והכשרתם מים, בששון

מים. סם החיים. H20. לא חי, לא צומח, בקושי דומם. מה כבר יכול אלוהים לרצות מהמים? ייתכן וצדה עינכם את התווית הבאה:

הבה נבצע ניתוח קצר של הטקסטים המהווים יותר ממחצית המידע שלעיל. אומר הרב י. לוי מרבנות קצרין: "אני בדקתי בציציותיהם של המים, ובהכירי את דיני הכשרות והפסח ביהדות, אני קובע שמים אלה כשרים לפסח." אומר בית דין צדק של העדה החרדית בירושלים: אנו גם בדקנו בציציותיהם של המים, ובהכירנו את דיני הכשרות והפסח ביהדות, אנו קובעים שמים אלה כשרים "רק לימות השנה" (ביטוי שמשמעותו "לא כשר לפסח").

נכון הוא שעל פי הכתוב, אין "בית דין צדק של העדה החרדית" טורח כלל לעסוק בכשרות לפסח (ואולי חלילה עבר לו איזה לחם טועה ליד צינורות המים), ובאותה נשימה, אין "בית דין צדק של העדה החרדית" טורח כלל לעסוק בכשרותו של הרב י. לוי מרבנות קצרין, ואין "מי עדן" טורחים ממילא לעסוק ביישוב הסתירה הנזילה (ולמען ההבהרה יצוין שכשרויות דומות מצויות גם על מיכלי ובקבוקי המתחרים). הרי חזקה על תעשיית הבד"צים המפוארת שיימצא בה גם מי שיכריז על המים כבלתי כשרים כלל ועיקר גם לפורים.

אם כך, האם תכניסו לביתכם מים מינרליים בפסח? או שמא - כופרים שכמותכם - תסתפקו במי הברז שאת צינורותיהם לא בדקו לא הרב לוי ולא הבד"ץ? ומי מממן, למעשה, את כל הכשרויות המגוחכות הללו? צרכני המים המינרליים, כמובן.

ולהזכירכם שוב: מדובר במים.