות מסוימות של קשב וריכוז וצורות התנהגות מסוימות יכולות להשפיע מאוד על המוח האנושי. האם החוויות החיוביות של נוצרים מוכיחות שישו הוא המושיע היחיד של האנושות, למשל? אפילו לא קרוב לכך - בגלל שגם שהינדים, בודהיסטים, מוסלמים ואפילו אתאיסטים חווים חוויות כאלה.

8) אתאיסטים מאמינים כי אין דבר מעבר לחיים האנושיים וההבנה האנושית.
אתאיסטים יודו בחופשיות מהם הגבולות של ההבנה האנושית לעומת אנשים דתיים, שלא יעשו זאת. ברור שאיננו מבינים לחלוטין את היקום, אך ברור יותר שלא התנ"ך או הקוראן מביעים את ההבנה הטובה ביותר שלנו של היקום. איננו יודעים אם יש חיים מורכבים במקום אחר ביקום, אך יכול להיות שכן. אם כן, יכול להיות שישויות אלו פיתחו הבנה של חוקי הטבע העולה על שלנו במידה רבה. אתאיסטים יכולים לדמיין אפשרויות כאלה באופן חופשי. הם גם יכולים להודות שאם באמת קיימים חיים מחוץ לכדור הארץ, התוכן של התנ"ך והקוראן יהיה פחות מרשים להם (לחוצנים - ת.פ.) מאשר שהוא לאתאיסטים.

מנקודת מבטו של האתאיסט, הדתות בעולם הופכות את היופי המיתי והעצום של היקום לחסר חשיבות. אדם לא חייב להסכים עם דבר שהוכחתו קלושה (הטענות של הדתות - ת.פ.) כדי לעשות אבחנה כזאת.

9) אתאיסטים מתעלמים מהעובדה שדת מועילה ביותר לחברה.
אלו המדגישים את ההשפעה החיובית של הדת אינם מבינים שהשפעה כזאת אינה מייצגת את האמת של כל דוקטרינה דתית. משום כך קיימים מושגים כמו "משאלות" ו"הונאה עצמית". יש הבדל עמוק בין אשליה מנחמת לבין האמת.

בכל מקרה, אני בטוח כי ניתן לערער על ההשפעה הטובה של דת. ברוב המקרים נראה, שהדת מעניקה לאנשים סיבות לא טובות להתנהג בצורה טובה, כשבעצם קיימות לכך סיבות טובות. שאלו את עצמכם מה יותר מוסרי: לעזור לעניים מתוך דאגה לסבלם, או לעשות זאת בגלל שאתה חושב שהבורא רוצה שתעשה זאת, וכי הוא יגמול לך על כך או יעניש אותך אם לא תעשה זאת?

10) אתאיזם אינו מספק בסיס למוסריות (אינו מעודד התנהגות מוסרית - ת.פ).
אם אדם אינו מבין עדיין שהתאכזרות היא התנהגות שלילית, הוא לא יגלה זאת ע"י קריאה של התנ"ך או הקוראן - ספרים אלה שופעים בתיאורי חגיגות של התאכזרות, גם אנושית וגם אלוהית. איננו מקבלים את החוש המוסרי שלנו מהדת. אנו מחליטים מה טוב בעינינו ע"י הסתייעות באינטואיציות המוסריות שטבועות בנו (ברמות מסוימות) ולוטשו במשך אלפי שנים של חשיבה על הגורמים לאושר האנושי והאפשרויות שהוא מעמיד בפנינו.

עברנו התקדמות מוסרית ניכרת במהלך השנים, ולא בזכות קריאת התנ"ך או הקוראן בצורה יותר מעמיקה. שני הספרים מפגינים סלחנות כלפי העבדות - ועדיין כל אדם תרבותי מבין כעת שעבדות היא מעשה מתועב. כל מה שטוב בכתבי הקודש - עשרת הדיברות - יכול להיות מוערך עבור חכמת המוסר שבו גם מבלי שנאמין שהוא ניתן לנו על ידי בורא היקום.