הסכם ה"סטטוס קוו"

בכל שני וחמישי דנים העסקנים הדתיים ב"הפרות הסטטוס קוו" האגדי, ומרבית הציבור החילוני מוצא את עצמו בעמדת-נחיתות, כיוון שאיננו יודע על מה מדובר. מהו אותו הסכם "סטטוס קוו"? מתי הוא נחתם? מי בכלל כתב אותו? הגיע הזמן להבהיר מה קרה שם.

דוד בן-גוריון
(1886-1973)
מנהיג פועלים ומנהיג לאומי עברי,
מייסד מדינת ישראל וראש הממשלה הראשון.

ה"הסכם"-לכאורה איננו דבר חקיקה. הוא לא פחות ולא יותר מאשר מכתב תשובה ששלח בן-גוריון בתשעה לעשר ליוני 1947 להסתדרות אגודת ישראל העולמית בירושלים. זאת בעקבות איומה של אגו"י להתנגד לרעיון הקמת המדינה בפני וועדת האו"ם שהגיעה לבקר בא"י דאז. במכתב זה ציין בן-גוריון, (שבאותו זמן שכב חולה בשווייץ) בין השאר, כי "הקמת המדינה זקוקה לאישור האו"ם, וזה לא יתכן אם לא יובטח חופש המצפון במדינה לכל אזרחיה ולא יהיה ברור, שאין הכוונה להקמת מדינה תיאוקרטית. במדינה היהודית יהיו גם אזרחים לא-יהודים, נוצרים ומוסלמים, וברור שמן ההכרח יהיה להבטיח למפרע שוויון זכויות מלא לכל האזרחים והעדר כפייה או אפליה בעניני דת או בעניינים אחרים". (ההדגשות שלי, א.ב.).

אז מה נכתב במסמך בפועל? להלן "עמדת הנהלת הסוכנות", שכתב בן-גוריון לאגודת ישראל, בציטוט מדויק, מילה במילה מן הנוסח המקורי:

א. שבת. ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת, כמובן מתוך מתן רשות לנוצרים ובעלי דת אחרת לשבות ביום החג השבועי שלהם.

ב. כשרות. יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים למען הבטיח, שבכל מטבח ממלכתי המכוון ליהודים יהיה מאכל כשר.

ג. אישות. כל חברי ההנהלה מעריכים את רצינות הבעיה וקשייה הגדולים, ומצד כל הגופים שהנהלת הסוכנות מייצגת, ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנידון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת, למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים.

ד. חינוך. תובטח אבטונומיה מלאה של כל זרם בחינוך (אגב, משטר זה קיים גם בהסתדרות הציונית, ובכנסת ישראל גם עכשיו) ולא תהיה שום פגיעה מצד השלטון בהכרה הדתית ובמצפון הדתי של שום חלק בישראל. המדינה, כמובן, תקבע את המינימום של לימודי חובה, הלשון העברית, ההיסטוריה, מדעים וכדומה, ותפקח על מילוי מינימום זה, אבל תיתן חופש מלא לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו ותתרחק מכל פגיעה במצפון הדתי.

בכבוד רב,
בשם הנהלת הסוכנות היהודית
ד. בן-גוריון
הרב י.ל. פישמן י.גרינבוים

זהו הסכם "הסטטוס קוו", שחור על גבי לבן. יש לשים לב לנקודות הבאות (*):

לא דובר שם על פתיחה וסגירת עסקים פרטיים בשבת, על שידורי טלוויזיה בשבת, ובוודאי שלא על תחבורה בשבת (כפי שמרבים לטעון עסקנים דתיים, כאילו קיבע הסכם הסטטוס-קוו הסכמים מוניציפליים אודות נסיעת אוטובוסים בשבתות).

לא דובר שם על כשרות של עסקים פרטיים, מסעדות, בתים פרטיים, איסור יבוא בשר לא-כשר וכו'. כל מה שמוזכר הוא חיוב מופשט של כשרות בסיסית במטבחים ממלכתיים, וגם זאת תוך השמטה מודעת של איסור כלשהו כלפי אוכל בלתי-כשר.

לא דובר שם על כל איסור מפורש בנושא נישואים אזרחיים, נישואי תערובת, "מיהו יהודי" וכו'. הניסוח מופשט, כללי ובלתי-מחייב בעליל.

בהחלט דובר שם אודות פיקוח המדינה על תכני הלימוד המינימליים של כל זרם חינוך. לצערנו הרב, דווקא הבטחה זו לא מומשה, ולא שמענו אף עסקן חרדי זועם על כך. שהרי מדינת ישראל איננה מפקחת על תכני הישיבות החרדיות (אליהם מוזרמים מאות מיליוני שקלים מדי שנה), תכני זרם "אל המעיין" והחינוך החרדי, והרשימה עוד ארוכה. חרדים רבים מגיעים לגיל 18 בלי ללמוד אנגלית, מתמטיקה או היסטוריה עולמית. אין ספק שמדינת ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המזרימה כספים רבים לזרמים חינוכיים השוללים את קיומה.

אז בפעם הבאה שמנפנפים לכם במילים "סטטוס קוו" - תדעו מה לענות!

בהסכם הזה לא דובר על סגירת עסקים בשבתות, לא דובר על איסור תחבורה ציבורית, לא דובר על התערבות המדינה בכשרות עסקים ופרטים, ולא הובטח לנהל את דיני האישות לפי דין תורה. להפך: הגיע הזמן לממש את ההבטחה האחרונה בהסכם ה"סטטוס קוו", ולהנהיג פיקוח צמוד על התכנים החינוכיים בזרמים החרדיים, כדי שנוכל לדאוג שגם תלמידי ישיבה ייהנו מהשכלה מינימלית: מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה ואזרחות. אחרי הכל, בן-גוריון הבטיח, וחובתנו לקיים.

---------

(*) שולמית אלוני: "ההסדר: ממדינת חוק למדינת הלכה" (1970).