הפקידה והדמוקרטיה

להלן סיפור אמיתי אשר סיפר לי חבר, שהוא פעיל בעמותת דעת אמת:

באחד הימים נכנסתי לסניף החדש של בנק לאומי ברמת פולג, וניגשתי לפקידה בבקשה להחתים את הבנק על תרומה כספית בהוראת קבע שנתתי. הפקידה החייכנית התנהגה בנימוס רב כאשר הבחינה בשם העמותה הכתוב על גבי טופס ההחתמה, ואף שאלה אותי לאיזו מטרה מיועדת התרומה. הבנתי שראוי לתקן את אי ההבנה, והסברתי שהעמותה אינה עמותה דתית-חרדית, אלא עמותה חילונית שרואה בחזונה את ישראל כמדינה דמוקרטית, חופשית ופלוראליסטית. באותה הזדמנות ובהומור שאלתי אותה אם תרצה לתרום גם בשמה. לתדהמתי ענתה לי הפקידה החייכנית ש- "הדמוקרטיה הרסה לנו את המדינה". הייתי בשוק ושאלתי מדוע, והפקידה ענתה לי: "יש אנשים במדינה שלנו שזכויות האדם עלו להם לראש, ובגלל זה אנחנו לא מצליחים להילחם בפלסטינים". שאלתי אותה: "אבל זכויות האדם הן גם זכויות האישה, והחוקים שמגנים מפני אפלייה של נשים חשובים ללא קשר למצב הביטחוני...". ענתה לי הפקידה השנונה: "אני לא רוצה להיות מנהלת וטוב לי במה שאני...".

עד כאן סיפורה (האמיתי) של הפקידה והדמוקרטיה. סיפור זה מסביר היטב מדוע כה חשובה ההסברה של ארגונים כ-'חופש' ו-'דעת אמת' בעולם "החילוני". גם קודם לכן לא היתה ההבנה ההומניסטית-ליברלית ("דמוקרטית") נפוצה ומובנת. עכשיו, כאשר המצב הביטחוני והכלכלי מפחידים, קיימת סכנה גדולה עוד יותר לערכי היסוד הדמוקרטיים - והאורתודוקסיה הפונדמנטליסטית רק מחכה לזה!

ולסיכום, שימו לב למקבילות שבין חשיבה חילונית מסוג זה לבין ה- "אני קטן ולא מבין. בדברים כאלה צריך לקבל את דעת הרבנים"... שלצערנו אנו מכירים טוב כל כך מן העולם החרדי.