בית המשפט!"
[כולם קמים. השופט מתיישב.]

השופט: "אז מה יש לנו היום?" [מדפדף בניירות] "מי כאן הנתבע? הקדוש-ברוך-הוא?"

הקב"ה, נמוך, ממושקף, קצת נבוך מעוצמת המעמד: "אתה יכול לקרוא לי קדיש בקיצור, כבוד השופט."

[השופט ממשיך לקרוא מהדפים] "כן, אני רואה, מר קדיש. מי תובע אותך היום? אה... החרדים? בגלל השריפה על הכרמל?"

התובע, אחד מר ישי: "אובז'עקשן, כבודו!"

השופט: "על מה אתה מתנגד?"

ישי: "אני כאן לא רק בשם החרדים, אלא בשם כל עם ישראל. הנתבע היה אמור לעצור את השריפה!" [פונה לקב"ה] "איפה היה אדוניי ביומיים האחרונים?"

הקב"ה לשופט: "סליחה, אני חייב לענות על זה?"

השופט: "אתה לא חייב שום דבר. אבל זה יעזור."

הקב"ה [מכחכח בגרונו]: "אז ככה, שמרתי על כוח הכבידה ואור השמש וכל מיני, אבל אלו קטנים עליי. אחרי זה הייתי צריך להחזיר את רשת סלקום לפעולה, ודווקא הצלחתי. ואז..." [משתתק במבוכה]

השופט בטון מעודד: "אתה יכול להמשיך, מר קדיש, זה בסדר. זה לא לפרוטוקול, רק לאתר חופש".

הקב"ה: "תראה, לא נעים לי לומר, אבל אתה צריך להבין שעם היהודים אני עובד בשלט רחוק. כל שאר העולם מקבלים מבצע: הם נולדים ואני אוטומטית שם בשבילם. אבל אתם צריכים להתאמץ. זה מה שהחרדים מנסים להסביר לכם כל הזמן. התפילות שלהם שומרות על עם ישראל. בגלל זה הם לא מתגייסים. ודווקא ביום של השריפה היו שלושים אברכים מהישיבות שלא התפללו מנחה בצהריים."

ישי: "מה הקשר?"

הקב"ה: "אין תפילות, אין עסק. מה, אני היחיד במדינה שעובד בחינם?"

השופט: "האם אדוניי טוען שהאשם בחרדים?"

הקב"ה: "אני מצטער, אבל זה המצב. בכל זאת, שלושים אברכים לא הולכים ברגל. וגם רוב השאר לא ציונים. הם לא באמת בקטע של ישראל גם ככה. אז שהתפילות שלהם ישכנעו אותי? למה מי מת, הרצל?"

[סערה באולם לאור חילופי התפקידים בין התובע והנתבע]

ישי: "אובז'עקשן, כבוד השופט!"

השופט [דופק עם הפטיש על השולחן]: "סדר בבית המשפט!" [פונה לקב"ה] "ראה נא, הקדוש-ברוך-הוא - "

הקב"ה: "קדיש."

השופט: "מר קדיש. אני מבין את מצבך, אבל בכל זאת - אולי הגיע הזמן להתפשר? לשלוח לנו מטוס כיבוי או מבול חדש?"

הקב"ה: "לא יכול."

ישי: "אובז'עקשן, כבוד השופט! הנתבע כל-יכול!"

השופט: "לא יכול או לא רוצה? יש הבדל!"

הקב"ה: "יכול, אבל התקדים בעייתי. זה הכול בחוזה. בכל מה שנוגע לעזרה משמיים, אני עושה רק מה שמבקשים ממני."

השופט [לא מבין את הבעיה]: "אז מה העניין?"

הקב"ה [מדשדש ברגליו במבוכה]: "יש אליי המון פניות מהמגזר החרדי שלא לעשות כלום כבר מאתמול בערב. והפעם הם קוראים לי מכל הלב. אני לא יכול להגיד להם לא."

השופט לישי: "זה נכון?"

ישי: "כן, כבוד השופט. בכל זאת, מחר שבת."

הקב"ה לשופט: "אתה רואה? אני דווקא רציתי לעזור."

השופט לישי: "כבוד השר, אולי אתה ומרשיך תסכימו לשקול הפוגה זמנית?"

ישי: "לא."

השופט: "ולא תסכימו לחשוב מחדש?"

ישי: "לא וזה מוחלט. על חוקי התורה לא עוברים. הם היחידים ששומרים עלינו."

השופט: "הם ישמרו עליכם מביזיון בית המשפט?"

ישי: "כבודו אמר מה?"

השופט מקיש בפטיש. "להלן גזר הדין. החרדים התרשלו בחובתם להגן על מדינת ישראל מאסון, משוד ומשבר. אני מוצא בזאת את הנתבע המקורי חף מפשע, וגוזר על המגזר החרדי פיצויי נזיקין למדינה על התרשלות בתפילות, בסך של -"

ישי: "רגע, כבוד השופט, רגע, אין צורך להתלהם. מה עם עמק השווה?"

השופט: "העמק נשרף."

ישי [מתמקח]: "אולי נוכל להגיע לפשרה, אבל רק אחרי השבת."

הקב"ה: "אז תרשו לי להתחיל בעבודה בתחילת השבוע?"

ישי: "רק בתנאי שקצבאות האברכים ישמרו. אחרת אין עסקה."

הקב"ה [מיואש]: "ואז זה יהיה בסדר?"

ישי [לא מוכן להתחייב]: "אז נראה."

השופט: "ואם עד אז תישרף המדינה? לא תתנו לקדוש-ברוך-הוא לעבוד?"

הקב"ה [מתערב]: "קדיש, כבוד השופט, קדיש."

ישי [מסכים]: "ואמור קדיש."

וכך נשרפה מדינת ישראל