מעשה ביהודי ובכדורגל

מאת ניצן

מעשה ביהודי, נער כבן י"ז, ששלחו אביו ללמוד את רזי משחק הכדורגל.

וגם כי שמע בקול אביו והשתתף בשיעורים, לא נמשכה נפשו של הנער אחר המשחק האמור. אלא שאהב יותר את הבטלה ואת הבילוי הלילי עם חברים, ואף יצא לו שם של ריק ופוחז בקרב כל ידידי המשפחה. והאב לא ידע את נפשו מרוב צער ובושה.

ולא רק בכדורגל, כי גם בלימוד תורה ובקיום מצוות לא הצטיין בחורנו, וכבר כמעט אמרו עליו נואש כל מוריו ומלמדיו, שלא יצא ממנו דבר. אמרו, אך השאירו פתח של תקוה שתלו בשאלותיו ובסקרנותו בזמן השיעורים.

והנה יום אחד נפל לא עלינו האב למשכב. וכך הלך והידרדר מצבו והרופאים כבר דיברו על סוף הדרך.

ולפני מותו קרא אליו האב את בנו, ובאותה שיחה עמוסת דמעות השביעו שגם אם יוותר על עתידו הספורטיבי, ישתדל לכל הפחות לקיים את המצוות הנדרשות מיהודי טוב, וראשונה שבהן מצוות השבת.

וכך עברו הימים, וצוואתו הרוחנית של האב לא ממש נשמרה. ובדיוק שנה לאחר מותו של האב מצא עצמו הבחור עם קבוצה מידידיו שותפי-דרכו, צופה בשעות הצהריים המאוחרות של יום הששי במשחק קבוצתו לשעבר, שבה התאמן בעבר.

והזמן הולך ומתארך, וכבר קרבה השבת, ואם לא יוכרע המשחק תבוא בוודאות הארכה ותחולל שבת קודש. וצפה ועלתה דמותו של האב אל מול עיניו, מזיל דמעה במרומים על בנו שיצא לתרבות רעה.

ובעודו מעלה דמות אביו, נפצע אחד השחקנים בקבוצת נעוריו, ובצר להם היפנו כולם מבטם... אליו. והוא, כמי שכפאו שד, פרץ בריצה למגרש וחבר לידידיו משכבר הימים. לא עברו דקתיים ובמהלך משחק מופלא אף הבקיע את שער היריב, ותם המשחק בזמן, והתפזרו כל השחקנים לביתם, ונמנע חילול שבת גדול והמוני.

אלא שבשער הקבוצה היריבה עמד בחור אחר, חוזר בתשובה טרי, מתחזק בצדיקותו, שאך אתמול הניח תפילין לראשונה בהתרגשות גדולה. ולאחר שהובקע שערו אמר נואש ופרש מתלמוד תורה וקיום מצוות.

מוסר השכל: על כל סיפור אווילי בו עומדת לו צדיקותו של האחד לזכותו, קיימים מספר סיפורים אוויליים לא פחות בהם הצדיקים אוכלים אותה בגדול.