החלטת ממשלת ישראל הראשונה - מרץ 1949

"כ"ט בנובמבר הוא הכינוי ל-29 בנובמבר 1947 (אור לי"ז בכסלו ה'תש"ח), היום בו החליטה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל - מדינה יהודית ומדינה ערבית ..."

   -- מתוך ויקיפדיה

"כך נחתה על העולם גזירה כמעט חשוכת מרפא בדמות הדמוקרטיה. זוהי מחלה איומה המתפשטת ומכלה מנפש ועד בשר ..."

   -- יתד נאמן, 29/1/1999

מקימי המדינה חוקקו במגילת העצמאות את העקרונות לפיהם תקום, תתקיים ותפעל מדינת ישראל, והטביעו בה תקנות יסוד הומאניות ושוויוניות לכל אזרחי המדינה. יש הטוענים שהצהרת העצמאות שבמגילה חסרה תוקף משפטי-חוקי, ואין לראותה אלא כהצהרה בלבד. זוהי גישה שגויה מעיקרה, המנוצלת לרעה בצורה צינית בידי שונאי הדמוקרטיה ובידי אלו המתנגדים לחופש האישי ולזכויות האדם. שכן, מגילת העצמאות על הצהרותיה היא שנתנה את התוקף החוקי-משפטי להקמת מוסדות המדינה, כולל הכנסת כרשות מחוקקת, ומעצם עובדה זו כל הצהרה המופיעה במגילה היא הצהרת-יסוד חוקתית, המחייבת את המדינה ואת כל מוסדותיה ומנהיגיה.

בין השאר נכתב במגילה:

ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.

ובהמשך:

לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

כלומר: מתוקף החלטת עצרת האומות המאוחדות התכנסה ב-14.5.1948 מועצת העם בארץ ישראל - נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, והכריזה על עצמאות המדינה החדשה ועל הקמת מוסדותיה המחוקקים. מועצת העם של מאי 1948 היא אפוא הגוף הרשמי העליון שנתן תוקף חוקי-מעשי לקיום ישראל כמדינה עצמאית, ומגילת העצמאות שנחתמה בידי חברי מועצת העם היא הבסיס החוקי לכינונה של האסיפה המכוננת (הכנסת), על כל החוקים והתקנות שאמורים היו להיחקק על ידה.

בהמשך קבעה מועצת העם במגילת העצמאות את הבסיס הראשוני לחוקים ולחוקה שאמורים היו לבוא על-פי הוראתה:

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות.

ממשלת ישראל הראשונה, בה כיהנו "בחזית הדתית המאוחדת" כל המפלגות הדתיות של אותם ימים, אימצה את מלוא ההחלטות שנקבעו במגילת העצמאות. להלן הפרק השני של קווי-היסוד לתכנית הממשלה, שהוגשו לכנס ביום 8.3.1949, ואושרו בידי הכנסת ב-11.3.1949, המבטא את החלטות מועצת העם במגילת העצמאות כהחלטת ממשלה ואישרורה בכנסת ישראל:

וכך, בין שאר הדברים, נכתב בידי ממשלת ישראל בפרק השני - חירות, שוויון ודמוקרטיה, ואושר בכנסת ישראל:

יובטח שוויון גמור של זכויות וחובות לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ולאום; יובטח חופש של דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; יקויים שוויון מלא של האישה; המדינה תספק את צרכי הדת הציבוריים של תושביה, אבל תמנע עצמה מענייני דת;

חופש, כארגונים נוספים הפועלים למען שוויון זכויות האדם והאזרח במדינת ישראל, נאבקת בהחלטות של ממשלות ישראל לדורותיהן - הנגררות אחר דרישות גחמניות של דתיים וחרדיים, שהפכו וממשיכים להפוך את החלטות מגילת העצמאות לחוכא ואטלולא. מן הסתם נעלמה החלטה ברורה וחד-משמעית זו מעיני רבים מחברי כנסת ישראל וממשלותיה, שכיהנו לאחר שנת 1949.

במאמר מוסגר יציון כי גם הדתיים השתתפו בהסכמה להפרדה בפועל בין המדינה לדת, למניעת אפלייתה של האישה, ולמלוא החובות והזכויות של כל אזרחי המדינה. כל אלו הן המטרות שאנחנו לוחמים להשגתן, ובתגובה אנו זוכים לעיתים לכינויי גנאי ולהצגתנו כ-"שונאי דתיים" כביכול, "שונאי היהדות", "אנטישמים", "מבקשים להרוס את מסורת ישראל" וכו'.

חופש קוראת לכל מנהיגי ישראל לקרוא, לחזור ולאשרר, ללמוד וליישם את החלטות מגילת העצמאות והחלטות ממשלת ישראל הראשונה וכנסת ישראל הראשונה. בראש וראשונה - לבטל את הנוהג הפסול הקיים היום בנושא הגיור - בהתאם לתיקון לחוק השבות 1970, להנהיג נישואים אזרחיים, לאסור הטפות לדת לקטינים, לסגור את כל המוסדות המיסיונריים הדתיים (ארגוני ההחזרה בתשובה), להפסיק כל מימון ממשלתי-ציבורי להן, ולפעול למימוש כל שאר ההחלטות שהתקבלו בידי ממשלת ישראל הראשונה וכנסת ישראל הראשונה לאור מגילת העצמאות של מדינת ישראל:

יובטח שוויון גמור של זכויות וחובות לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ולאום; יובטח חופש של דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; יקויים שוויון מלא של האישה; המדינה תספק את צרכי הדת הציבוריים של תושביה, אבל תמנע עצמה מענייני דת;

ולסיום, עם או בלי קשר לאמור לעיל, מצאנו לנכון להביא לפניכם מכתב של בן-גוריון ברוח הדברים האלה, אשר נפוץ לאחרונה על-פני רשת האינטרנט: