על כשרות וצרכנות

המרכול השכונתי שלנו סגור זמנית לרגל שיפוצים, בשל חילוף הבעלים, ועד שייפתח מחדש אני נאלץ לעשות את קניות המשפחה בכמה חנויות בסביבת מגוריי.

אחת החנויות הללו היא בבעלות אנשים דתיים, אב ובנו. בכל פעם שנכנסתי לשם, היה האב מפטיר לעברי הערות דתיות אגביות כביכול (כמובן, במסגרת המאמץ התעמולתי הכלל-דתי "לקרב לבן של ישראל לאביהם שבשמים"...). פעמיים-שלוש העיר כך, והתעלמתי מהערותיו (באתי לקנות שם, לא להתנצח).

בפעם האחרונה אמר לי, בפתע-פתאום, בלי כל הקדמה שהיא: "אדוני, פה הכי כשר, אתה יכול לקנות כאן הכול בלי חשש, פרות וירקות מעושרים (=שניטל מהם מעשר), הכי מהדרין!". כאן פקעה סבלנותי ואמרתי לו בקול גבוה ותקיף: "כשרות ומהדרין זה הדבר האחרון שמעניין אותי בחיים!" והמשכתי לעבר מקרר מוצרי החלב. והוא בשלו: "לא אדוני, אתה יהודי, אתה חייב לשמור כשרות, אסור לך לדבר ככה!". "מה אסור לי ומה מותר לי ומה אני חייב תשאיר לי", השבתי לו, "זה לא עניינך!". האיש השתתק, ובצאתי מן החנות בירכני בברכת שבת-שלום. "תודה ושלום!" החזרתי - אבל 'להתראות' לא אמרתי... כי ידעתי שבחנות זו לא אקנה עוד לעולם, גם אם זו תהיה החנות היחידה בעולם שתחזיק את המוצרים המסוימים שלשם קנייתם נכנסתי אליה בתחילה.

בכל סיפור-דברים (כהווייתם) אפשר למצוא גם מוסר-השכל - במקרה זה לדתיים ולחילוניים.

תחילה לדתיים:

אל תתחכמו יותר מדיי ואל תמתחו את החבל יותר מדיי ביחסיכם עם חילוניים. אל תנצלו סיטואציה יום-יומית תמימה - כניסת לקוח חילוני לחנותכם לשם קניית מוצרים - כדי לטפטף באוזניו דברי תעמולה והטפה בענייני דת ואמונה. זה מרגיז, זה מפריע, זה מרתיע, זה פוגע - בחילוניים, אבל גם בכם.

הנה ראו מה 'השיג' אותו בעל-עסק בניסיון ההטפה הדתית שלו:

1. את המטרה המקווה על-ידו - לקרב אותי לדת שלו - הוא לא השיג אפילו במיקרונית המילימטר;
2. את הריחוק שלי מהדת ואת תחושת הניכור שלי מהדתיים הוא העצים עשרות מונים, ואת חומת הזרות הקיימת בינינו ממילא הוא הגביה. ה'אהבה' (לדת), שהוא ביקש להנחיל לי - יצרה אצלי דווקא איבה עמוקה לדת;
3. הוא הפסיד לעולמי-עד לקוח טוב, שהיה עשוי להיות אפילו לקוח קבוע, שיכניס דרך-קבע סכום נאה לקופת העסק.

נכון, הדתיים מתרצים כאן שהכול בידי שמים ושמזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה עד ראש-השנה, וממילא מה שנקבע בידי שמים - כך בדיוק צריך לקרות בפועל, ואין אדם עשוי להשתכר שקל אחד פחות או יותר ממה שנקצב לו בשמים, כביכול. לנו יש דעה הפוכה: הכול בידי ומידי אדם - גם מזונותיו ופרנסתו, למרות התערבות הדת - על-ידי חכמיה - ופסיקתה היומרנית הכוזבת, המגמתית-מלאכותית וחסרת היסוד הרציונלי-עובדתי, 'הכול (כביכול) בידי שמים' (וזכר לדבר במקורות עצמם: 'אין הברכה שורה אלא במעשה ידיו של אדם' [תוספתא ברכות ו]).

אגב, כבר שאל מי ששאל, ברוח של בדיחות מרצינה: מדוע השמים צריכים בכלל ידיים?...; ואנו מוסיפים: בכלל, מה זה 'שמים'? - "אש+מים!" 'יסביר' לנו ה'למדן' התורן, שהרי זה מה ש'הסבירו' חז"ל בפירושם לפסוק 'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ' - ודברי צדיקים חיים וקיימים לעד כידוע...

למי שמתעניין: 'שמים' - מבחינה דקדוקית - אינה אלא צורת הזוגי מן המילה 'שם' [שי"ן ימנית קמוצה] - והיסוד הגיזרוני והמשמעי משותף לרוב הלשונות השמיות, ומציין: רום, גובה.

כלומר: מבחינה לשונית-תוכנית 'שמים' הם שם-עצם שנטבע-נקבע בלשונות השמיות לציון כללי, מופשט מהגדרה, למה שלא היה ניתן להגדרה במושגי הקדמונים, ולכן הוגדר סתמית: שם [כמו בצירוף: 'אי-שם'] + סיומת הזוגי: Xים [כמו: עיניים, רגליים, שדיים].

אשר למהות הפיזיקלית של המושג האנושי-מילולי הקדמוני 'שמים' - אין היא מענייננו כאן, ויש לחפש את המענה במקורות המידע והמדע. דבר אחד ברור: 'אלוהים' - אין שם, גם אם מאוד-מאוד יתאמצו לחפשו שם וגם אם יתעקשו עיקשי-הלב בכל מאודם שהוא 'חייב' כביכול להיות שם, בכל-זאת ואף-על-פי-כן...

זה מוסר-ההשכל לדתיים: 'שמעו מוסר וחכמו' (משלי ח33) - אל תהיו חכמים יותר מדיי בהתייחסותכם המיסיונרית לחילוניים המכבדים אתכם, באים לקנות אצלכם, ומסייעים לפרנסתכם בכספם.

והלקח לחילוניים:

אם אתם קונים בעסק בבעלות אדם דתי, נוח לכם עמו, אתם מרוצים מן השירות ומן היחס - אין כל מניעה שתוסיפו לקנות שם להנאתכם ולטובתכם.

אבל אם אתם מזהים ניצנים של ניסיונות הטפה דתית-מיסיונרית - כדוגמת מה שהובא כאן (וכיוצא-בזה: "כולנו יהודים, כולנו אחים, חברים כל ישראל, כולנו צריכים לשמור את הדת") - אצל המוכר שלכם, אל תהססו ואל תחשבו פעמיים: סובו על עקבותיכם ואל תיכנסו עוד לבית-עסק זה. כשאתם קונים אצל בעל-עסק אתם מועילים לעצמכם - אבל לא פחות, ועוד יותר, לבעל-העסק עצמו - שהרי מכספכם באה מחייתו ומצטברת הכנסתו. אם הוא שוכח זאת, וסבור שהוא רשאי לנצל את הימצאותכם בחנותו לשם הטפה דתית מוסווית או גלויה [הוא כנראה מושפע מהצלחותיהם של המחזירים-בתשובה ומן העידוד המתמיד שהוא מקבל בבית-הכנסת שלו מן הרבנים הדורשים ומוסרים שיעורים שם ומעלוני בתי-הכנסת, המעודדים כל יהודי דתי לנצל כל הזדמנות להיכנס לשיחה בענייני אמונה ודת עם כל יהודי לא-דתי ו'לקרבו' ל'אבינו שבשמים'] - תנו לו תשובה חילונית הולמת [תרתי-משמע: 'הולמת'=מתאימה ו'הולמת' מלשון 'מהלומה']: החרימו את חנותו, אל תסייעו לפרנסתו, אל תחזקו את ידיו ואת מעשיו.

(הדברים אמורים גם בחנויות שדבקיות [=סטיקרים] אמוניות מעטרות את כניסותיהן ואת תוכן - גם מהן ראוי שחילוניים יוקירו את רגליהם מלכתחילה; שהרי כך בדיוק היה אדם דתי נוהג במקרה הפוך. שוו בנפשכם: האם אדם דתי היה קונה בחנות שמעטרת אותה דבקית חילונית כגון 'בראשית ברא האדם את האלוהים'? ודאי שלא, לא-כן? נהגו אפוא בדיוק כמוהו! אל תיכנסו לשם ואל תקנו שם!)

חרם צרכני הוא נשק לגיטימי וראוי בכל מקום בעולם, ובארץ החרדים משתמשים בו שימוש פעיל יעיל ומועיל - כלכלית, אידאולוגית, פוליטית - בלי בושה ובלי מעצור. אין כל סיבה אפוא שגם החילוניים לא ישתמשו בו, בכל מקום ובכל עת שיראו זאת לנכון, בלי בושה ובלי מעצור, לפי האינטרס החילוני המתבקש והנצרך באותו זמן ובאותו מקום. מה שטוב ומתאים לחרדים - במקרה זה - יאה ונאה גם לחילוניים. זה הכלל, המיוסד על עקרון ההדדיות הדמוקרטי השוויוני והיחסי: מה שמותר לך לעשות לי - מותר גם לי לעשות לך [עיקרון חשוב מאוד, שבדרך-כלל משום-מה דווקא החילוניים נוטים לשכוח אותו, להתעלם ממנו ואף לכעוס (כמה מוזר ומעוות!) על חילוניים שפועלים לפיו - ובכך הם מקפחים את זכותם, מחלישים את כוחם, ומצמצמים את יכולת השפעתם על החברה שהם חיים בתוכה - וגורמים לעצמם מבלי-משים נזק מרובה ארוך-טווח ורחב-היקף!].

ואגב: אין צורך כלל להמתין לחרם יזום, מאורגן וממוקד; לטוב ולרע - הציבור החילוני נוטה, מעצם אופיו, לאינדיבידואליות, לא לקולקטיביות. על-כן דיי שכל חילוני וחילוני ייזום בעצמו חרם אישי-פרטי - לפי ראות-עיניו ושיקול-דעתו, ויקפיד עליו בדקדקנות - כדי ליצור אפקט תגובתי מצטבר, שיש לו גם היבט כלכלי וגם אמירה אידאולוגית-חברתית. שכן יש לזכור: לא הכרזה הצהרתית על חרם חשובה כאן, אלא ביצועו המעשי, הנתון ביד כל צרכן וצרכן באופן חופשי ואישי.

במדינה שבה מתהלכת בראש-חוצות ססמה גזענית מחפירה - 'אני קונה רק מיהודים', ואין פוצה פה ומצפצף - מותר בהחלט גם ליהודים חילוניים לנהל את חייהם על-פי הכלל ההעדפתי (גם בלי להכריז עליו) 'אני קונה רק מחילוניים' - כי (גם) כך (בדרך שקטה, יעילה ומעשית זו) אני נאבק בקמים עליי מבית, הפועלים נגדי בכל דרך אפשרית - וכולן כשרות בעיניהם.

ומי שסבור - בתמימות פשטנית או בהתחסדות חד-צדדית - שחרם הוא שיטה נלוזה שאין לנקטה, אדרבה - יואיל-נא לפנות בטרוניה תחילה לממציאי השיטה וליוזמיה - לחרדים. לכשיחדלו הללו מכל סוג של חרם והחרמה - רק אז תהיה זכות מוסרית לאי-מי לתבוע גם ממתגונני החרדים - במקרה שלפנינו, החילוניים - לחדול ממגננתם. ככה זה עובד: מידה כנגד מידה.

מי שמבקש שלום חברתי בארץ, עליו לחתור תחילה לשוויון מוסרי ומעמדי-רעיוני בין שותפי המחלוקת, ורק אז יהיו בידו התוקף המוסרי הצודק והמנדט החברתי ההוגן לפעול כדי לתווך ולהשכין שלום ערכי ושוויוני.

צרכן חילוני, זכור: אל תפרנס בכספך את אויביך האידאולוגיים! היאבק על ענייניך, עמוד על שלך והגן על כבודך. זו זכותך וזו חובתך. היאבק! אל תתפשר על זכותך, ממש את חובתך - אל תתבייש ואל תהסס, אל תירתע ואל תיכנע. אם לא-כן, אתה פועל נגד עצמך. חשוב על כך. אם אנחנו במלחמה - תהא מלחמה, בכל הכלים, בכל הזמנים, בכל ההזדמנויות ובכל החזיתות.