בס"ד.
י' תשרי, תשנ"י.

יום כיפור שמח!

מאת אריה גל

(הערה של דרור:
נכתב לרגל יום כיפור: גזרו ושמרו!
כמו כן יכול בהחלט לשמש כמשל לכל ימות השנה)

"אני אדם מסורתי!" אמרתי, בעודי טורח בערב יום הכיפורים להרכיב פנימית חדשה באופני ההרים שלי. "כל שנה ביום כיפור אני רוכב לים, אין שום סיבה שהשנה אשבור את המסורת!"

וכרגיל, האל הטוב האיר פנים לאלה היודעים את רצונו באמת. אור. שקט מופלא שמאפשר לשמוע ציוצה של ציפור רחוקה, ואת רחשם החרישי של צמיגי האופניים שלי, לבד על הכביש. שמש ספטמבר יפהפיה. ים צלול וזוהר ונקי ומזמין, משתרע חלק, ללא אדווה, עד קצה האופק, כאילו נוצק בשמן. איכשהו, זה תמיד בדיוק כך בכל יום כיפור.

ופרשתי מגבת גדולה ולבנה, וצללתי במים החמימים, וכשרוויתי שבתי למגבת והתפרקדתי מאושר באור הנפלא, ושלפתי כבחרדת קודש את "החתונות שלנו" שזה מכבר קניתי ומעולם לא מצאתי לו זמן.

ולא הייתי לבד. מעטים היו שם גם לפני. וטיפין טיפין, בזרם שהולך ומתגבר, הגיעו עוד. בעיניים מאירות. מחייכים זה לזה גם אם זרים היינו קודם. גברים שכיסוי ראשם קסדת אופניים. ונשים צעירות שעל סבל אופניהן כסא ובו ילד קטן, או ילדה קטנה, איכשהו תמיד יפהפיים. וילדים של בית ספר במכנסי ברמודה וילדות שאך החלו לגלות נשיותן וכולם באופניים וכולם עם קסדות. ונערה יפה, חפה מכל איפור או קישוט, בשמלה כסופה קצרצרה, שכל עת שהתכופפה להרים בקבוק ריק ולהטילו הרחק שירוץ כלבה ויביא, לא ידעתי אם תחתון אני רואה אצלה או בגד ים, אבל נשארה בשמלה ואחר כך היתה רק יושבת על הדשא וטובלת באור וכלבה לידה, והיה ברור שלכך באה ולא כדי שיתחיל איתה מישהו, אלא שלא היה בחוף כולו גם אחד שינסה.

ואשה אחת בבגד ים צהוב על השביל המרוחק השעינה מעדנות את אופניה על הרגלית וירדה שתי פסיעות מהשביל וגחנה להריח חבצלת.

אלוהים. חוץ מכמה כסילים עם זקן, איזה עולם יפהפה בראת!