אל תחלקו לי ציונים

יום כיפור היה? היה. צמתי? לא. למה לי לצום? וכי אני חטאתי? סתם, ודאי הייתי לא בסדר בשנה האחרונה, אבל אני לא מאמין שצום של יום אחד הוא תיקון לזה. מי שמאמין שהצום מכפר על העוונות, בבקשה, שיצום. כל עוד זה לא מזיק, עשה כרצונך.

אני את יום הכיפורים העברתי בדרך שלי. אבל חברים לעבודה היו חייבים לקלקל לי את התענוג:

"אז במה אתה יהודי אם אתה לא צם בכיפור?" שאל אחד מהם.

"סליחה?" עניתי, "מה הקשר בין צום לבין להיות יהודי?"

"יש כמה דברים מינימליים שאתה צריך לעשות כדי להראות שאתה יהודי", אמר.

אוף. עוד אחד מאלה, שאני קורא להם מחלקי הציונים. עוד אחד שהחליט להעלות לי את הסעיף עם העליונות של שמירת מצוות הדת. יכולתי להמשיך את השיחה, אבל היו לי עוד כמה מחשבים לתקן, אז הרפיתי. כאן אני רוצה להמשיך מהנקודה שעצרתי בה.

אז במה אתה יווני?

אין כמו הסממנים החיצוניים להראות את זהותו של אדם. אני עצמי אוהב סמלים חיצוניים וכל מיני סימנים, ואני אף עונד סמלים המבטאים דברים שאני חושב ומאמין בהם. אין יותר קל מלצייר אדם עם כאפייה ולהגיד, "זה ערבי". לא שראיתי לאחרונה ערבי אחד עם כאפייה, יש לציין. את הערבים שראיתי לאחרונה זיהיתי בזכות הדיבור בשפה הערבית.

אני שואל גם איך לזהות יווני. היוונים של היום, הם שכחו מה זה להיות יוונים. הם לא מאמינים בזאוס, הם מתייחסים אל סיפורי האלים שלהם כאל מיתולוגיה במקום אמת מוחלטת, ונותרו להם רק כמה שרידים כגון השפה היוונית והדמוקרטיה והאולימפיאדה (שבדרך-כלל כבר לא עורכים אותה ביוון).

אפילו לזהות אשכנזי זה יכול להיות קשה. העור הלבנבן לפעמים שזוף מדי. פעם אפשר היה לזהות "ווז-ווז" על-פי היידיש, אבל אני, מה לעשות, ערבית אני יודע ואילו ביידיש אין לי מושג. "אז במה אתה אשכנזי?!"

בקיצור, אולי תעזבו את כל השטויות האלה. אני יהודי כי ככה, ואף אחד לא יחלק לי ציונים על היהדות שלי. ברטראנד ראסל, כשעזב את הדת הנוצרית, כתב ספר בשם "מדוע אינני נוצרי". לראסל באמת לא הייתה ברירה, כי הנצרות היא אך ורק דת. אבל אני לא חייב לכתוב ספר בשם "מדוע אינני יהודי", כי עזיבת הדת היהודית אינה שקולה לעזיבת היהדות.

המימד הרציני

אבל יש פן רציני יותר לעניין הזהות היהודית. במצב אידיאלי היינו מכירים כיהודי בכל מי שמגדיר עצמו כיהודי ומזדהה עם העם היהודי, אבל יש קבוצה של אנשים - רבנים - אשר חושבים שהיהדות היא תורה של ירושה וטוהר דם. איך אני יכול לשכוח את השיעורים בספר התניא, שבו לימדו אותי על דרגות בבריאה: דומם, צומח, חי, מדבר, יהודי. וההבדל בין נשמת יהודי לבין נפשו של אחד שלא נולד לאם יהודיה הוא הבדל איכותי, לא כמותי. אז העולה מרוסיה שנפל בשדה הקרב נחשב כבהמה ונקבר בחלקה נפרדת, ואילו הפרזיט החרדי טהור-הדם שלא נוקף אצבע למען העם היהודי שייך לצאן קדושים ולעם סגולה.

אתם מבינים מה הבעיה כאן? לא שהם מחלקים ציונים ותארים - את זה הם יכולים לעשות כאוות נפשם - אלא שמוכרת בהם סמכות לחלק ציונים ותארים. ניתן להם מונופול על חלוקת הציונים והתארים.

מסורת הוא שהרבנים קובעים הלכה מיהו יהודי ומה מידת יהדותו, ומסורת זו זולגת אל המאמינים, כמו החבר ההוא לעבודה שלי. את המסורת הזאת חייבים לשנות. רבנים לא יקבעו ולא יציינו מיהו יהודי. בידי הרבנים יש אמות-מידה שליליות ביותר לקביעת מיהו יהודי - עובדת הירושה מאם לבן - והגיע זמן לתקן תקנות הומניות יותר. היהודית היא לא איזו אצולה סגורה שדוחה כל מי שרוצה לשכון בה, אלא אור לכל הגויים. ייתכן שאילו קיבלנו גרים ביתר קלות ופתיחות, לא היה מצבנו המספרי עגום כל-כך.