עתיד שחור?

המאמר מתפרסם גם ב"פי האתון",
עיתון הסטודנטים באוניברסיטה העברית, אפריל 2002

כ-50% מתלמידי כיתות א' השנה, עפ"י נתוני משרד החינוך, אינם לומדים בחינוך הממלכתי או הממלכתי דתי השנה אלא בחינוך עצמאי, חרדי או ערבי. בעוד כ-20 שנה במדינת ישראל יהיה רוב של אנשים שלא התחנכו לדמוקרטיה.

העיתונות החרדית, צורת תקשורת ייחודית למדי, מהווה צוהר לעולם החרדי. עיתונות זו פועלת עפ"י כללים משלה: יש עליה צנזורה חמורה, ונושאים מסוימים כמו נשים, ספורט או סתם נושא "חילוני" אחר לא ייכנס בה. העיתונות החרדית איננה מתארת את התרחשות העניינים בעולם, אלא כיצד הם צריכים להתרחש.

עיתונות זו מהווה בדרך כלל מקור מידע יחיד לאדם החי בחברה החרדית וזאת עקב האיסור המוחלט להחזיק מקלטי טלוויזיה כאשר גם הרדיו איננו "סובל" מפופולריות יתר.

ובכן מה יהיה ביום שאחרי? כיצד לדעתם צריך להיראות העולם? שגיאות הכתיב אגב, הן במקור.

הציטוטים מהעיתונות החרדית - בגופן אדום.

"...רק עין עוורת ואמת נעדרת דחו את הקשר בין התנועה הציונית שכבשה את היהדות ואת בירות העולם לבין האיבה הנאצית שלא ידעה גבולות.."

חרדים ושירות צבאי

תחילה, כמה ציטוטים מהמקורות:

"ודיברו השוטרים אל העם לאמור מי האיש אשר בנה בית-חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו... מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו" (ספר דברים כ, ה-ח).

"...במה דברים אמורים - במלחמת הרשות, אבל במלחמות מצווה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה..." ( מסכת סוטה, מד ע"ב).

התלמוד קובע כי גם במלחמת רשות, לימוד תורה איננו פוטר מלצאת לקרב, ואילו כאשר מדובר במלחמת מצווה: "הכל יוצאין". התלמוד במסכת סוטה עורך דיון מהם ההבדלים בין מלחמת מצווה למלחמת רשות, מלחמת מצווה הנה מלחמה להגנה עצמית, לכיבוש הארץ, או כנגד עמלק. ומלחמת רשות הינה, לדוגמא, מלחמה להרחבת גבולות הארץ.

עושה רושם שמה שהיה ברור לחכמי הגמרא והמשנה לפני כאלפיים שנה לא נהיר דיו לציבור שלם בארץ שחרט על דגלו את ההקפדה על מצווה קלה כחמורה. "מתאבד! מקומך בנח"ל החרדי". זעקו הפשקווילים (ע"ע). "שואה בפתח! מסקנות ועדת טל עלולות לשנות מן הקצה אל הקצה את החברה החרדית"; "מתכנני הפיתרון הסופי ל 'בעיית החרדים' לומדים משורפי הגופות ימ"ש (ימח שמם. ר.ד.) כיצד לשרוף את הנשמות" נכתב בפשקוויל אחר לאחר ביקורה של וועדת טל בגרמניה, ביקור שנועד לבדוק את האפשרות של שירות לאומי. בשלישי באוגוסט של השנה שעברה, כמעט שנה לאחר פרוץ אינתיפדת אל אקצה, נכתבו השורות הבאות בביטאון "המחנה החרדי" ע"י ישראל אייכלר: "טוב למות בעד ארצנו - גרסה חילונית לגן העדן של השהיד".

עובדה: 10% משנתון הגיוס האחרון, עפ"י דו"ח וועדת טל, הצטרפו להסדר דחיית שירות עקב היות תורתם אומנותם. בשנת 93'‏ 5.8% הצטרפו להסדר. המספרים כמעט הכפילו את עצמם בפחות מעשור.

אך מסתבר כי העובדה ששירות בצבא איננו מן החובות שהציבור החרדי רואה את עצמו מחויב להן לא מונעת ממנו למתוח ביקורת על הצבא או להביע את דעתו על איך הצבא צריך להתנהל. ב- 7 למאי 99' חלק "יתד נאמן" עם קוראיו את ניסיונו הצבאי רב השנים כאשר קבע כי הנסיגה מדרום לבנון "היא הדוגמא הטובה ביותר להמחיש את הדרך בא מנסה ההמון הרדוד למצוא פתרון מהיר לבעיות".

ייתכן גם כי ניסיונם הצבאי רב השנים של עורכי ביטאון אגו"י, "המודיע", הוא שהביאם למתוח ביקורת קשה על סרבני המצפון: "אנשי בליעל אובדי מצפון ודרך... חבורת מתאבדים לאומיים... חמישים הסרבנים שחלק גדול מהם אינם כלל 'קצינים' ואף פעם לא שירתו ולא ישרתו ביחידות הפועלות בשטחים והחלק האחר הם קצינים זוטרים - לא התכוונו כלל לאמת..." אך "המודיע" עיתון הגון הוא, שהרי אין זו אשמתם של הסרבנים אלא: "...הם תוצאה מתמשכת של חינוך ישראלי רחוק מהיהדות ומנוכר להליכותיה".

חברי הכנסת של הציבור החרדי ובראשם חה"כ משה גפני מנסים ליצור משוואה על פיה לימוד תורה כמוהו כשירות בצבא. המשוואה הזו הנה מגוחכת וחסרת כל אחיזה במציאות, בייחוד לאור העובדה שרובו המכריע של הציבור הדתי לאומי כן משרת בצבא, ולאור מצב החירום בוא נמצאת המדינה מיום הקמתה.

חרדים ושוויון

הציטטות הבאות לא נלקחו מספרו של אדולף היטלר "מאבקי". הן גם לא נאמרו ע"י כל גורם אנטישמי אחר. הן נכתבו לפני 5 חודשים בלבד בעיתון "המודיע", עיתונה של אגודת ישראל היושבת בכנסת ישראל:

"...קיים הבדל יסודי בין נשמת היהודי ללא יהודי... הנטייה האבסורדית והכה אנטי הגיונית המבקשת לראות בערך השוויון מעלה חיובית בכל מקום, יפה היא אולי לדרכי מחשבתה של התורה הקיבוצית או לתורת הדמוקרטיה הישראלית סוציאליסטית, אולם בשום פנים ואופן אין היא הולמת לא את תורתו של הבורא יתברך ולא את אופי ומהות עולמו... אלה שחונכו על בסיס 'השוויוניות' מוכיחים הם עצמם כגרועים שבשונאי ישראל... כה רב הוא השוני שבין היהודי ללא יהודי, עד כי אין לדמותו כי אם למרחק שבין בעל החיים לאדם... קדושתם של ישראל אינה תוצאה למעשה זה או אחר של היהודי אלא היא תוצאה ישירה גבוהה מעצם היותם יהודים".

אמר ר' עקיבא: ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה.

חרדים ויחסם לציונות

לפני 7 חודשים בביטאונה של אגודת ישראל "המודיע" ניתנה 'סקירה היסטורית' שבחנה את הגורמים לשואה:
"... בכל שנותיה של הגלות הארוכה לא באה שואת המונים במימדים נאציים על העם היהודי.. גויים שנאו יהודים תמיד, אבל היטלר היה אחד והשואה הייתה אחת. דוגמתו ודוגמתה לא היו בדבר ימינו הארוכים. רק עין עיוורת ואמת נעדרת דחו את הקשר בין התנועה הציונית שכבשה את היהדות ואת בירות העולם לבין האיבה הנאצית שלא ידעה גבולות..".

בביטאון ש"ס "יום ליום" נכתבו ה"ברכות" הללו ליום העצמאות של שנה שעברה:
"... האם לילד הזה התפללנו? אז נכון, הילד רואה, נושם, מדבר, ופעמים גם מחייך, אך מה לעשות הוא מ פ ג ר...."
"...כה רב הוא השוני שבין היהודי ללא יהודי, עד כי אין לדמותו כי אם למרחק שבין בעל החיים לאדם..."

חרדים ודעתם על הלא דתיים

בעיתון "השבוע" ב- 5 באפריל בשנה שעברה נכתבו הדברים הבאים:
"... הסוטים האידיאולוגיים שקוראים להם גם חילוניים... חשוב להבדל מהם ומכל חטאותיהם. איך עושים זאת? על ידי הבנה נכונה של הבדלי הרמות. שלנו ולהם אין מה לשבת ביחד. שהם בהמות אולי בהמות משוכללות לא נעים להגיד, שהרי צורתם החיצונית צורת אדם, אבל זהו. ולכן בבוא היום אנחנו, החרדים, ננצח אותם, את חסרי האידיאולוגיה, עובדי פולחן הגוף. כי להם אין מחר ואין עתיד..."

ואילו עיתון "המודיע" באוגוסט בשנה שעברה דיווח לקוראיו על ההבדלים בין חתונה חרדית לחתונה לא דתית:
"... משום מה, מסתפקים בני הזוג בבסיס רעוע ורפה הבנוי על פגישה מקרית, ואי אלו רגשות קלילים ומזויפים המצויים בשפע בקרב בני הטיפש עשרה שבחברה החילונית. מנוע ביולוגי המפעיל רגשות באמצעות רדיאטור חלוד המלא מים גנובים ועלובים... למותר לציין כי כל קשר בין חתונה יהודית מקורית לבין אותם בהם אדם מורגל בחברה חילונית אינו אלא מקרי בלבד... וכך שהוא היה ונותר עלוב וחדל אישים בשמחתו, על אחת כמה וכמה באבלו."

"...לעולם לא נוכל לשכוח ולא להתפייס עם החילוניות אשר העבירה מאות אלפי יהודים מחינוך דתי לחינוך של שמד באמצעי מרמה ושחיתות..."

חרדים והרשות השופטת

גם הרשות השופטת ובראשה ביהמ"ש העליון סופגת אש כבדה מאותם עיתונים חרדים. הדברים הקשים ביותר נכתבו בתקופת ההפגנה הגדולה נגד ביהמ"ש העליון לפני כשנתיים. בינואר של שנת 99' נכתבו הדברים הבאים בביטאון "המודיע":
"...לא נשמע בקול בג"ץ! ננהג בבג"ץ כפי שנהגו אבותינו באינקוויזיציה בקורדובה או בפטרבורג אצל הצאר, או כמרדכי היהודי בשושן הבירה. לא נכרע ולא נשתחווה".

יש להם תוכניות לביהמ"ש העליון:
"אולמות ביה"ד העליון יטואטא מאלה היושבים בהם, ואת מקומם יתפשו אי"ה בקרוב בימינו סנהדרין גדולה וקטנה (אלו הערכאות שהיו קיימות בתקופת בית ראשון ושני ומעט אחרי חורבנם. ר.ד.)... אין אלו דמיונות וחלומות שווא... הנה ימים באים ולא רחוקים הם"

והכנסת, מה יהא עליה?
"... בניין הכנסת שעד היום פירנס 120 בטלנים (מלבד הדתיים והחרדים כמובן) חלקם תועמלנים אנטישמים ושאר חיות פרא, יאוכלס אי"ה בימים לא רחוקים, באדמיניסטרציה יעילה, דינמית ישרת צדק ויראת ה'..."

כל זה פורסם בעיתון החרדי בקהילה ב- 12.9.99.

מדינת ישראל כורתת את הענף עליו היא יושבת

מדינת ישראל כורתת את הענף עליו היא יושבת: בידה האחת אין היא מעניקה תקציבים מספיקים לשיפור התנאים בחינוך הממלכתי. זאת בין השאר מכיוון שבידה השניה היא מחלקת תקציבים נדיבים המאפשרים תנאים טובים הרבה יותר לחינוך החרדי ומעיין החינוך התורני של ש"ס, מאשר לחינוך הממלכתי. אין ולו הורה אחד הרואה את עצמו מסורתי שלא ירצה שילדיו יקבלו תנאים כאלה. גם העובדה כי רשתות חינוך אלו מפעילות סוכנים - מחזירים בתשובה אשר מסבירים להורים כי אי חזרתם בתשובה "משולה לישיבה ברכבת הנוסעת לאושוויץ" ("המדריך למחזיר בתשובה" פורסם בידיעות אחרונות 15.10.97). הכסף אגב, מגיע מכספי המיסים שהציבור החרדי ברובו איננו משלם. השאלה שמשום מה איננה נשאלת היא, האם זה מתקבל על הדעת שמדינת ישראל הרואה בשירות צבאי ובחינוך לדמוקרטיה כערכים עליונים, מעניקה לרשתות חינוך שמחנכות בדיוק למטרות הפוכות, יותר מאשר לכל חינוך אחר במדינה?

רשימת מקורות:

1. אתר "חופש".
2. אמנון לוי, "החרדים", הוצאת כתר.
3. שחר אילן, "חרדים בע"מ", הוצאת כתר.
4. דברים כ.
5. מסכת סוטה מד ע"ב.

מושגים רלוונטיים

אדמו"ר - אדוננו, מורנו ורבנו. ראש הקהילה החסידית. הוא המקשר בין החסיד לבין ה' ("השם", "He, Who Must Not Be Named"). מידת ההערצה של החסידים אל האדמו"ר הנה תופעה ייחודית, שקשה למצוא לה מקבילות בעולם הלא דתי. דוגמא טובה לכך היא חסידות חב"ד והיחס האל אנושי שיחסו חבריה לרבי מליובאוויטש - האדמו"ר שלהם.

חסידים - אחד משני הפלגים העיקריים הקיימים ביהדות החרדית, הפלג השני הוא הליטאים. ההבדלים בין הפלגים לא יראו גדולים לאדם שאינו חרדי. החסידים מאורגנים בצורה יותר קהילתית כשבראשם עומד האדמו"ר (ע"ע), שהוא המנהיג הרוחני המקשר בין החסידים לאלוהים, הוא המדריך את קהל עדתו. החסידים שמים את הדגש על עבודת אלוהים: תפילות, טבילה במקווה. מפלגת אגודת ישראל הנה מפלגה של הפלג החסידי.

ליטאים (מכונים "מתנגדים") - הליטאים שמים את הדגש על לימוד התורה, זו המהות והמרכז. הרב אצל הליטאים הנו מעין מדריך רוחני ואיננו נחשב למקשר בין אלוהים למאמיניו, למרות שבהחלט יחלקו לו כבוד רב, והוא ייקרא "גאון" או "הרב הגאון" (הרה"ג). הרב ש"ך שנפטר בשנה שעברה היה מנהיג הפלג הליטאי. אורח החיים הליטאי הנו פחות קהילתי מזה החסידי, יותר אינדיבידואלי. הליטאים ברובם מצביעים לכנסת ויש להם חברי כנסת מטעמם. החרדים יוצאי עדות המזרח משתייכים לפלג הליטאי, על אף האבסורד הגיאוגרפי, אולי כי יותר קשה לחדור את המסגרת הקהילתית החסידית.

העדה החרדית - אין הכוונה לחרדים באופן כללי אלא לקבוצה קיצונית המתנגדת למדינת ישראל, איננה מכירה בה, איננה מקבלת ממנה תמיכה ואנשיה אינם מתמודדים בבחירות כלשהן. "העדה" מונה מספר אלפים לא גדול. מורכבת בעיקר מחסידי תולדות אהרון (החבר'ה עם החלוק הלבן עם הפסים החומים עליו) וחסידי סאטמר.

פשקווילים (ביחיד - פשקוויל). מודעות הנתלות על הקירות בשכונות החרדיות ומהוות דרך תקשורת ייחודית. משמשות בעיקר את אנשי "העדה החרדית".