מאת רותם

בתוך קבוצת האנשים להם כתוב בתעודת הזהות "יהודי", קיימות אינספור הגדרות אישיות לנושא הדת. חרדי, דתי לאומני, דתי מודרני, חילוני מובהק ואף "חילוני מסורתי" קיימות ביניהן. כל אחד מגדיר (ואוהב להגדיר) לעצמו מה חלקו המדויק בתוך ארון הספרים וספריית המנהגים העצומים המתקראים "יהדות".

הבעיה היא, שאנשים נוטים להמציא לעצמם הגדרה, או במקרה המצוי יותר, להסתפח להגדרה קיימת, בלי ממש לחשוב מה ההגדרה מכילה, מה היא אומרת עליהם, ומה יידרש מהם לעשות במקרים מסוימים כנושאי אותה ההגדרה. ניקח כדוגמא הפשוטה יותר את כל קשת ההגדרות מ"חרדי" ועד "דתי מודרני", בהנחה שיש ירידה הדרגתית בהגדרת מידת הדתיות ביניהן.

ראשית, ברור שככל שאנו מרחיקים ימינה לכיוון ה"חרדי" כך ההגדרה יותר מדויקת, יותר חד-משמעית וגם יותר חיצונית למוגדר (כלומר לא הוא קבע את ההגדרה אלא נולד או הצטרף לתוך הגדרה שנקבעה ע"י גורם שיותר ויותר רחוק ממנו - בזמן, במקום, בסולם ההיררכי).

את כל ההגדרות הדתיות החד משמעיות מאד קל לטפח ולחיות לפיהן - הסביבה כולה מבוססת באותה הגדרה, כל החינוך שקיבלת - מההורים, הסביבה וממוסדות החינוך מושתת על יסודות הדת, ע"פ רמת הדתיות אליה אתה משתייך.

כיוון שגם רמת הלכידות החברתית גדלה ביחס ישר למידת הדתיות - מדובר כאן בגוף המושתת על אמונה דתית שמשכיל לשמר את עצמו. לא שחסרות בו בעיות, אך הוא השכיל להפוך למנגנון (עם מוסדות, היררכיה ואפילו מימון ממשלתי) שככזה משמר את עצמו.

כעת השאלה היחידה היא איפה את/ה שם/ה את עצמך.

אם התשובה היא דתי כלשהו וימינה - סבבה. אלו לא העמודים בשבילך, למרות שאשמח אם תעז/י לקרוא את החומר שפונה אל המאמינים וקורא להם לחשוב. עמודים אלו מכוונים אל אלו שתשובתם היא "חילוני מסורתי" ושמאלה, עד "אפיקורוס גאה", משום שרבים וטובים שמכלילים עצמם בהגדרות אלו אינם כאלו כלל ועיקר.

ראשית אתייחס למונח "חילוני מסורתי", שנראה לי כמונח הנפוץ אך גם חסר הכוונה ביותר מבין כולם.

רובם הגדול של המגדירים עצמם לפיו מסבירים שאינם דתיים, לעיתים אינם מאמינים כלל באלוהים כלשהו, אך מרגישים צורך לקיים איזשהו מנהג שנחשב על ידם כיהודי, כדי לחוש מחוברים לאבותיהם ולהיסטוריה של כל העם היהודי. רוב האנשים האלו יאכלו "כשר" ע"פ הגדרתם שלהם, כלומר לא חזיר ולא צ'יזבורגר, אבל לא תהיה להם שום בעיה לשתות יין נסך, לאכול שוקולד מחלב נכרי או לקנח ארוחה בשרית בגלידה חלבית, משום שאין להם מושג אמיתי בדיני הכשרות ביהדות.

עם קבוצה זו אין לי כל בעיה כל עוד הם מודעים לכך שאין למעשיהם שום משמעות בעיני איש מלבד עצמם (שזה בסדר גמור) ושבעיני כל רב או דתי הם כופרים באותה מידה, וכל עוד הם לא מטיפים לאחרים שכן אוכלים חזיר.

הבעיה הגדולה של ה"חילונים המסורתיים" מתעוררת כששואלים אותם מדוע הם חשים צורך להרגיש מחוברים לאבותיהם ומה הם יודעים על ההיסטוריה היהודית. אז מתגלה בורות מדהימה, וגם נחשפים רבדים לא חילוניים בעליל, כמו קבלת התנ"ך כספר היסטורי מוחלט, כמו הגדרת אבותינו כ"קדושים" וכמו הודאה בכך שהחילוניות המסורתית היא דתיות מהסוג המטופש ביותר: הסוג שמאמין בלי לדעת ולהבין.

מילא אלו שמאמינים על בסיס כל השקרים שהאכילו אותם מגיל יומיים, אבל להגביל את עצמך ללא מושג מה ההגיון היחסי שעומד מאחורי כל זה?

יוצא כאן שהחילוני המסורתי הוא בן כלאיים שחסר את החילוניות כיוון שמאמין אמונה עיוורת בסמלים ומיתוסים, ואין בינו ובין המסורת ולא כלום משום שמעולם לא טרח ללמוד על השורשים שהוא כה גאה בהם!

ירדה החילוניות וירדה המסורת ומה נשאר? כלום...

אשאיר את החילונים המסורתיים לערוך את חשבון הנפש הראשון שלהם ואעבור מיידית לקצה השמאלי של הסקאלה: אפיקורסים ניהיליסטים גאים, כאלה שיספרו בגאווה שהם "לא מאמינים בכלום" ושאר התבטאויות דומות. נתחיל בכך שלא ייתכן "לא להאמין בכלום", משום שאם אינך מאמין בקיומו של אלוהים אתה מאמין באי קיומו של אלוהים.

כן אפשר להיות ספקן ולפקפק בכל, כי הספקנות מובילה למחשבה ומחקר, וכי הרי אין אמת מוחלטת, אך לא קיים מצב בו אדם "אינו מאמין בכלום". מה גם שלהאמין בדבר מה אינו חיסרון שיש להתבייש בו, כל עוד האמונה לא גוררת אותך למעשים נפשעים בשמה.

הסיבה שלשמה התחלתי לכתוב רשימה זו (וכמו שאתם קוראים קצת נסחפתי ממנה..) היא למעשה מערכת הסמלים שאופפת את רוב הציבור החילוני המוצהר בארץ.

אחת הסיבות שכל כך קשה לנו להלחם בכפיה הדתית ולהציג את עגלתנו המלאה (עגלה היא ביטוי יהודי לעולם רוחני. שולמית אלוני הגדירה את זה יפה ב"מלחמות היהודים" כשאמרה שלחרדים עגלה אחת מלאה אבק, ולחילונים עשרות עגלות וכולן מלאות), היא שבניגוד לחברים בארגון הדת, לנו אין דבר שמאחד אותנו. כמובן שבכך יתרוננו - אנו מסדרים לעצמנו את חיינו ומערכת אמונותינו, ולכן כל אחד שונה מחבריו ויש מקום לדיון - אך כשאנו עומדים למבחן אקלים הדעה הישראלי (שככלל נוטה למסורתיות) אנו נתפסים שוב ושוב כערב רב של "פושטקים" היושבים בבתי קפה ופאבים ולוקחים סמים (חוץ מאופיום. אותו השארנו להם).

אני לא אומר כאן (רחמנא ליצלן) שעלינו לפתח כאן דת חילונית עם תלבושת אחידה, אך אני מבקש שהחילונים המוצהרים - ובראשם אותם אפיקורסים גאים - ישימו לב לכל הסמלים האופפים אותם, ידעו את משמעותם בעיני הציבור בארץ ויעשו את כל שיעשו מתוך מחשבה. לבי נצבט יותר מכל כשאני רואה חילוני יושב בערב חזרה בתשובה אליו בא כדי "ללמד את הרבי" ונותר ללא מילה כששואלים אותו שאלות פשוטות:

• אתה מאמין באי קיומו של אלוהים? סבבה, אבל זה לא מספיק.
• למה אתה לא מאמין? מי ברא את העולם? מאיפה אתה יודע?
• אם אתה מאמין לספרי היסטוריה למה אתה לא מאמין לתנ"ך?

כל אלו ועוד רבות מספור הן שאלות שעל כל חילוני, מעצם הגדרתו את עצמו כחילוני, לדעת לענות עליהן. למרות שחילוני נגזר מ"חול", המונח השתרש ובו נשתמש - אבל חילוני אינו כל מי שאינו דתי.

חילוני הוא אדם שחשב בעצמו על מערכת אמונתו ותפיסתו את העולם והמוסר, וגם אם יאמין באל כזה או אחר (יהוה, גורל, מזל, טבע...) ידע בדיוק מיהו אותו אל ומה גבולות ההשפעה שלו (אלוהים יודע את העתיד? אז למה השטן מרד בו והוא נאלץ לגרש אותו? אלוהים קובע את העתיד? אז מה כל הסיפור של המבחנים שהוא מעמיד לנו? מה, הוא נהנה להתעלל בנו?).

כמעט בכל בית בארץ תוכל למצוא את הסמלים והקמיעות המקובלים: ספרי תהילים קטנטנים שלא נועדו (למרבה צערו של סופר ספר תהילים) לקריאה, אלא לנשיאה כסוג של "בטריה" המגנה מכל רע, חוטים אדומים (שנקנו בכסף!) שכרוכים כצמיד על ידי הילדים "נגד עין הרע", חמסות, תמונות של רבנים מפורסמים, קופות צדקה של הרבי מלובביטש על תא הכפפות באוטו ועוד ועוד. התשובה של רוב ה"חילונים" שתשאל אותם למה טובים כל הדברים האלו בבית, בגינה, באוטו ועל הגוף, כל אותם מנהגים קטנים ופרימיטיביים, כל אותן אמונות טפלות, רובן כלל לקוחות מדתות אחרות, תהיה: "כי זה לא מזיק".

1. מאחורי כל תמונה קטנה ו"לא מזיקה" של כדורי או הבבא סאלי יש תעשיה שלמה של נוכלים שמתעשרים מהתחושה הניאנדרטלית שאופפת לצערי את רוב אזרחי המדינה, התחושה שמנקרת בליבם ואומרת להם "קח, תקנה, זה יציל אותך מרע, כמה זה כבר עולה". היום כבר ניתן לרכוש (ואני מצטט מילה במילה מ"שיחת הגאולה", הגיליון השבועי של חב"ד, גיליון 252): "הפקות לבשורת הגאולה - ערכת בטיחות לנוהגים ברכב, מדברי הרבי מלך המשיח, הגאולה מחכה לכל, כל אחד חייב, כל אחד יכול, והעיקר מתוך שמחה וטוב לבב".
   
   
2. אני מנחש שלרובכם אין מושג כמה השימוש בקמיעות אלו נתפס בצד השני, הצד החרדי המנסה (ומצליח) להחזיר בתשובה, כהסכמה של התינוקות שנשבו, החילונים, לגל החזרה בתשובה ולאלוהות בכלל. האזינו לתחנות הרדיו שלהם, זועקים למאזין מתלבט "עם ישראל רוצה גאולה!" וכורתים אליהם עוד נפש.
   
   
3. נכון, אתם בוגרים וכבר יודעים שלא כל מי שאומר "ברוך השם" בהכרח מאמין בהשגחה עליונה. אבל כידוע לא כולם בוגרים, והייתי רוצה שתחשבו בעיקר על ילדים שגדלים מיום היוולדם בבית רדוף קמיעות ואמונות שווא - הם לא בהכרח יידעו לעשות את ההפרדה והלגיטימציה שהם נחשפים אליה תלך אתם כל החיים - היזכרו אתם במנהגים והקמיעות שהיו בבית ילדותכם (ומן הסתם ישנם שם עד עכשיו) וראו כמה הגיוניים הם נראים לכם, וכמה קשה יהיה לכם להיפרד מהם. לדידם של ילדים אלו, קדושתם של הקמיעות לא תהיה מוטלת בספק, וכך במקום לנתק את השרשרת הכובלת אנשים לצורות מחשבה שהתאימו לזמנים בהם ידעו הרבה פחות על העולם, אתם מחזקים אותה בעוד חוליה.
   
   

זה לא מזיק?
זה מזיק מאד!

ולסיום, אני רוצה להתמקד בקמיע אחד במיוחד. קמיע ככל הקמיעות, שלכאורה הכרה בחוסר הנחיצות בקמיעות בכלל, הייתה אמורה להוביל להכרה בחוסר נחיצותו שלו, אך לא כך הדבר.

ע"פ המיתולוגיה היהודית, לפני שזרועו הנטויה של אלוהים הסתובבה ברחובות מצריים והרגה את בניהם הבכורים של המצרים, בני ישראל צווו לשחוט "שה תמים זכר בן שנה", לאכול אותו עם המצות ובעיקר ליטול את דמו ולמרוח אותו "על שתי המזוזות ועל המשקוף", כדי שהאל יודע כל ידע להבדיל בין בתים של יהודים (לא להרוג) לבין בתים של מצרים (כן להרוג).

אגב, כתוב בפירוש "ועבר יהוה לנגוף את מצריים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח יהוה על הפתח.." (שמות י"ב). אדוני אלוהינו צריך דם על פתח בית כדי לדעת מי גר בו? כנראה באג 2000 בלבל לו את כל הרשימות.

בכל מקרה, מאז אותו סיפור מצווים היהודים על קביעת מזוזה על משקוף כל דלת (חוץ מדלת של בית שימוש) וכמובן נהוג נישוק המזוזה בכל פעם שעוברים דרך הדלת.

אלה מביניכם שמנשקים מזוזות, טרחתם פעם לברר מה כתוב בפנים? אם היה כתוב בפנים משהו מטופש נורא, בואו סתם נזרוק: "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו", הייתם מנשקים?

הטקסט שמגולגל בתוך המזוזה (כן, זה שמציעים לכם לבדוק כל פעם שקורה משהו רע) נפתח ב"שמע ישראל" (חשבתם פעם על כפל המשמעות בביטוי הזה?) ובציווי להנחת תפילין וקביעת מזוזות, וממשיך בשני חלקים: "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את יהוה אלוהיכם... ונתתי מטר ארצכם בעתו... ואספת דגנך ותירשך ויצהרך ונתתי עשב בשדך... (כאן באות עוד מיני הבטחות במקרה שנשמע בקולו, אך אז מתחיל החלק השני) הישמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם וחרה אף יהוה בכם ועצר את השמיים ולא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה ואבדתם..."

נתניהו תימצת את כל זה באמת טוב כשאמר "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו". ממש כמו שאר הקמיעות, גם קמיע זה נח ברוב הבתים בארץ, גם הוא מבטיח לשמור על מי שישמור עליו, גם הוא ריק מכל תוכן וגם הוא מעיד על תפיסת עולם חשוכה ומיקוד שליטה חיצוני לאללה.

לא מספיק לא לנשק את המזוזה. כדי להוכיח לעצמכם שאתם חילונים אמיתיים, שלא שומרים בטחונות "שלא יזיקו", עליכם לעקור אותה ממקומה. רק חילוניות מגובשת ומודעת לעצמה יכולה להתמודד מול הגוש הענק שנוגס ונוגס. למי שהחור שנשאר במשקוף מפריע לו אסתטית, אני ממליץ על "ברכיית הדלת", כפי שקודשה והובאה ע"י כבוד זקן המקובלים הר טריפלון גרדיפילון תורדגיל זצוק"ל (גזור ותלה על 2 המזוזות ועל המשקוף):