ברכות לאלוהים ומסורת

מאת: דן מלר

יהדות אינה דת אלא תרבות, שבני העם היהודי יצרו לדורותיהם. בקרב בני העם היהודי יש, מה לעשות, גם רבים שאינם דתיים, ו"אלוהים" לדידם אינו אלא סממן של אמונה דתית, עוד אחד מהאלילים הרבים הקיימים בדמיונם של רבים מתושבי הכדור הקט שעל קרומו החיצוני אנחנו חיים. ובכל זאת ועל אף זאת אין שבוע ואין חג בעמנו בו עמיתינו האתאיסטים לא משתתפים בחינגות לכבודו של "האלוהים", בשירה לתפארתו, באמירת שבח למעשיו הגדולים, בהבעת תודה על סלחנותו הרבה לחטאינו המרובים, בתודות על שהציל וימשיך להציל את בני עמנו מכל צר וצרה, או בסתם מלמול של ברכה לכבודו כ-"ברוך השם" או "תודה לאל", ללא שמץ מחשבה שברכתם זו אינה אלא צביעות במקרה הטוב, וחינוך גרוע ומסוכן במקרה הפחות טוב.

הנה שתי דוגמאות קלאסיות:

קידוש ליל שבת (אשכנז): לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, כִּדְכִתִיב, זָכור וְשָׁמור, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן: יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות: סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּותַי: בָרוּךְ אַתָּה ה'. אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָּפֶן: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ. זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. (כִּי הוּא יום) תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.

ברכת הדלקת נרות החנוכה: ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של חנוכה. ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה. ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהחיינו, וקיימנו, והגענו לזמן הזה. ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של חנוכה. ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה. ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהחיינו, וקיימנו, והגענו לזמן הזה.

וכך גם בברכות במהלך ליל הסדר, ולהבדיל ה"קדיש" בשפה הארמית על מות בן משפחה אהוב או חבר יקר, כשמרבית אומריו כלל אינם מעלים בדעתם שבמילים הללו אין הם מבכים את המת, אלא מברכים את "אלוהים".

"אתה סתם מגזים," אמרה לי ידידה טובה, אתאיסטית כמוני, "אני עושה זה רק מטעמי מסורת, ומאד נחמד להדליק נרות בכל ליל שבת."

האמנם הגזמתי?