הפשיזם החילוני

הערת המערכת: ח"כ אברהם רביץ ז"ל הלך לעולמו בשנת 2009, כעשור לאחר כתיבת מאמר זה.

על השאלה האם יסכים לשבת בממשלה עם מרצ ושינוי ענה ח"כ רביץ "שינוי היא מפלגה פשיסטית שאמרה שהיא לא מתכוונת לשבת איתנו בקואליציה, ולכן זה חוסך לי את הצורך להשיב. לגבי מרצ, זו עדיין שאלה טובה" (ידיעות אחרונות, 27.5.99).

שמחתי מאד למקרא תשובתו המלומדת של כבוד הרב. קודם כל, כי הוא עשוי להואיל בטובו לצרף את מרצ לקואליציה שלו, ועוד יותר משום שזה יפה מאד שאפילו הוא מסכים שהחילונים צועדים עם הזמן ולא עומדים במקום. רק אתמול היינו הפריץ של אירופה הישנה, אשר היה מכה את היהודי ודורש ממנו לנשק את מקלו, והנה היום מפלגה אשר מייצגת את החילוניות, גם אם לא את החילונים בכללותם, הינה כבר במחצית הראשונה של המאה העשרים. באמת יפה.

אך שמחתי לא נמשכה זמן רב. אט אט נזכרתי בספר ההיסטוריה ממנו למדתי בתיכון על ענייני פשיזם, וככל שהגיע זכרוני אי נכונות לישיבה בקואליציה עם ש"ס או יהדות התורה אינו ממאפייני המשטר הטוטליטרי. למרות שיתכן מאד שהספר הוא חלק מהתעמולה הפשיסטית שמערכת החינוך(?) החילונית מלעיטה בה את חניכיה התמימים, הלכתי בכ"ז לבדוק. חיש קל מצאתי בספר ("עולם במבוך") את הפרק העוסק בטוטליטריות (שכן החלטתי לא להתמקד בפשיזם, שהוא הדגם האיטלקי של השיטה, אלא לפנות ישר לשורש הבעיה, כדי לא להצטרך לתיקונים כאשר ישווה אותי הרב יבדל"א לדגם הרוסי או הגרמני), ושם התנוססו מול עיני תכונותיהן של הדיקטטורות הטוטליטריות. לא נסתייע בידי. אולי מפני שאני חילוני מסומם, מצאתי מאפיינים אלה מתאימים הרבה יותר לדת לדורותיה מאשר למפלגת שינוי בפרט או לדרך החיים החילונית בכלל. שקעתי בצער עמוק - החילונים אינם מתפתחים. הייתכן שהאבולוציה היא באמת בדיה?

להלן המאפיינים, לפי הדגם ששרטטו ההיסטוריונים קרל פרידריך וזביגנייב בז'ז'ינסקי, וההשוואה, לפי הכופר אשר יש לסקול אותו באבנים עומר ג.:

1. אידיאולוגיה מפותחת, שהיא תורה רשמית המקיפה את כל הצדדים החיוניים של חיי האדם, וכל אדם החי באותה חברה דוגל בה, ולו באופן סביל; אופייני לאידיאולוגיה הזאת שהיא מתמקדת בשאיפה להגיע למצב סופי מושלם של האנושות ולכך היא מכוונת. פירוש הדבר, כי יש לאידיאולוגיה יומרה משיחית של קץ-הימים, המבוססת על עקירה מן השורש של החברה שבהווה וכיבוש העולם למען החברה החדשה.

כל מילה מיותרת. הדת בהתגלמותה. זו ה"אידיאולוגיה המפותחת" אשר מכתיבה למחזיקים בה כיצד לנהוג בכל מצב או רגע בחייהם, וכל אדם בחברה הדתית מחזיק בה, שכן מי שלא - נפלט מן החברה. שכן הדת, המוצגת לעיתים קרובות כגורם מאחד אשר שמר עלינו 2,000 שנה, יכולה להיות גורם מפלג מאד כאשר חלק מן הפרטים שהיא אמורה לאחד מתחילים לפקפק בה, והדבר אמור כמובן לא רק לגבי הדת היהודית. לא מתווכחים, לא עם האידיאולוגיה ולא עם מוריה ורביה, ומציאות כידוע היא דבר גמיש המתכופף בקלות, בייחוד כשעוצמים עיניים ולא מתבוננים בה.. באשר למצב הסופי והמושלם של האנושות - משיח, משיח משיח, איי איי איי איי איי איי.

2. מפלגת המונים יחידה, שמנהיג אותה בדרך כלל אדם אחד, "הדיקטטור", והיא כוללת בשורותיה שיעור קטן יחסית מכלל האוכלוסייה. מפלגה שכזאת מאורגנת בצורה היררכית ואוליגרכית והיא שולטת בדרך כלל על הביורוקרטיה הממשלתית או משולבת בה כליל.

המשפט האחרון נכון גם לגבי המפלגות הדתיות בשלטון הישראלי, אך זו סתם אירוניה מקרית שכן ה"שלטון" או ה"ממשלה" אותם אני משווה לשלטון הטוטליטרי הם האנשים הניצבים בראש העולם החרדי אצלנו או החומייניסטי באירן, או מקביליהם במדינות ובדתות שונות, ולא הממשלה או הכנסת בישראל.

בכל אופן, אותה "מפלגת המונים יחידה" מוצאת את ביטוייה בעולם הדת ברבנים, הכמרים, האייאטולות, או כל איש דת במעמד גבוה אשר המאמינים שומעים לו ועל פיו יישק דבר. אותם מנהיגים מורמים למעמד גבוה בהרבה מסתם בני תמותה רגילים, כפי שהורמו מנהיגים באיטליה או רוסיה. אם הרב יוסף אמר, הרב יוסף יודע, ומי יעז להתווכח?

3. מערכת של טרור פיסי או פסיכולוגי, המופעל באמצעות פיקוח של המפלגה ושל המשטרה החשאית.

הטרור הפסיכולוגי הקלאסי שמפעילה הדת הם החיים שמעבר, גן עדן וגיהנום. אם לא תתנהג כפי הנדרש, העונש יגיע, ואם לא יגיע בעולם הזה בדמות ברק מן השמיים, מות קרובים, אובדן כספי או סתם חיים ריקניים, יגיע בעולם הבא, שם הצדיקים אליבא ד"אידיאולוגיה מפותחת" זוכים לשכרם והרשעים לעונשם. פשוט הפחדה נטו. הטרור הפיסי מתבטא בכמות מכובדת של אלימות אשר הדת הצליחה לגרום לה במרוצת ההיסטוריה, אם זו האינקוויזיציה, שלל המלחמות על רקע דתי אשר שפכו דמם של רבבות בני אדם, או סתם משמרות הצניעות אשר מכות קצת את מי שלא מתנהג יפה ואולי שורפות לו קצת את הבית לשם גיוון.

4. מונופול כמעט מושלם (כפי שמאפשרת הטכנולוגיה המודרנית) לפיקוח על כל אמצעי התקשורת ההמוניים.

הפונדמנטליסטים הדתיים, אם באירן ואם בבני ברק, אינם מאפשרים חשיפה לתרבות אחרת, "רעה". מערכת חינוך נפרדת, עיתונות נפרדת, היעדר טלוויזיה וכו', כל אלה נועדו לשמור את השליטה על מחשבותיהם ורצונותיהם של האנשים בציבור המאמינים בידי שליטיו של ציבור זה, ה"מפלגה" מסעיף 2.

5. פיקוח וניהול מרכזיים של הכלכלה כולה.

מכיוון שהשלטון הדתי אינו מדיני בד"כ ולא אמורה להיות לו נגיעה לכלכלת האנשים אותם הוא מנהיג, לא הייתה אמורה להיות כאן הקבלה. אך אפילו כאן ניתן לומר כי הציבור החרדי הבלתי יצרני תלוי בכספים אשר יביאו לו מנהיגיו. הם השולטים למעשה על ההון בחברה החרדית.

ולאור כל זאת, פליאה היא שאנו נתקלים בכל כך הרבה בעיות בבואנו להכניס את הדת, אשר אין בה שום דבר דמוקרטי, היישר אל לב לבו של הממסד הדמוקרטי בישראל? שוחרי הדמוקרטיה, ו"שינוי" ביניהם, אינם נגד יהדות - הם בעד פלורליזם, בעד עליונות שלטון החוק, בעד חופש הבחירה, בעד יהדות מרצון ולא מכפייה, בעד החלטת הרוב ולא החלטת הרב. מה לעשות, זו מדינה דמוקרטית, למרות הכל.

ואיך מסתדרת הדמוקרטיה עם המסרים והשאיפות של המפלגות החרדיות? אולי לרברביץ פתרונים.