דוד זליג ודודה זלדה

מאת עדו

טוב, לא באמת קראו להם זליג וזלדה. אבל אני מעדיף לא לכתוב את השמות האמיתיים פן מישהו יזהה אותם. מה שיותר סביר הוא שעשרות אנשים יחשבו שאני מדבר על זוג הזקנים ההוא שהם הכירו אי אז לפני שנים. זאת משום שאותה התנהגות מעצבנת שלהם איננה דבר חריג כלל ועיקר.

שיהיה ברור, זליג וזלדה היו זוג קרובים רחוקים נחמדים בהחלט. מאז שהייתי ילד קטן ועד שגדלתי והייתי לאדם בוגר שכבר סיים את שירותו הסדיר, תמיד קיבלו אותי במאור פנים ותמיד הרגשתי רצוי אצלם.

אולי קצת יותר מדי רצוי.

כי כילד קטן הייתי בא לביקור ועוזב כשאימא שלי הייתה מחליטה שהגיע הזמן. אבל הנה אני מגיע לביקור כסטודנט, אדם שיש לו מטלות לעמוד בהם, שמתפרנס בדוחק מכל מיני עבודות זמניות וסדר היום שלו די עמוס. אם בכל זה הצלחתי להשחיל גם ביקור מצווה אצל זוג קרובים זקנים, אני חושב שזה מנומס בהחלט שאחרי שעתיים אקום ואפרד מהם. זליג וזלדה מצידם היו מגיבים להצהרה שלי שעלי ללכת עכשיו כאילו שברתי בכוונה את סרוויס הפורצלן הלבן שעל השולחן.

"מה זאת אומרת?" הם היו אומרים והבעה של עלבון זועם מתפשטת על פניהם, "הרי עכשיו הגעת לכאן." ואז היה עלי לפרט בדיוק, מה הן התוכניות שלי שכל כך דחופות עד שאינני יכול להישאר אפילו קצת עם זוג קרובים שרק רוצים לארח אותי. אגב, למרות שזליג היה אקדמאי והתפאר בכך בכל הזדמנות, הוא לא הסכים שאלך כשאמרתי לו שעלי ללמוד למבחן .

בשלב כלשהו זה נמאס לי לגמרי, חינכו אותי לתת כבוד לזקנים אבל אני אדם בוגר ורשאי ללכת ולבוא כרצוני. "אתה מעליב אותנו," אמרה לי דודה זלדה יום אחד, ואני, תוך שליטה מירבית אמרתי לה בקול הכי רגוע שיכולתי לגייס שמעכשיו לעולם לא אגיע יותר לביקורים.

"אני לא רוצה להעליב אף אחד," הסברתי להם, "ואם אני חייב להישאר פה עד שתחליטו שמותר לי ללכת או להעליב אתכם אז כנראה שאין לי ברירה. כבר עברתי את הגיל שבו מישהו יחליט בשבילי מתי אני הולך ומתי לא."

כן, זה היה קצת לא נעים אבל לא הייתה ברירה. יש אנשים כאלו, נחמדים מאד ושוחרי טוב שאם התייחסת אליהם בנימוס - אתה בבעיה. כפי שכתבתי, להרבה אנשים יש איזה דוד זליג שכזה. לציבור החילוני בכללותו יש את הציבור הדתי.

מה זה לעזאזל קשור? ובכן, הייתה תקופה שבה לא חגגתי ליל סדר מתוך עקרון. שסירבתי להדליק נרות של חנוכה, שהתרחקתי מכל דבר שמריח ממסורת - הרי אני לא מאמין באמונות הבל. היו לי כל מיני סיבות לכך אבל הסיבה העיקרית היא שהדתיים שכנעו אותי. הרי הם תמיד אומרים "נו, אם אתה לא מאמין באלוהים, למה אתה בונה סוכה/חוגג ליל סדר/מדליק נרות חנוכה?"

"צודקים," אמרתי לעצמי, "אם אני לא יכול לבקר את דוד זליג ודודה זלדה בלי שהם ישתלטו לי על כל היום, אני לא בא יותר ושיעלבו להם. אם לבנות סוכה אומר שאני מאמין בדת שדוגלת בנחיתותן של נשים - ארור אהיה אם אקיים מנהג אחד, חג אחד או מסורת אחת."

התהלכתי בתחושה שהציונות עשתה טעות איומה, היו צריכים, עם קום המדינה, להחריב את כל בתי הכנסת, לשרוף את כל ספרי התורה ולהוציא את החגים מלוח השנה (הלועזי, אלא מה). הרי הדתיים שבים ואומרים : מי שבא לביקור אצל הדודים צריך להישאר עד שהם מחליטים... סליחה, התכוונתי לכתוב שמי שמקיים אפילו מנהג אחד מסכים מיד שיסגרו לו את התחבורה הציבורית בשבת, שחיי האישות שלו יהיו כפופים לחוקים של ימי הביניים ושאנשים מזוקנים יקבעו לו מה יאכל ואיך ייקבר.

דוד זליג ודודה זלדה כבר אינם איתנו היום. אנשים טובים ויקרים שאני בהחלט זוכר בחיבה, למרות שפה ושם הם עלו לי על העצבים. גם על הדת היהודית אינני כועס יותר. אתם יודעים למה? כי הבנתי שגם הדתיים עצמם, לא באמת שומרים מצוות. "תגיד," שאלתי פעם אדם דתי, "אם היית יכול, היית מוציא אותי להורג? הרי אני מחלל שבת."

"בוודאי שלא," הוא חייך והסביר לי שצריך החלטה של הסנהדרין בשביל זה.

"אז זה עניין טכני נכון?" לחצתי אותו אל הקיר, "אם היו סנהדרין אז אין לך בעיה שיהרגו אותי, אתה בסדר גמור עם זה שזונה מתל ברוך ששם משפחתה 'כהן' תישרף חיה כי זה הדין לגבי בת כהן שזנתה נכון?"

"מה פתאום?" השתנק אותו דתי.

"אתה גם מצדיק עבדות," המשכתי ללא רחם, "יש לך אפילו חוקים שמסבירים איך לנהוג בעבד, חוקים הומניים מאד, אני חייב להגיד אבל עדיין העבדות לא אסורה מבחינתך."

"בוודאי שהעבדות אסורה," התקצף אותו דתי.

"אז אתה לא דתי," הודעתי לו באכזבה מעושה, "אתה לא באמת מאמין במה שאתה אומר. מצד אחד כאשר אני מבקר בכותל אתה מיד טוען שזה בגלל שעמוק בפנים אני יודע שהדת היהודית נכונה, ומצד שני אתה, שלא רק מבקר בכותל אלא מתפלל כל בוקר שחרית, מניח תפילין ואוכל רק כשר, אתה בעצמך לא מקיים מצוות עד הסוף. איזה מין דתי אתה?"

אולי הייתי צריך לעשות כך גם לדוד ולדודה שלי ז"ל. להישאר אצלם עד אמצע הלילה כשיבקשו ממני בפעם החמישית ללכת, ואז להגיד להם שהם מעליבים אותי כשהם מסלקים אותי ככה. מה שבטוח הוא שאם ביקרתי פה ושם זוג קרובים קשישים עשיתי זאת מתוך כבוד וחיבה לאנשים מהדור הקודם, לא משום שיש להם איזו זכות לנהל לי את החיים. ואם הצבתי אתמול את שלד הסוכה במרפסת שלי, זה עדיין לא אומר שאני משלים עם כך שאין תחבורה ציבורית בשבת.

חוץ מזה, יש גג מעל המרפסת שלי מה שאומר שהסוכה שלי לא כשרה, לא טוב לכם? אל תבואו.